הבלוג של   אביגייל פולק כהן

פיסות מהחיים

אשה של, אמא של. קוראת,כותבת,אופה ומבשלת. ועכשיו גם משתפת אתכן/ם בפיסות מהחיים שלי

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מפברואר 2012

תסתכלו עליהם ותראו אותנו. הם מאושרים. וכל אחד מאיתנו יכול לתת להם את המשך האושר הילדותי ,התמים והטהור הזה.

09/02/2014

אני בת להורים פליטים. הוריי גם הם היו ילדים להורים פליטים. בילדותה,אמי ברחה ממדינה למדינה פשטה יד לקבל פרוסת לחם, לא חגגה יומהולדת ולנצח זכרה את מי שהיה טוב אליה.

אחד הדברים הכי גרועים אמרה לי לא פעם הוא להיות פליט. לא פה ולא שם.

בחסות עמותת צימאון,סלונה וביחד עם הבלוגרית מרינה קיגל הגעתי לביקור בגן ילדי פליטים בדרום ת”א. ברגע שדרכנו בתוך הגן רצו לעברנו ילדים וחיבקו אותנו.

אי אפשר להישאר אדישים. הם ילדים שלא אשמים בדבר,שלא מודעים כלל למה שקורה סביבם,שאין להם קשר לפוליטיקה והם,ככל הילדים באשר הם ללא הבדל דת,גזע או צבע העור זקוקים למגע אנושי.

בבית לא גדול שבסיוע עמותת צימאון וצוות מתנדבים שהפכו את המקום לנקי,צבוע,חינני ומלא אור חיים כ-50 ילדים בני כמה חודשים ועד גיל 3 . משש בבוקר ועד שעות הערב המאוחרות נמצאים הילדים בגן בזמן שהוריהם בעבודה ויש ילדים שנמצאים גם ימים שלמם ורצופים עד שהוריהם מגיעים לבקרם.

הם שמחים ומשתוללים ככל הילדים. צעצועים,ספרים ובליל השפות הנשמע בגן נותן תחושת אושר וסיפוק.

בצורה יפה ומסודרת חולק הגן לשניים. החלק שבו הילדים הגדולים יותר רצים,צוחקים,מציירים ושרים וחלק אחר בו שורות של מיטות ובתוכן תינוקות קטנים יותר.

הבטתי בתינוקות הרכים והתמימים האלה,החיוך המתוק חסר השיניים שלהם,השינה השלווה של חלק מהם אמר לי דבר אחד.

תסתכלו עליהם ותראו אותנו.

הם מאושרים. וכל אחד מאיתנו יכול לתת להם את המשך האושר הילדותי ,התמים והטהור הזה.

כדי לקיים ולנהל גן שכזה זקוקים להרבה ידיים עובדות. כמה שיותר מתנדבים כך יהיה הן קל יותר לתפעל את הגן והן שמח יותר ואני פונה לכל אחד ואחת ואומרת אל נא נהיה אדישים. בואו לתת מעצמכם כדי שכל תינוק וילד יידע מהי שמחת חיים,מהו אושר וזכרו, שדברים רבים אדם יישכח במשך חייו אולם הוא לעולם לא יישכח את היד שעזרה לו.

להתנדבות ולתרומות נא לפנות במייל לכרמית [email protected]

עוד מהבלוג של   אביגייל פולק כהן

תצוגה מקדימה

עוגת קרמבו – געגוע לסתיו

כבר בתחילת ספטמבר אני מחכה לשני הדברים המבשרים את בוא הסתיו. נחליאלי וקרמבו. כשאני רואה את הציפור הקטנה והמקסימה הזו מקפצת אנה ואנה אני מתמלאת אושר וחיוך אינסופי. הקייץ נגמר סופסוף אפשר להתחיל לנשום ומייד מחפשת  את...

תצוגה מקדימה

לחמניות מתוקות

"סבתא מה תביאי לי כשתבואי ?" הייתי שואלת את סבתי כשהייתי קטנה "א זיסע בולקע פאר א זיסע מיידלע"  (לחמניה מתוקה לילדה מתוקה) היא היתה עונה ביידיש ואני הייתי צוחקת באושר מהשפה הנהדרת הזו. לימים,כשבגרתי והתחלתי לשחק עם בצק...

תצוגה מקדימה

עוגת וופלים נוסטלגית

ראיתי אותן לא מזמן בסופר ושקעתי בנוסטלגיה שנים רבות אחורה... בילדותי, אחת העוגות של ימי שישי היתה עוגת וופלים.  היו אלה דפי וופל גדולים ומרובעים. אימי היתה מכינה קרם שוקולד מקקאו וחלבה ומורחת בנדיבות בין הוופלים ושמה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה