הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

היום אני יודעת שיש לי “דיסקלקוליה התפתחותית” והיא זו שהיתה הבעיה שלי בכל שנות לימודיי,שבגללה נגרמה לי עוגמת נפש גדולה ותסכול גדול אף יותר.

03/02/2013

עכשיו,ממרום שנותיי,גילי וניסיוני אני  יודעת שזו לא הייתי אני.לא הייתי אשמה,לא היית “עצלנית” או סתם “חפיפניקית” או כזו שפשוט לא מתאמצת. ניסיתי,בחיי שניסיתי בכל הכוח .לעיתים הצלחתי וברוב הזמן לא.

היום אני יודעת שיש לי “דיסקלקוליה התפתחותית” והיא זו שהיתה הבעיה שלי בכל שנות לימודיי,שבגללה נגרמה לי עוגמת נפש גדולה ותסכול גדול אף יותר.

שנים רבות אחורה…

כתלמידה תמיד התקשיתי במקצועות הריאליים. מתימטיקה היתה סיוט עבורי. לא הצלחתי לחשב בעל פה,לא לאמוד אורך או רוחב ולא ללמוד את לוח הכפל בעל פה. עד היום אינני יודעת אותו.

הייתי ועודני מחשבת תרגילים בעזרת האצבעות,מצאתי דרכים לעשות זאת בלי שאף אחד ייראה כדי שהמורים לא יעירו והילדים לא יצחקו.

בתיכון הגדילו לעשות ושלחו אותי למגמה ריאלית לחלוטין. מגמת אלקטרוניקה. למרות ציוניי הנמוכים,למרות הקושי איש לא ראה ולא התייחס וכך,במגמה שבה היסטוריה וספרות פחות חשובים ממתמטיקה נאלצתי ללמוד ולסיים את 12 שנות לימודיי.

מצד אחד למדתי בהנאה רבה ובציונים גבוהים את כל המקצועות ההומניים ומצד שני תסכול ענקי וכישלון רדף כישלון במקצועות הריאליים. פעם אחר פעם שמעתי את המורים: “את לא מתאמצת” את עצלנית”  ולא ידעתי מה לומר.

גם ההורים לא יכלו לעזור משום שהיתה זו תקופה בה לא היתה שום מודעות לליקוי למידה כזה או אחר וגם הם חשבו שפשוט קשה לי המקצוע הזה..

סיימתי את לימודיי ללא תעודת בגרות.

כשבגרתי גם שם היה וישנו הקושי.

לחשב אחוזי הנחה בחנות,לחשב עודף,לקנות שולחן ולחשב אם הוא מתאים למקום שלו דברים שהם פשוטים וברורים לכל אחד עבורי היו קשים עד בלתי אפשריים ותמיד חשבתי שככה אני,מתקשה בחשבון.

השנים עברו ולמרות הקושי נחלתי הצלחה בחיי ואט אט עם כניסת המודעות לליקויי למידה התחלתי לחקור בעיניין והנה,לפני קצת יותר מעשור בעודי בת 30 אובחנתי כמי שיש לה ‘דיסקלקוליה התפתחותית’.

שמחתי. כן שמחתי שסוף סוף אני יודעת שזו מעולם לא הייתי אני שלא רציתי להתאמץ וללמוד. האבחנה הזו נתנה לי שקט ושלווה הביאה אותי אל המנוחה והנחלה.

היום אני חיה בשלום עם ליקוי זה,לא פעם אף צוחקת מכך.מרשה לעצמי פשוט לא לדעת ולהשתמש במחשבון. סיפרתי על כך גם לילדיי ואני אפילו נעזרת בהם לחישוב כזה או אחר.

היום,ופה אני פונה לכל הורה באשר הוא, היום יש מודעות. היום אפשר לעזור ולהקל על ילדים שמתקשים.אל תתנו למורים להשפיע עליכם כשהם אומרים שהילדים שלכם לא מתאמצים. תבדקו,תחקרו ותנו לילד שלכם סיכוי לסיים את לימודיו בהצלחה ולחיות את חייו תוך השלמה עם ליקוי למידה כזה או אחר. זו לא בושה ולא פגם!

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה