ניצול מצוקתו של הקשיש המסכן

במקרה שלפנינו טען האחיין שהקשיש הוריש לו את כל כספו שעות לפני שמת, אך התקשה לשכנע את בית המשפט

בחורה עם מחשב נייד

אחיינו של קשיש מירושלים, שטיפל בו בשנותיו האחרונות לחייו, הגיש לאחר פטירת הקשיש תביעה למימוש צוואת "שכיב מרע", אשר לטענתו נערכה על ידי הקשיש טרם מותו, בעל פה ובנוכחות שני עדים. 

שלושת בניו הביולוגיים של הקשיש, המתגוררים בירושלים, טענו מנגד, באמצעות עו"ד צבי וישנגרד, כי זיכרון הדברים אשר הציג האחיין אינו עומד בקריטריונים המחמירים של צוואת 'שכיב מרע', ועל כן יש לפסול אותו. 

כב' השופט נמרוד פלקס מביהמ"ש למשפחה בירושלים, אשר דן בתקפות הצוואה אשר הציג האחיין, קבע כי זו שזורה בביטויים משפטיים שלא אופייניים לשפתו של הקשיש, שהיה אנאלפבית, וכי נראה כי הדברים שצוטטו מפיו שעות לפני מותו, נכתבו על ידי העדים עצמם. 

כמו כן, קבע בית המשפט, שספק אם הקשיש ידע כי ימיו ספורים, עת ניתנה הצוואה, ולא ברור, מדוע מצא לנכון לומר שכל הצוואות עליו חתם לפני כן, בטלות ומבוטלות.

"אלה אינן מילים בהן נוקט אדם הנוטה למות" קבע השופט, ופסק כי הצוואה שהציג האחיין פסולה ובטלה.

ביום פטירתו של קשיש מירושלים נודע לאחד משלושת ילדיו, תושב ירושלים, שלא היו עמו בקשר בשנותיו האחרונות, על דבר הפטירה, וזה שכר את שירותיו של עו"ד צבי וישנגרד, על מנת לסייע כי רכוש האב לא ייפול לידיים זרות. עוד באותו היום, מונה עו"ד וישנגרד על ידי בית המשפט כמנהל זמני לעיזבון המנוח. 

לאחר ששלושת בניו של הקשיש הגישו לרשם הירושות בקשה לצו ירושה, הגיע אחיינו של הקשיש, מי שטיפל בו בשנותיו האחרונות לחייו, והגיש מצדו צוואת "שכיב מרע", לפיה הוא יורש המנוח, ולא בניו הביולוגיים. 

"צוואת שכיב מרע היא אחת מארבע הצוואות המותרות על פי חוק הירושה", מסביר עו"ד וישנגרד.

 "צוואה זו יכולה להיערך על ידי אדם שהינו שכיב מרע, כלומר: מדובר באדם גוסס או כזה הרואה עצמו לפני המוות.

לפיכך, בשל היותו שוכב על ערש דווי, במקום לעמוד בדרישות הפורמליות לעריכת צוואה, הוא יכול לומר את דבריו בפני שני עדים, ואלו צריכים לרשום את ששמעו מפי המצווה, ולהפקיד את הדברים בסמוך לאמירתם אצל רשם הירושות". 

הסכנה הגדולה בקיום צוואות מעין אלה, מסביר עו"ד וישנגרד, היא בכך שכל אדם יכול לטעון כי יום לפני פטירת המנוח הוא ציווה לו את כל רכושו.

"כל מה שעליו לעשות הוא למצוא עד אחד שיסכים לקומבינה, ויחתום כאילו הוא שמע את דברי המנוח במו אוזניו", אומר עו"ד וישנגרד.

ביהמ"ש: "צוואה שבע"פ מצריכה ראיות חזקות".

כב' השופט נמרוד פלקס מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים שדן בתביעת האחיין להכיר בצוואה, קבע כי הדרישות לקיום צוואת 'שכיב מרע' נועדו להבטיח, כי הצוואה תמלא את רצון המנוח.

השופט קבע עוד, כי הצורך בנוכחותם של שני עדים, והפקדת זיכרון הדברים אצל רשם הירושות בסמוך לצוואה שבעל פה, אמורים להתמלא בדקדקנות, שכן צוואה שבעל פה אינה נכתבת על ידי המצווה, והוא אף אינו רואה את נוסח הצוואה ואינו חותם עליה. 

בפסיקה, מסביר השופט, נקבע כי לצורך קיום צוואה שבעל פה יש צורך בראיות חזקות ביותר, כאשר הנטל להביאן מוטל על המבקש לקיים את הצוואה. 

 "בנוסף לדרישות, על בית המשפט להשתכנע באמיתות הצוואה, ולהשתכנע כי היא משקפת את גמירות דעתו של המצווה, כפי שנדרש ליתר סוגי הצוואות", קבע השופט.

ילדיו של המנוח, באמצעות עו"ד וישנגרד, התנגדו לקיום צוואת "שכיב מרע" אותה הציג האחיין, בטענה כי אביהם לא היה 'שכיב מרע' ואף לא ראה עצמו כזה, לא היה כשיר לערוך צוואה ואף לא התכוון לעשותה.

כמוכן, נטען, כי זיכרון הדברים אותו הציג האחיין, לא נעשה ונחתם בידי העדים בסמוך לשמיעתם את דברי המנוח, ולא הופקד אצל הרשם לענייני ירושה בסמוך למועד עריכתו – כנדרש בחוק.

ביהמ"ש: "זיכרון הדברים אינו תקין, ואינו מתעד במדויק את דברי המנוח"

"קריאת זיכרון הדברים על רקע עדויות העדים בבית המשפט מובילה למסקנה, כי זיכרון הדברים אינו תקין, שכן אינו מתעד כדבעי את דברי המנוח", קבע השופט לאחר הליך משפטי ארוך, שבו נחקרו בניו של המנוח, אחיינו ועדי הצוואה. 

"לשון זיכרון הדברים אינה מבחינה מה היו במדויק דברי המנוח ומה היתה התרשמות העדים, או הבנתם את דברי המנוח", קבע השופט. כך לדוגמה, בזיכרון הדברים נכתב כי המנוח "הצהיר בפנינו שהוא עומד למות". השופט קבע, כי המילה "מצהיר" הופיעה שלוש פעמים, אך כלל לא ברור אם המנוח הכיר את המילה הזו. כמו כן נכתב בזיכרון הדברים, כי המנוח היה בדעה צלולה. "עסקינן בהתרשמות העדים, ולא בדברי המנוח עצמו", קבע השופט. 

גם את סופו של זיכרון הדברים מצא השופט בעייתי, עת נכתב כי המנוח הצהיר שצוואתו זו מבטלת כל צוואה אחרת.

"מדוע לו למנוח להצהיר הצהרה מעין זו, כאשר מדובר באדם שאינו יודע קרוא וכתוב, מעולם לא עשה צוואה קודמת, ואין לו כל השכלה משפטית", תהה השופט.

השופט גם תהה מדוע העדים לצוואה לא ידעו להסביר בעדותם מדוע הצהיר המנוח הצהרה כזו, וקבע כי למעשה ספק אם שמעו הצהרה שכזו מפיו, למרות שכתבוה בזיכרון הדברים. 

ביהמ"ש: "נעשה שימוש במילים משפטיות, שאינן שכיחות בצוואת שכיב מרע"

לסיכום קבע השופט, כי התובע לא הצליח להוכיח את צוואת "שכיב מרע", שכן ניסוח הצוואה מעיד על פגמים, ועושה שימוש במילים משפטיות, השכיחות בניסוח צוואה על ידי עורכי דין, ולא במקרה של צוואת שכיב מרע. 

בנוסף, קבע השופט, כי מהראיות שהוגשו לבית המשפט קשה לדעת בוודאות האם בעת עשיית הצוואה היה המנוח אובייקטיבית בבחינת שכיב מרע: מהמסמכים הרפואיים שהוצגו בבית המשפט עולה המסקנה, כי הצוות הרפואי שטיפל במנוח זמן קצר קודם לעשיית הצוואה לא סבר שהוא עתיד ללכת לעולמו תוך פרק זמן כה קצר.

השופט מציין אמנם, כי יתכן שהמנוח חש עצמו כמי שעומד למות למרות שהצוות הרפואי לא סבר כך, אך מעדויות העדים לא ניתן לקבוע חד משמעית כי אכן כך  חש הקשיש. 

נוכח כל אלה, קבע השופט כי לא השתכנע באמיתות הצוואה, ובכך שהיא אכן מבטאת את רצון המנוח ודחה את תביעת האחיין לקיום זיכרון הדברים כצוואה.

                          פרטים אודות צבי וישנגרד

לעו"ד צבי  וישנגרד .ilhttp://www.zvilaw.co ידע רב וניסיון מוכח בתביעות אזרחיות ומנהליות, ליטיגציה, הקמה ופירוק חברות, עריכת הסכמי מכר במקרקעי, הליכי ההוצאה לפועל ופשיטת רגל, ועוד.