הבלוג של aunt petunia

aunt petunia

Aunt Petunia מצמיחה 5 ילדים ואת אבא שלהם ואת הכלב ו2 עיזים פוטנציאליות (כשנעבור למושב). בינתיים גרה בת"א בבית עם גינה קטנה ופרועה (כראוי לדייריה). שותפה בנקודת השקפה ומשקיעה בתבונה (מפוקפקת) המון כסף במשתלות.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2011

בערב חמישי, ה-17 בינואר 1991, ישבנו המפרנס ואני אצל חברים וצהלנו את התרגשויות החתונה המתקרבת כשחיים יבין (או איזה שדרן סמכותי אחר) סיפר על הפלישה האמריקאית לעירק. הקהל פרץ בשאגות שמחה, אני החוורתי מפאניקה. ברור שהצטיידתי מבעוד מועד בהררי מסקינגטייפ ותיק קרטון סגול אופנתי למסכת המגן, אבל המחשבה שאאלץ לתקוע בעצמי מחט אטרופין הילכה עלי אימים.

המפרנס – זה שסיפרו עליו שבמלחמת לבנון היה מוציא את הראש מהטנק, נשען על הצריח ונרדם – ניסה להרגיע את התקף החרדה המטורף שלי. יש להניח שבאותו רגע הוא עצמו נתקף חרדה למחשבה שעם ההיסטרית הזו הוא עומד להתחתן. אני רק רציתי הביתה ומהר. וכך בליל ינואר קפוא נכנסנו למכונית ויצאנו בדהרה מצפונה של העיר אל עבר מיטת המבטחים שלנו אי שם בואך שינקין. בעודנו שועטים ברחובות הריקים, אני משקשקת, המפרנס משרקרק, קפץ אל מתחת לגלגלי מכוניתנו חייל לבוש מדי קרב. “תעצרו” הוא שאג, מנפנף בידים “יש מלחמה, אני חייב להגיע לבסיס”. עצרנו בחריקת בלמים. “לאן?” שאל המפרנס. “לגלי צה”ל” ענה הקרבי. “את רואה!” צחקו אלי עיניו של המפרנס “זו לא באמת מלחמה. תירגעי”.

הורדנו את הלוחם בבסיס, חזרנו הביתה. בדרך נאלצתי להודות שמצחיקה אותי המלחמה הזו והלכתי לישון בשאנטי מוחלט רק כדי להתעורר בהיסטריה מוחלטת לצלילי שאגת האזעקה.  באצבעות רועדות קרעתי את התיק האופנתי ושלפתי מסכה, שפכתי 1/2 ק”ג סודה לשתיה על הסמרטוט שחסם את דלת חדר השינה, מיהרתי להדק עוד שכבת מסקינגטייפ על החלון וחיכיתי למותי בעוד המפרנס ישן שנת ישרים.

באיזשהו שלב החלטתי לשים גם כרית על הראש מתוך הרציונל הברור שלכשיפול הטיל על גג הבניין ושתי הקומות העליונות יקרסו לי על הראש, כרית הנוצות היא זו שתציל את חיי. בעודי נחנקת לאטי תסרטתי את הסצנה בה מגיעים כוחות ההצלה ומחלצים אותי מבין ההריסות. הם כמובן מלווים בצוותי טלוויזיה מכל העולם. רגע, אין מצב שיתפסו אותי חיה עם המסכה הכעורה הזו על הפנים. השלכתי את המסכה בשאט נפש ומיהרתי להחליף את הטרייניניג המהוה למשהו יותר יצוגי – כי כשיגיעו צוותי הצילום…

בשלב הזה פקח המפרנס עין תורנית ואמר “נו, בואי לישון כבר”. דווקא הייתי נרדמת אלמלא צפירת ההרגעה והטלפון ההיסטרי שהגיע מאמא שלי מייד אחריה. הייתם חושבים לעצמכם שהיא תפצח בסדרת שאלות הנוגעות לשלומנו, זהו שלא. “מה יהיה עם החתונה???” היא שאגה באוזני.

בבוקר שבת, אחרי מתקפת טילים או שתיים נוספות, כשכבר מיציתי את החוויה והחלטתי שעדיף להמשיך ולישון, התעוררנו מדפיקות אימים בדלת.”משטרה, לפתוח!” קמתי הלומה, לבושה טריינינג מהוה (כי כמה אפשר לישון בבגדים יצוגיים) שוטר גיבור עמד בפתח. ברח’ אלנבי נפל טיל שלא התפוצץ ואנחנו חייבים להתפנות מהשכונה. ברוב עם צעדנו רגלית לחניון הדיזנגוף סנטר. שעתיים על רצפת החניון המג’וייפת הספיקו לי בשביל להכיר בעצמי כנפולת של נמושה ולהכריז על נטישה. חזרנו הביתה, ארזנו תיק קטן ויצאנו לטיול הגדול בין כל קרובינו. 4 ערים ב-3 ימים הספיקו לי בשביל להבין שאם כבר למות, אז עדיף במיטה שלי. מאותו רגע המלחמה, מבחינתי,התנהלה רק בטלוויזיה. הלכתי לעבודה, ישנתי בשלווה, לא חבשתי מסיכה ואמא שלי המשיכה להתקשר אחרי כל אזעקה בהיסטריה “מה יהיה עם החתונה???”

השבוע לפני 21 שנים, בערב חג פורים – הסתיימה המלחמה. שבוע לאחר מכן התחתנו. הכל היה מצוין עם החתונה. כשיצאנו מהבית לבושים חתן/כלה עלה שכן במדרגות והתעניין האם אנחנו מחופשים בדרכנו למסיבת פורים? לפני 21 שנים חיי הנישואים נדמו לי כנשף עדלאידע. אחרי 21 שנים אני מתמודדת בעיקר עם חמרמורת היום שאחרי. סתם, סתם – חיי נישואים הם חגיגה מתמשכת!

לכבוד פורים ולכבוד 21 שנות נישואים – הצמח הכי יפה שפורח בפורים (שהוא גם הפרח האהוב על המפרנס) נץ חלב

גאופיט – כלומר צמח האוגר מזון בבצל.

9 מינים צומחים בבר בישראל.

בגינון הביתי משתמשים בעיקר בנץ חלב ערבי (פריחה לבנה) ובנץ החלב דוביום (פריחה כתומה)

חובב שמש מלאה / חצי צל. יכול לגדול גם בבית באור מלא.

השקיה מועטה / בינונית.

פריחה ארוכה, נהדר גם לסידורי פרחים.

גיזום העלים רק אחרי יבוש מוחלט ויש מצב שיחזור לפרוח גם בשנה הבאה.

חג שמח ומבדח.

עוד מהבלוג של aunt petunia

תצוגה מקדימה

אני הילדה הלא רצויה

נולדתי בראשיתו של קיץ זוהר במיוחד. לכאורה היו שם כל התנאים לילדות מאושרת. הריון קליל, לידה קצרצרה,בת יחידה, נכדה יחידה, תינוקת עגולה עם פלומת בלונד ענוגה ועיני ים כחול....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

ילדים גנובים

הפוסט הזה בוער בי ימים ארוכים. מהססת אם לכתוב כי אני בצד של החסויים, אבל די. לא שותקת יותר, אז בואו נדבר על ילדים חטופים. פעם אחת יותר מידי קראתי היום פוסט נוגה וקורע לב על...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לראות את סבלו של האחר

ביום חמישי, רגע לפני הסופה, שלחתי שליח עם סיר לגינת לוינסקי. אני שמחתי שנחסכה ממני הנסיעה לדרום הרחוק, השליח שמח לגלות לראשונה את הפינה הזו שבה מתרכזים בני אדם ועושים טוב....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה