הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

צאו מהגוף שלי ותרדו לי מהמשקל. מה וכמה אני אוכלת או שוקלת זה עינייני!

06/08/2012

אתחיל בגילוי נאות. בעלת הבלוג הנ”ל להלן אנוכי הינה אישה מלאה. כלומר עם עודף משקל. על העובדה שאני מאושרת ושלמה עם עצמי ועל המלחמה הבלתי פוסקת במשקל בפוסט אחר.

בפוסט הזה כמו קודמו בסדרה אני מבקשת,מה מבקשת,דורשת! שיעזבו אותי במנוחה ויתנו לי לחיות בשלווה עם המשקל שלי.

אין עוררין על כך שעודף משקל הוא לא דבר בריא אבל מכאן ועד להיכנס לי לגוף ולמשקל,להציק ולהטיף הדרך ארוכה.

מאסתי. פשוט מאסתי לקרוא מכל כיוון עד כמה ההשמנה היא “מגיפה” “פגע  רע” “מיגור העליה במשקל”. די חבר’ה נמאסתם.

נמאס לשמוע על בזבוז כסף בדמות סיירת שתבקר בבתים ותציע תפריט בריא. את הכסף הזה יש לתעל למקומות חשובים לא פחות. נמאס לשמוע את שר החינוך דוגל בתזונה בריאה בעוד שיום לימודים עד השעה 15:30 הכולל כריכים מהבית שאיבדו צלם אנוש ובריאות לא יכול להיות בו שום דבר בריא. להיפך.

רופאים למשל.דלקת בעין מיד הקפיצה את רופא העיניים שאמר “גב’ ה-BMI  שלך גבוה” כאילו שאם הייתי רזה והעפעף שלי היה רזה יותר לא היתה לי דלקת.

או אותו טכנאי אולטראסאונד שאומר בבוטות “לא רואים כלום כי את שמנה” שלא היה מזיק לו לעבור סריקה במוח שלו לראות לאן הנימוס נעלם לו.

וטיולים למשל אני מאוד אוהבת. תמיד הרוב בקבוצה עם כריך בריאות ואני עם לחמניה רגילה,ובעוד שהם מכרסמים חטיף בריאות אני מנשנשת לי במבה. והמבטים…אוי המבטים הספק מזלזלים ספק מקנאים. די אנשים ,צאו לי מהגוף. כן,אני אוכלת מה שבא לי.

והשיא מגיע במפגש חברתי גדול. בין אם זו הרצאה על מדע בדיוני או מפגש מרתק בעינייני תקשורת היא תמיד תופיע עם חיוך שאומר “וואלה יש סיכוי לפרנסה ממנה” תציג את עצמה “נעים מאוד אני דיאטנית/תזונאית….” וחיש מהר תשלוף כרטיס ביקור או פלייר עם ציורי חסה ותתן אותו…לי. או לכל אחד/ת מלא/ה אחרת. ניחא אם כולם יקבלו אבל לא,רק המלאה שבחבורה תקבל אותו כאילו שאותן רזות שבידן קפה הפוך עם שלוש כפיות סוכר  וקרואסון מרגרינה ביד לא זקוקות לייעוץ.

אף אדם  לא יכול לייעץ ולעזור לאדם אחר כל עוד הוא נטול אנושיות ויחסי אנוש !

ולבסוף באים הצדיקים שאומרים ששמנים חולים יותר ותופסים מיטות בבתי החולים. לאלה אומר רק שאם אחלה חלילה וחס בגלל עודף משקל ו”אתפוס” מיטה בבית החולים זה כי המיטה הזו היא שלי. מגיל 18 אני משלמת ביטוח בריאות ויש לי זכות מלאה לאכול ולחלות. זה מה יש!

די,צאו לי מהגוף ותרדו לי מהמשקל. אני ורק אני אחליט מה טוב עבורי וכל התנהגות והתנהלות לוחצת רק מרחיקה ומתסכלת.

למען הסר ספק אינני תומכת בשום דרך שהיא בעליה במשקל ואינני באה להמליץ עליה או לדרבן אותה. אני כותבת על עצמי בלבד.

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה