הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

“גברנו על הפחדים ויש לנו אמות מידה. אנו יודעים מה עיקר ומה טפל”

25/04/2014

“כשתמה המלחמה החליט תיאו בנפשו כי את הדרך חזרה הביתה יעשה לבדו, בקו ישר ובלא פיתולים. המרחק לביתו היה רב, כמה מאות קילומטרים, ובכל זאת נדמה היה לו שהוא רואה את התוואי בבהירות”. המסע, מסתבר, אינו מתקדם במרחב הפתוח אלא חותר פנימה. השנים במחנות השכיחו מתיאו כמעט הכול. עכשיו עליו להתוודע שנית אל חייו הקודמים, אל הנפשות שהיו קרובות אליו ועיצבו אותו. ראשית, אמו, אישה יפה, אקסצנטרית, שגעגועיה לאלוהים, ליופי ולמוזיקה מרוממים את ימיה ובה בעת מדכאים אותה. חייה רצופים עליות וירידות, והיא גוררת עמה את בנה וחוצה את הארץ ברכבות ובכרכרות כדי להראות לו: נופים מרהיבים, מנזרים, כנסיות עתיקות, ששם משמיעים מוזיקה של באך. בחתירתו הביתה הוא פוגש את אהובתו של אביו, מַדְלן, שנטש אותה לטובת אמו היפהפייה. עתה היא חולה מאוד. הוא מעביר אותה מבית חולים אחד לאחר, ובתוך כך חש שהוא מתקן עוול גדול. בדרך הוא פוגש אנשים שהמלחמה הכחידה בהם צלם אנוש, אך גם כאלה שהמלחמה זיככה את נפשם, והם עומדים בצמתי הדרכים ומחלקים ללא תמורה מרק וסנדוויצ’ים. הנתינה האובססיבית הזו מחזירה – לנותן ולמקבל – את צלם האנוש, שהצטמק בשנות הסבל.

קשה למצוא ספר על המלחמה ההיא מבלי להתחבר אליו בדרך זו או אחרת. כל ספר וכל סיפור הם חוויה של מישהו,חיים של מישהו.

גם בספר הזה אלה חייו של תיאו שמחליט לחזור הביתה אחרי המלחמה ואחרי מחנות העבודה הנוראיות.

הדרך שלו לא קלה. לא נפשית ולא פיזית.

שלל מחשבות עוטפות אותו בזו אחר זו על חייו,אימו ואביו. חלומות על החיים שלפני ומעל הכל הרצון העז לשוב הביתה.

הדרך חזרה לוקחת אותנו הקוראים אל נבכי חייה של אמו המוזרה משהו שאהבה מנזרים,אביו השתקן שלו הוא דומה כל כך עד שאהובתו מהעבר של אביו פוגשת בתיאו וחושבת שזהו אביו.

תשומת לב רבה היתה לי לדמויות שפוגש תיאו בדרכו הביתה. דמויות שונות זו מזו. האחת טובה המחלקת קפה וכריכים,האחרת רעה הבוזזת אישה וילדה.

במהלך הקריאה ישנה תחושה כאילו אנחנו הולכים בשדות האינסופיים,בשבילים,נחים לרגע ונרדמים ותוהים את מי נפגוש בדרך.

שפע של תיאורי מרחבים ושדות יש בספר,שפה יפה,גבוהה וקולחת ותקווה.

תקווה שישוב לביתו,לחיק משפחתו. תקווה שלא לאבד צלם אנוש ואולי תקווה לחיים טובים יותר.

הוצאת כנרת,זמורה ביתן-מוציאים לאור

ספר

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה