הבלוג של aunt petunia

aunt petunia

Aunt Petunia מצמיחה 5 ילדים ואת אבא שלהם ואת הכלב ו2 עיזים פוטנציאליות (כשנעבור למושב). בינתיים גרה בת"א בבית עם גינה קטנה ופרועה (כראוי לדייריה). שותפה בנקודת השקפה ומשקיעה בתבונה (מפוקפקת) המון כסף במשתלות.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2011

הנסיעה לחו”ל עלתה על הפרק באחד המוצ”שים אצל חברים. יום הנישואים שלנו הלך והתקרב ובעודי מלהגגת בקול את תוכניותי לחתונה חוזרת עם כל הבגדים והתפאורה המתבקשת וחידוש הנדרים וקריוקי ומרגול בהופעת אורח (התעריף שלה בטח צנח אחרי שהורשעה בפלילים!) המפרנס שהתכווץ מחרדה זרק אל חלל האוויר את מילת הקסם – טוסקנה. באבחת לשון  הוא מוסס את תוכניותי הגרנדיוזיות והחברים תמכו בהתלהבות ברעיון הגאוני שלו.

שבוע בחו”ל הוא לא עניין מה בכך כשבבית נשארים 5 צאצאים. תוסיפו לזה את העובדה שאחותי, האחת והיחידה, נמצאת בהריון מתקדם ומתוקף היותנו יתומות וגלמודות, לא יעלה על הדעת שאעדר מחדר הלידה. המפרנס + חברים שלפו סמארטפונים, גללו יומנים ופסקו – סוף מרץ. הכלה נזעקה וציווחה ” אין מצב! אחותי צריכה ללדת בסוף מרץ!! רוצים טוסקנה – אז רק בתחילת החודש!!!” גם הטיעונים (הצודקים) שקר וגשום לא שכנעו אותי, בסוף מרץ אני בחדר לידה.

בן-דוד סמי קרבי גויס למשימת השמירטוף, תחפושות נרכשו מבעוד מועד, הררי שניצלים טוגנו והוקפאו, מעילי סקי וכובעי צמר נארזו בקפידה וב- 29 לפברואר עם עלות השחר המראנו אל תוך ענני הסערה המתקדמים מכיוון מערב אל חופי ישראל, בדרכנו אל ארץ המגף. טוסקנה חיכתה לנו בשמים כחולים זוהרים ושמש פז זורחת. כתמים  של שלג עוד נימרו את ירק השדות ובשעה שת”א הוצפה בסופה והחרמון הושלג במטרים של פתיתים לבנים – אנחנו נחתנו בתוך ציור של אביב.

מכל המקומות בעולם הכי אוהבת את טוסקנה ובמיוחד את עמק אורצ’יה (val d`orcia) על נוף גבעותיו הירוקות וברושיו הכהים. עצירה קצרה בקו-אופ המקומי לצורך הצטיידות בכמה בקבוקי יין, מעט תרגימות ופסטה טרייה. שביל עפר מתחת לגשר הלבנים האדומות, פניה שמאלה ליד הכנסיה השבורה, פניה ימינה ליד הסוסים ונסיעה קצרה בשביל המשובש במטע הזיתים ושוב אנחנו בבית החווה (שבשהות השלישית במספר כבר אפשר פשוט לכנותו – בבית). החלונות נפתחו אל הנוף היפה ביותר בעולם, הזרדים התפצפצו באח המבוערת, מפרנס וחברים פרקו מזוודות ותלו בארונות מעילים מיותרים. בקבוק ברונלו נפתח ואני, כהרגלי, הכנתי אוכל; פרוסות שייטל דקיקות נצרבו בחמאת לימון ומסקרפונה, פטריות פורצ’יני ברוטב מסקרפונה המתינו בקוצר רוח לפסטה הטרייה שכשכה בסיר רותחין, פאי פטל ומסקרפונה (כמובן) השחים בתנור.

כשהריח מטרף לי המח, האוכל כמעט מוכן והחברים נקראים אל חדר האוכל, צלצל הטלפון. המספר של אחותי הבהב על הצג. עניתי בצהלת “פרגו” . “שלום” אמר גיס יקר בקול בס. התסריט התברר לי עוד לפני שהוא פתח את הפה. “לא נכון!” צרחתי והתמוטטתי על הריצפה ממררת בבכי. “מה נראה לך, שאני עובד עליך?!” הוא שאג. לכל הדעות הייתה זו אחת משיחות הטלפון ההזויות שהתקיימו מאז המציא מר בל את השח-רחוק. אחותי הביאה לעולם את בתה הזערורית אי שם בבילינסון, אני בכיתי וצחקתי וצרחתי וצווחתי אי כאן על ריצפת הטרקוטה למרגלות הסירים המבעבעים  בטוסקנה.

הבשר הפך לסוליה, הפסטה לגוש דביק ופאי הפטל נחרך לגחלים. מזל שאפשר היה לחלוץ את הפקק מעוד בקבוק ברונלו. האינסטינקט הראשוני היה להתקשר אל סוכנת הנסיעות שלי ולארגן כרטיס חזרה ובמיידית. הבעיה הייתה שסוכנת הנסיעות שלי שכבה ברגעים אלו ממש בחדר הלידה. היה לילה קשה; גופי במערב וליבי במזרח פתח תקוה, אבל עם שחר כשזרחה השמש נכנעתי לצחוק הגורל ומשם נפתח שבוע של הנאה צרופה (וחשבון טלפון – שאלוהים יעזור).

מונטלצ’ינו, סן- ג’מיניאנו, פירנצה, סיינה, פרוג’ה ועוד כמה עיירות ציוריות בדרך לא שזפו מעולם חברות גרגרנים צוהלת כמונו. היין נפשך כמים, בעלי טרטוריות או סתם דוכנים בשוק עלזו מאד כשספרו את הממונות ששילשלתי לכיסם תמורת פיסת פקורינו, פרוסת פרושוטו, מחית כמהין, לבבות ארטישוק בשמן זית בתולי או סתם פיצה מושלמת בתחנת דלק. מזג האוויר היה מושלם עד כדי חזירות ואלוהים שצחק על התוכניות שלי עבר למוד של חיוכי סנטה קלאוס אבהיים. בקיצור – אין לי מילים לתאר את האושר הזה.

הטבע זוהר עכשו בטוסקנה. שדות אין סופיים של חיטה ירוקה, עצי שקד ואפרסק מתפוצצים בפריחות לבנות / ורדרדות, אסתרים (דייזי) צהובי עין מנקדים את שולי הדרכים. הכי יפה שאפשר. אבל עזבו אתכם מהנוף – האוכל שהאדמה מצמיחה שם – כמה טעים! אז בגלל שאי אפשר בלי פרחים בכלל; ככה נראות עכשו הפרימולות (בכור – אביב מצוי; עונתי חורפי – אביבי, הכי טוב בעציצים ומתאים גם לבית במקום מואר) תחת כל מעקה מרפסת טוסקני רענן.

והאוכל.. ספר שלם אני יכולה לכתוב על זה, אבל אסתפק בטעימה אחת.

שבלולי כמהין וארטישוק

בצק פריך דק דק. בכל מרכול אירופאי אפשר לרכוש מוכן. בבית הפטנט הוא לעבוד עם חמאה רכה (ושיסלחו לי כל השפים שבינכם).

לבצק:

11/2 כוסות קמח

1/2 כפית מלח

1/2 כפית סוכר

150 גר’ חמאה רכה

2 כפות במים.

ללוש את כל החומרים במיקסר או במעבד מזון עד שמתאחדים לבצק. לרדד את הבצק לעובי 3 מ”מ, לשטוח בתבנית ולצנן במקרר 1/2 שעה לפני האפיה.

והמלית: (מצנצנות איכותיות במרכול)

4 כפות סלסה כמהין (tartufi)

5-6 ארטישוקים משומרים בשמן זית, פרוסים דק

50 גר’ גבינת פקורינו (משובחת) מפוררת

למרוח ולפזר על פני הבצק.

אפשר לאפות ככה או לגלגל ולפרוס את הבצק לשבלולים בעובי 2-3 ס”מ. 20 דק’ ב180 מעלות.

רצוי עם כוס ברונלו מונטלצ’ינו ביד. לחיי האחיינית הטריה שלי ולחיי האביב.

עוד מהבלוג של aunt petunia

תצוגה מקדימה

אני הילדה הלא רצויה

נולדתי בראשיתו של קיץ זוהר במיוחד. לכאורה היו שם כל התנאים לילדות מאושרת. הריון קליל, לידה קצרצרה,בת יחידה, נכדה יחידה, תינוקת עגולה עם פלומת בלונד ענוגה ועיני ים כחול....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

ילדים גנובים

הפוסט הזה בוער בי ימים ארוכים. מהססת אם לכתוב כי אני בצד של החסויים, אבל די. לא שותקת יותר, אז בואו נדבר על ילדים חטופים. פעם אחת יותר מידי קראתי היום פוסט נוגה וקורע לב על...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לראות את סבלו של האחר

ביום חמישי, רגע לפני הסופה, שלחתי שליח עם סיר לגינת לוינסקי. אני שמחתי שנחסכה ממני הנסיעה לדרום הרחוק, השליח שמח לגלות לראשונה את הפינה הזו שבה מתרכזים בני אדם ועושים טוב....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה