להיות או לא להיות…בלונדינית

שאלות הרות גורל מעסיקות בימים אלה את הגברים המתגוררים בביתי -  מי ייקח את המונדיאל, מה מצב הרוח בים, האם נזמין את הפיצה הטעימה ההיא גם השבוע?. ואלו אני, מביטה במראה היחידה בביתנו הקבועה מעל לכיור ושואלת את עצמי יום אחר יום: להיות או לא להיות…בלונדינית?”.

שוב חלפה חצי שנה, שוב מתגרים בי שורשי שערי והפעם מדובר בלא אחת ולא שתיים, אלה עשר ואולי עשרים שערות לבנות המבצבצות זקורות לצדי השביל החוצה את שערי לשניים. כביכול שאלה מטופשת ובאמת יש בה מן השטחיות והעליבות, שהרי לא על כמה שערות לבנות יבנה אושרי, יופיי או כיעורי, אפילו מבוגרת בהרבה לא אראה בגללן. ובכל זאת – הרי לכן שאלה פמיניסטית לא קלה. ולכן , מוצאת אני את עצמי בכל חצי שנה מתלבטת שוב - “להיות או לא להיות בלונדינית?”.

אישה בת שישים ששערה הלבן מתנפנף ברוח תראה בעיני פשוט נפלא, אבל בנות ארבעים שבשערן זרקה שיבה נראות מבוגרות מגילן ואף מוזנחות. אולי בגלל שרב האחרות מסתירות את הלבן, אולי כי אנחנו עדיין נראות צעירות למדי והשיער ממהר להזקין יותר מהשאר…

בכל פעם שמזדמן לי לפגוש כקבוצה את בעלות המראה הטבעי מאד, המצטיינות בצירופים קיצוניים כדוגמת חולצה דהויה, חזיה חסרה והתעלמות גאה מסכיני גילוח ופינצטות, אני נמלאת אימה ופחד וכל מה שמתחשק לי הוא…לטפח את עצמי עד בחילה. רבע שעה אחר כך אני שוכחת, בסופו של דבר ביליתי בטיפול פנים רק פעם אחת בחיי. ומצד שני, יש גם את הרצון לשחרר, להתנער מהחזיה וממי החמצן, לנפנף בחזה של מיינקת ושיער בהיר מאפיר ולחייך באושר המגלה קמטים מעמיקים שהיו פעם גומות בלחיים וקמטוטים בצדי העיניים.

אני מביטה בשערות המלבנות מעט מופתעת, הנה לא רק הילדים גדלים, גם אני מזדקנת. ובכל פעם שמישהו מתחנף ואומר שאני לא ניראית בגילי, אני אומרת שאני דווקא מרגישה מאד בגילי ויודעת שאני גם ניראית כך פחות או יותר. וזה בסדר, זה חלק מהחיים. ובכל זאת, יחלפו חודש וחודשיים והשאלה הפמיניסטית הקטנה שלי תצוץ שוב ושוב ממראה זו או אחרת, ובסופו של דבר, אחרי בערך שמונה חודשים ואחרי שאישה אחרת תנזוף בי שהגיעה הזמן לפרגן לעצמי ביקור אצל הספר, אעשה מעשה. ואחר כך אתהדר ברעמה מושלמת למשך כמה חודשים אבל בימים הראשונים ארגיש קצת רמאית. הרי בגיל תשע עשרה זה היה צבע שערי ומאז עבר הרבה זמן…ואנחם את עצמי שבנות גילי כבר רוקדות טנגו עם בוטוקס והרמות והורדות. אני, לפחות בינתיים, נכנעת רק למעט פסים של זהב בשיער…