הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

ליפול ולקום מחדש, להאמין בחיים ולמצות אותם עד הרגע האחרון.

21/11/2015

מצחיק, מרגש, כואב, אכזרי וציני אלה התחושות שמלוות את קריאת הספר ונשארות גם אחרי. זה לא מובן מאליו כלל, נדירים הספרים שיכולים להיות כתובים בצורה שכזו.

בגיל 105 כותבת רוז את קורות חייה. גם בגילה המופלג הזה היא אינה עוצרת את אהבתה לחיים.

רוז חיה את המאה ה-20 על כל יופיה וכיעורה. על מלחמותיה ההרסניות, עלייתם ונפילתם של שליטים אכזריים. כילדה קטנה החלה את דרך ייסוריה כשחוותה  את שואת העם הארמני. כארמנית ובהמון מזל איבדה את כל משפחתה וניצלה פעם אחר פעם בדרכים המיוחדות רק לה. קמה ונפלה פעם אחר פעם. הפכה להיות שפחת מין של גברים, שפחת בית של קרובי משפחתה המאמצת, חשה רעב, קור וניכור והמשיכה לאהוב את החיים.

“יש להאמין גם בעתיד למרות העבר, ובאלוהים למרות נפקדותו. אחרת אין טעם בחיים” .

חושי ההישרדות של רוז היו חדים ומדויקים ולמרות זאת אולי בגלל שהיתה צעירה נאיבית או יש שיגידו טיפשה היא לא חזתה את עליית הנאציזם למרות כל הסימנים שסביבה. כשמצאה את אהבת חייה, ילדה את שני ילדיה הקימה מסעדה לתפארת מבישולים שלמדה לאורך דרכה לא האמינה ולא שמה לב למתרחש סביבה עד שהיה מאוחר מדי.

מלחמת העולם השנייה גבתה ממנה את משפחתה, את תמימותה, את כבודה ומי שהיתה הטבחית של הימלר החלה את חייה מחדש.

שוב פתחה מסעדה, שוב היתה לה הצלחה עד שהגיעה לסין וליבה שוב נמלא אהבה. והנה גם שם תחת שלטון האימים של מאו שוב היא חזתה באכזריותם של מי שרוצים להשמיד את האחרים, את מי שחושב אחרת ואולי אף נראה אחרת. גם מסין חוזרת רוז ריקה מאהבה, כואבת ומתחילה מחדש.

חייה של רוז כואבים לא רק כדמות ספרותית אלא כי היא מייצגת את כמות הרוע בעולם במאה אחת בלבד ושרבים מאיתנו ומבני משפחתינו חוו אף הם. חייה של רוז הם מראה לחברה שלנו, לשנאה הרבה שמובילה למלחמות מיותרות, למוות ולצלקות שלעולם לא יגלידו.

רוז אוהבת לאהוב עם הלב ועם הגוף. סקס טוב תמיד משך אותה גם כשהתבגרה, גם כשהחליטה לעבור לצד הנשי.

ונקמה. רוז האמינה בנקמה ואי אפשר לשפוט אותה על כך. היא נקמה קשות בכל מי שהיה ברשימה שלה, לא השאירה סימן אחריה והרגישה סיפוק מהנקמה.

“עד נשימתי האחרונה ואף אחריה, אאמין רק בכוחם של האהבה, הצחוק והנקמה” כך אמרה וכך חיה.

זה לא ספר קל. יש בו המון כאב ותיאורי סבל שהדמעות חונקות בגרון ויחד עם זאת זה לא ספר שקשה לקרוא משום שרוז לא נותנת מקום לצער. לא נותנת לו לעטוף את חייה והאופטימיות הזו, שמחת החיים הזו נדמה כאילו עוברת אל הקורא.

הספר נקרא במהירות ובסקרנות. התרגום מצויין, יש בו עושר לא רק מילולי אלא עושר של תובנות. פעמים רבות מצאתי עצמי מסמנת משפטים בספר, משפטים מדוייקים, כאלה שרק אדם מבוגר ומנוסה יכול לומר.

פנו לכם זמן לקרוא את הספר הזה. קחו לידכם עט ומובטחת לכם הן הנאת קריאה והן תובנות וציטוטים שתסמנו לעצמכם, שתרגישו כמה הם נכונים ומי יודע, אולי אף תאמצו אותם בחייכם.

“אהבת החיים שלי היתה, כפי שהיא עד היום, חזקה יותר מכל, מהטרגדיה שהכתה ביקירי ומהפחד שאמות בעצמי. אני כמו הפרחים העמידים הללו, שמצמיחים שורשים בקיר בטון”.

 

מצרפתית: אביגיל בורשטיין

הוצאת כנרת זמורה ביתן

ספר

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה