הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

הסביבה אכזרית אל מוד.כמה עצוב שכאלה הם חייהם של אנשים מבוגרים בכלל וחולי דמנציה ואלצהיימר בפרט לא רק בספר אלא במציאות

08/02/2015

חרדתה של מוד לשלומה של חברתה אליזבת הולכת וגוברת, אך איש אינו מתייחס לכך ברצינות – לא בתה המתוסכלת, לא המטפלות, לא המשטרה ובמיוחד לא בנה ההפכפך של אליזבת – כי מוד סובלת מדמנציה. אבל גם כאשר זיכרונה בוגד בה והיא נעשית תלויה יותר ויותר בפתקים אינספור שהיא משאירה לעצמה בכיסים וברחבי הבית, מוד אינה שוכחת את חברתה הטובה ביותר. מוד, החמושה בלא יותר מתחושה עזה שאליזבת זקוקה לעזרתה, גומרת אומר לגלות את האמת ויהי מה.
בשעה שהאובססיה הזאת ממלאת את ההווה המתפוגג במהירות של מוד, הרמזים מוליכים אותה עמוק אל תוך עברה, אל פרשה בלתי פתורה אחרת: פרשת היעלמותה של אחותה האהובה סוקי זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה. בעוד זיכרונות הטרגדיה שקרתה לפני יותר מחמישים שנה קורמים עור וגידים, החיפוש של מוד אחר אליזבת תופס תנופה חסרת מעצורים. במי תוכל לתת אמון? האם תוכל לבטוח בעצמה?

התחלתי לקרוא את הספר והפסקתי,היה לי קשה מדי,מוכר מדי, אמיתי מדי. סיפורה של מוד השתלב עם סיפורה של אימי עליה השלום והרגשות והתחושות געשו בתוכי ולא נתנו מנוח. ידעתי שאני חייבת להמשיך לקרוא וכך עשיתי. 

זהו סיפורה של מוד,אישה מבוגרת הסובלת מדמנציה. את ההווה היא אינה זוכרת היטב ואולם העבר אינו מרפה ממנה.

אנגליה בזמן ואחרי המלחמה שם חיה מוד עם משפחתה. אחותה האהובה סוקי נעלמת יום אחד ולא ידוע מה עלה בגורלה. בעלה המפוקפק משהו של סוקי ,פרנק,דייר המשנה בבית הוריה של מוד ואישה אחת שכולם קוראים לה משוגעת הם חלקים מפאזל חייה של מוד. הפאזל מעולם לא הושלם משום שלא נודע  דבר על גורלה של סוקי.

בהווה של מוד שזכרונה מטשטש ובוגד בה היא מחפשת אחר חברתה אליזבת אשר נעלמת מביתה יום אחד. דאגתה כנה ואמיתית והיא אינה חוסכת במאמצים לחפשה.  חיפושיה אחר אליזבת חברתה מובילים אותה לחיפושים אחר אחותה.

הסביבה אכזרית אל מוד. איש אינו מאמין לה,איש לא חושב כי היא דוברת אמת. כמה עצוב שכאלה הם חייהם של אנשים מבוגרים בכלל וחולי דמנציה ואלצהיימר בפרט לא רק בספר אלא במציאות.

הספר כתוב בצורה משובחת מאין כמותה. כמו כלים שלובים משתלבים עברה וההווה של מוד אלה באלה. רגע אחד היא קשישה המחזיקה סיכת מסרק בכיסה וברגע אחר סיפור הסיכה מעברה נגלה לפנינו. רגע אחד נזכרת מוד בפודרייה ישנה ודהויה שחצייה נמצא בכיסה וברגע אחר בשילוב מופלא מחזיקה מוד בשני חלקי הפודרייה.

הספר מרתק,הקריאה קולחת. יש בו שילוב נפלא של מתח, של דמויות שונות ומגוונות שאט אט מתגלה הקשר בין דמות אחת לאחרת. עוד פיסת חיים מתגלה ועוד אחת עד הסוף המפתיע .

זהו גם ספר עצוב. הזקנה קשה היא. איבוד הזכרון הוא כמו איבוד צלם אנוש. אדם שכל חייו היה עצמאי ופעיל הופך להיות אדם תלוי באחרים. אדם שלא זוכר ולא מכיר את ילדיו,את נכדיו,אדם שרואה את הזלזול וחוסר הסבלנות של הסביבה והלב נקרע.

מי שהיה קרוב לסיטואציה שכזו בקרב קרוביו יזדהה עם הספר ולגבי כולנו בואו לא נשכח שכל אחד ואחת עלול להיות במצב כזה.

“אל תשליכני לעת זקנה,ככלות כוחי אל תעזבני…”

הוצאת סנדיק ספרים

תרגום: שי סנדיק

20150208_122316

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה