הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

הערב ירד. היינו צריכים לנסוע איש איש לביתו ולעירו אבל לא הצלחנו להיפרד וכך העברנו את הלילה בחוף הים, מדברים, צוחקים, מנמנמים זה בחיק זו ובעיקר מרגישים שיש פה משהו עמוק.

26/12/2012

בצעירותי (אוי,זה נשמע זקן כזה…) נפגשתי כמה וכמה פעמים לפגישות עיוורות. חלקן היו נחמדות ועל חלקן עדיף שלא אספר. ואולם,הפעם הראשונה שבה נפגשתי לפגישה עיוורת היתה גורלית ביותר ובהמשך תבינו למה.

סוף שנות ה-80 ואני חיילת בדרום הארץ. עוסקת בתקשורת כשמגיעה שיחת טלפון מבחור שחיפש מישהי.

הוא היה חצוף מעט,ואני,פולניה  לא נשארתי חייבת . לאחר דין ודברים קבענו לשוחח שוב. ושוחחנו,אוהו כמה שוחחנו. ימים ולילות שוחחנו וצחקנו והכרנו אחד את השניה. היה ברור שיש שם משהו.

קבענו להיפגש בת”א.החלטתי להגיע לבושה במדים. גם כי הם הלמו אותי וגם הנסיעה חינם לא?

מגוהצת ומסודרת הגעתי לת”א,קניתי אודם וורוד חדש אותו מרחתי על שפתיי בעדינות וחיכיתי.

איפה? בתחנה המרכזית הישנה ליד הקופות. כן,כן. פעם היו קובעים שם פגישות.

אלה היו ימים של טרום אייפונים ורשתות חברתיות ולא ראיתיו עד שהוא הגיע מולי וחייך.

סקירה מהירה שלי עליו מלמעלה למטה הבהירה לי שיש מקום לשיפור הלבוש אבל החום,החיוך שקרנו ממנו עשו את שלהם.

יד ביד התחלנו לטייל  בת”א. עוצרים לשתות,לאכול,להתחבק ולהתנשק.

הערב ירד. היינו צריכים לנסוע איש איש לביתו ולעירו אבל לא הצלחנו להיפרד וכך העברנו את הלילה בחוף הים,מדברים,צוחקים,מנמנמים זה בחיק זו ובעיקר מרגישים שיש פה משהו עמוק.

נפרדנו לדרכינו בבוקר כשהוא משאיר לי מתנה ליום ההולדת ושנינו הבנו שיש אהבה באוויר.

אבל זו היתה הפגישה האחרונה. מכל מיני סיבות לא נפגשנו יותר ולא שוחחנו.

ולמה כתבתי בהתחלה שהפגישה הזו היתה גורלית עבורי ?

כעבור כ- 6 שנים צלצול טלפון. מיד זיהיתי את הקול מעבר לקו.

כן,זה היה הוא מאותה פגישה עיוורת וראשונה.

שוב קבענו להיפגש בת”א.

ומאז לא ניפרדנו והוא היום בעלי ואבי ילדיי.

עם הגורל לא מתעסקים!

ותודה ללייזה פאנלים הנהדרת שיזמה את הרעיון לפוסטים על הפעם הראשונה שלנו.

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה