הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

מה שעשינו למען עצמנו בלבד, מת איתנו. מה שעשינו למען אחרים – חי לנצח. אירוח אנשים בודדים בשבתות וחגים יהפוך אותנו לחברה טובה יותר

16/09/2015

“כיום אני לובש את בדידותי כלבוש מעיל חם, והוא מונח על כתפי כידיה המנחמות של אחות, ויכול אני לכפתרו, למגן מפני הרוח המצליפה. אבל אז עדיין היתה לי הבדידות כשריון קשקשים הפוצע את גופי כאילו ביקש לקרוע את עורי רצועות רצועות.”
אביגדור דגן- מתוך הספר “בינת השכוי”
\
בדידות היא אחד הדברים האכזריים אמרה לא פעם אימי והיא ידעה על מה היא מדברת.
הגם שנדמה שמתרגלים אליה וחיים עמה בשלום עמוק בפנים התחושה אחרת לגמרי.
אנשים בודדים רבים נמצאים סביבנו. מבוגרים יותר או פחות, קשישים ואף צעירים. הסיבות לבדידותם רבות הן ואל לנו לשפוט או אפילו לשאול מדוע הבדידות היא חלק מחייהם. אנחנו כחברה וכבני אדם נוכל להפיג להם ולו במעט את הבדידות.
אני זוכרת את האושר על פניהם של אנשים שאירחה אימי ואירחתי אני בעצמי לחגים או לשבתות או אפילו לארוחת ערב כך סתם באמצע השבוע. פתאום הם חלק מהחברה. הם מדברים, מקשיבים להם, הם צוחקים הם נהנים ובעיקר ליבם מתמלא באושר שהנה הם לא ממש לבד.
שנה חדשה כבר בפתח וזה זמן לא רק לחשבון נפש אישי אלא זמן להביט סביב ולראות אותם,את האנשים הבודדים. אלה שיחגגו את החגים לבד, אלה שאין מי שייברך אותם ואין להם את מי לברך. אלה שרוצים רק לרגע להיות חלק משולחן החג או חלק ממשפחה שסתם צופה בסרט להנאתה.
בשנה החדשה אמשיך את המסורת של אימי לתת לאנשים בודדים מעט שלווה וחברה. לתת למבט שלהם להיות מאושר, ללב שלהם להיות מלא ובעיקר לתת להם רגעים בהם ‘לבד’ זה לא חלק מהם.
בואו כולנו יחד נפתח את הלב,הבית וניתן לכל אדם בודד את רגעי השמחה האלה.
שתהיה זו שנה של טוב, של חמלה, נתינה, הבנה וקבלת האחר.
00000000
צילום:shutterstock

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה