הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

המלצה לספר מסע מרתק ומעניין.

04/04/2013

“לפעמים, כשהחיים מגיעים למבוי סתום, לא נשאר אלא פשוט לקום וללכת…
וללכת…
וללכת…
בגיל עשרים ושש שריל סטרייד חשבה שאיבדה הכול: אמה מתה, משפחתה התפזרה ונישואיה התפוררו. ואז, כשכבר לא היה לה מה לאבד, היא קיבלה את ההחלטה הגחמנית ביותר בחייה: לצעוד על שביל הרכס הפסיפי במערב ארצות הברית, ממדבר מוהאבי דרך קליפורניה ואורגון עד לוושינגטון, 1,700 ק”מ – ולעשות זאת לבד.
ללא שום ניסיון בתרמילאות  יוצאת סטרייד אל המסע. היא מתמודדת עם נחשים ודובים, עם חום נורא וכמויות שיא של שלג, ובעיקר עם יופיו ועם בדידותו של השביל. במסעה המופרך והמפרך היא מגלה שגם כשהכל כבר אבד, נשאר מה שאפשר לאבד, אבל בעיקר, היא מצליחה למצוא את עצמה מחדש.”
שריל סטרייד היא עיתונאית וסופרת אמריקנית עזת רוח, מחוספסת ואלגנטית. ספרה  הפך לרב מכר מיידי, ונמכר לתרגום ל־20 מדינות. הספר מעובד בימים אלה לסרט קולנוע בכיכובה של ריס וית´רספון.(מתוך הכריכה האחורית)

קשה שלא להתחבר למסעה של שריל סטרייד ולא רק המסע הפיזי אלא המסע האישי שבגללו יצאה למסעה הפיזי.

בשפה קולחת ותיאורים מפורטים יוצאת שריל למסע ולוקחת איתה את הקוראים. תיאורים יפים של שבילים ונופים,נחשים וחיות יער,רגליים פצועות,תיק ענקי וכבד וקטעי זכרונות מחיי משפחתה ועברה.

האנשים שהיא פגשה בדרכה הם חלק בלתי נפרד מהמסע ומרתק לדעת את מי היא תפגוש. האם יהיו נחמדים אליה או שמא תפגוש במי שיעשה לה רע,האם תראה את אותם אנשים שוב או שייעלמו מחייה לנצח.

תיאורי הרעב שלה והרגעים שעצרה לאכול או לשתות,הרגעים בהם נשארה בלי כסף נותנים לקריאה אפקט כאילו אנו עצמינו בתוך המסע.

ספר מסע קריא ומרתק שקל מאוד להתחבר אליו.

האם הייתי יוצאת בעצמי למסע שכזה? לא,ממש לא אבל שמחה לקרוא ולדעת שיש מי שמוכן לצאת למסע שכזה ולחזור ממנו עם תובנות ואושר.

התמונה לקוחה מהרשת.

כנרת,זמורה-ביתן מוציאים לאור

מאנגלית: קטיה בנוביץ’

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה