הבלוג של aunt petunia

aunt petunia

Aunt Petunia מצמיחה 5 ילדים ואת אבא שלהם ואת הכלב ו2 עיזים פוטנציאליות (כשנעבור למושב). בינתיים גרה בת"א בבית עם גינה קטנה ופרועה (כראוי לדייריה). שותפה בנקודת השקפה ומשקיעה בתבונה (מפוקפקת) המון כסף במשתלות.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2011

השואה שלי היא אוסף סיפורים קצרים. השואה של סבתי נמשכה שעות וימים ושבועות וחודשים ושנים. את האיש שלעולם לא יהיה סבא שלי אני מכירה מתמונה אחת דהויה. אני מחפשת אותו בפניהם של ילדי – אבל לא יודעת מה לחפש. השואה שלי היא לא כל מה שאבד אלא כל מה שלא זכה להתקיים מעולם

18/04/2012

במלחמה ההיא האיש שמעולם לא היה סבא שלי נורה בראשו באקציה הגדולה בגטו ורשה. האישה שהיא עדיין סבתי, גם 6 שנים אחרי מותה, החביאה יהודים בדירה סמוכה לגטו וורשה.

הם נפגשו בשנת 1936. הוא היה בנקאי יהודי מתבולל, בן אמצעי בין 5 ילדים במשפחת סוחרים עשירה. היא הייתה נערה צעירה, נוצרייה, יתומת המלחמה הגדולה ואחות בכורה ל-2 צעירים, שיצאה לעבוד לפרנסת משפחתה. צעירה ממנו ב-10 שנים, יפה ככוכבת קולנוע.

הוא התאהב בנעוריה, היא התאהבה במענטש שהיה. אחרי שנישאו שלח אותה לטיול בפלשתינה. כנראה שידע את שיבוא. הוא צייד אותה בשמות וכתובות וממון, אמר שתקנה רכוש, אמר שתבדוק את האפשרויות. כשחזרה ניסו לשכנע את משפחתו לעזוב – הם סירבו. העדיפו את סיר הבשר שבקרוב ישרף בתופת.

ואז הגיעו הגרמנים. במדים מגוהצים, מגפים מצוחצחים וסדר מופתי. ב-1940 רכש האיש שלא יהיה סבא שלי דירה בוורשה ובית בכפר. את אמה ואחיה הצעירים של סבתי הושיב בכפר, הרחק מוורשה הבוערת. לימים יגדלו שם מזון שיאכיל את אלו שהוחבאו בדירה בוורשה. ב-1941 הוקם הגטו בלבה של העיר. ב-21.7.1942 האיש שלעולם לא יהיה סבא שלי נורה בראשו. האישה שהיא סבתי הבריחה קרובי משפחה וחברים אל מחוץ לגטו, מחוץ לוורשה, מחוץ לפולין. את האיש שאמור היה להיות סבא שלי היא לא הצליחה להציל. גם לא את אחיותיו הצעירות ובני זוגן וילדיהן הקטנים. כל אלו באו בשערי אוושויץ ועלו בעשן התנורים.

כשהלכו השערים ונסגרו ולא נותרה דרך לברוח הקים אחיה הצעיר בדירת המסתור שבוורשה קיר כפול במטבח, הכניסה אליו הייתה דרך הארון שתחת הכיור. שבעה אנשים הוחבאו בדירה. אירנה (בת דודה רחוקה) סיפרה איך כשהייתה בת 7 פגשה אותה סבתי בתחנת הרכבת, נתנה בידיה כדור ואמרה: את הולכת 30 צעדים מאחורי מכדררת ושרה עד שנגיע. אירנה אמרה שהדרך נמשכה שעות וימים אבל כשהגיעו לדירה אמא שלה חיכתה לה והיה סיר של מרק והייתה הידיעה שעכשו שומרים עליה.

אפרים היה בן 3 כשחלה בטיפוס בתוך המחבוא. הוא לא שרד. האישה הצעירה שיום אחד תהפוך לסבתא שלי עטפה את גוויתו הזעירה בקרטונים, ארזה בתיק, עלתה על הרכבת ונסעה לכפר. אחיה חפר בור באדמה הקפואה, כיסה את הגופה וסימן בצלב עץ. אפרים מת בן 3 במלחמה – הוא היחיד שמקום קבורתו ידוע. היום מסומן קברו במצבה ומגן דוד.

אמא שלי גדלה בכפר. היא אמרה “אווה מריה” כל בוקר ושתתה חלב עזים. עד יום מותה ידעה לומר “אווה מריה” ושנאה חלב עזים. באחת הפעמים הבודדות  בהן ביקרה בדירת המסתור הייתה הלשנה. בשעת בוקר מוקדמת הלמו גרמנים במדים מגוהצים ומגפים מצוחצחים בדלת. שבעה אנשים נדחפו למחבוא. שבע מברשות שיניים נשכחו ליד הכיור. אמא שלי הושבה שעונה על דלת הארון. שבע מברשות שיניים בחיקה. אלו הבובות שלך ציוותה סבתי. אמא שלי שיחקה בבובות. הגרמנים חיפשו ועזבו.  אמא סיפרה לי שאחרי שנעלה את הדלת הוציאה סבתא בקבוק וודקה מהארון, מילאה כוס עד גדותיה ובלעה בלגימה אחת. אחר כך הוציאה שבעה אנשים מהמחבוא.

השואה שלי היא אוסף סיפורים קצרים. השואה של סבתי נמשכה שעות וימים ושבועות וחודשים ושנים.

את האיש שלעולם לא יהיה סבא שלי אני מכירה מתמונה אחת דהויה. איש עלום לבוש בגד ים שחור בחוף שאת שמו לא אדע לעולם. אני מחפשת אותו בפניהם של ילדי – אבל לא יודעת מה לחפש. השואה שלי היא לא כל מה שאבד אלא כל מה שלא זכה להתקיים מעולם.

את האישה שתהיה סבתי לתמיד אני מכירה בעצמי, באחותי, בילדיי. במחוות של הגוף והנפש. סבתא שלי סופיה אבני וויצ’ורק היא האישה שלימדה אותי שהאור מגרש את החושך.

עוד מהבלוג של aunt petunia

תצוגה מקדימה

אני הילדה הלא רצויה

נולדתי בראשיתו של קיץ זוהר במיוחד. לכאורה היו שם כל התנאים לילדות מאושרת. הריון קליל, לידה קצרצרה,בת יחידה, נכדה יחידה, תינוקת עגולה עם פלומת בלונד ענוגה ועיני ים כחול....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ילדים גנובים

הפוסט הזה בוער בי ימים ארוכים. מהססת אם לכתוב כי אני בצד של החסויים, אבל די. לא שותקת יותר, אז בואו נדבר על ילדים חטופים. פעם אחת יותר מידי קראתי היום פוסט נוגה וקורע לב על...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לראות את סבלו של האחר

ביום חמישי, רגע לפני הסופה, שלחתי שליח עם סיר לגינת לוינסקי. אני שמחתי שנחסכה ממני הנסיעה לדרום הרחוק, השליח שמח לגלות לראשונה את הפינה הזו שבה מתרכזים בני אדם ועושים טוב....

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה