הבלוג של aunt petunia

aunt petunia

Aunt Petunia מצמיחה 5 ילדים ואת אבא שלהם ואת הכלב ו2 עיזים פוטנציאליות (כשנעבור למושב). בינתיים גרה בת"א בבית עם גינה קטנה ופרועה (כראוי לדייריה). שותפה בנקודת השקפה ומשקיעה בתבונה (מפוקפקת) המון כסף במשתלות.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2011

הבן של יעל הפסיק לדבר. הפסיק. לגמרי. הוא קם בוקר אחד הודיע שלא יילך יותר לבית הספר ומאז הוא שותק. והפסיכולוג אומר, וההורים מבקשים, וביה”ס מאיים. והילד שותק.

הבת של פזית שברה את הבית. ריסקה. לגמרי. היא הפכה את הארונות וגזרה בגדים וקרעה ספרים והוציאה את הקרביים של המחשב. והבית נשבר לרסיסים.

הבן של איילה השתכר. כלוט. הוא הגיע למסיבה והביא בקבוק וודקה והשתכר עד אובדן חושים. אחר כך התברר שהוא עושה את זה כבר חודשים ארוכים.

יעל, פזית ואיילה הן חברות שלי ואני אוהבת אותן אהבת נפש. הן התרסקו והלב שלי התרסק איתן. הן הפסיקו לנשום וגם לי בקושי נכנס אוויר. אבל בתוך האמפתיה התגנבה לי גם ההקלה – זה לא שלי! הילדים שלי לא עושים ככה. הילדים שלי עוברים את הגבול, אבל הם גם יודעים את הגבול. הם לא ישְבּרו, הם לא ישַברו, הם לא “יאבדו את זה”.

המשוואה הזו אינה הוגנת, היא אינה חברית אבל היא גם בלתי נמנעת. ההשוואה הזו הכרחית כי ההורות שלנו נמדדת במבחן התוצאה ואני רוצה לשכנע את עצמי שהטעויות שלי אינן הרסניות והדרך נכונה ואין בה אובדנים.

החברות שלי הפסיקו לנשום, אני הפסקתי לנשום איתן ובכל זאת הגנבתי שאיפה עמוקה ולחשתי לעצמי בניצחון שקט ש”מה פתאום?! אצלי – אין מצב..” הילדים שלי עושים שטויות, אבל הם יודעים כמה רחוק מותר לפני שהופך לבלתי הפיך.

ואז התחילה שנה חדשה. אני לא עושה סיכומים, אני לא מבטיחה הבטחות. הלכתי לישון לפני נשיקת חצות, קמתי אל עוד שבוע ארוך, שיגרתי. הגדולים יצאו מהבית ב-7.00: רוקיסט מבסוט, אמן מיוסר, פוקהונטס רוטנת – שיגרה. מקס ומוריץ שוגרו ב-7.30 כחץ שלוח. יום ראשון של שנה חדשה – נו אז מה, זו סתם שיגרה.

ב-8.30 הגיע הטלפון. המנהלת על הקו, מספרת שאתמול נכנסו מקס ומוריץ לחצר ביה”ס, פתחו את המחסן, לקחו פח צבע ושפכו על המגלשה. היא נחמדה המנהלת, שקטה, לא מתלהמת, רק מבקשת לברר. ואצלי המח רץ: מתי הספיקו? ואיך חזרו הביתה ללא עדויות מרשיעות. ומה פתאום – זה בכלל לא הם, הם הרי יודעים את הגבול וכל המילים שלא נאמרו קורעות לי את האוזניים: פריצה, השחתה, ונדליזם.

אוספת את עצמי, מבטיחה לברר, סוגרת את הטלפון ומתפרקת לרסיסים. מריצה בראש עונשים חינוכיים, מחשבת עלויות תיקונים, מנסה להמציא את החיבור הבלתי אפשרי בין עלויות וחינוך ובעיקר עומסת על עצמי עוד כישלון חינוכי מפואר.

בצהריים הם חזרו, כל אחד בנפרד. הרגע הזה שפעמון השער מצלצל ומעברו ילד צוהל, לא מזהה את מקלחת הצוננין והמבט הכעוס והטון הצורם שמחכים לצד הפסטה והשניצל – להעכיר את יומו כפי שנעכר יומי ואולי אפילו יותר כי הכעס עולה לי על גדותיו.

מקס יושב מולי ומפרט את עלילות יום אתמול ויודע שאסור ולא בסדר אבל זה בכלל לא הוא – הוא רק היה שם. מוריץ מחזיק חזק את הדמעות, מודה באשמה, לא מצליח להסביר למה, לא מצליח להסתכל לי בעיניים. ושניהם מקבלים את גזר הדין בלי מחאה. הם יודעים שנחצו גבולות, הם יודעים שהעונש מגיע. הלוואי שהיו בועטים, מתנגדים, מתרעמים, מפמפמים לי את הכעס. הם לא. נשאר רק עונש חינוכי והידיעה שהפעם זו לא סתם משובה אלא זיכרון מריר שישאר איתם ימים רבים.

בלילה אני נכנסת לאוהל שנבנה בחדרם בשנה שעברה ולא פורק מעצלנות, אבל יפורק מחר בבוקר “כי באה עוזרת”. מקס מרפה את תלאות היום ונרדם מכודרר, מוריץ נלחם בכבדות העפעפיים, מבקש נשיקה ואומר שהוא יכול להסביר – “זה השד האדום שעבר את הגבול”.

בחצות סיבוב כיבוי אורות. גשם מזלעף לי במרפסת והזיגוקקטוס זוהר בפריחה אדומה של עץ חג המולד. שדים אדומים מתפוצצים בלי גבולות. הלב שלי מתאחה. שנה חדשה התחילה.

זיגוקקטוס (שלומברגרה)

מכונה גם קקטוס חג המולד בשל עיתוי הפריחה.

סוקולנט ירוק עד

השקייה בינונית מועטה. צל מלא – חלקי.

מתאים לשתילה בעיקר בסלסלות תלויות. יופי גם בתוך הבית.

פריחה מרהיבה במיוחד בחורף (ולפעמים גם באביב) באדום/כתום/ורוד/לבן.

עוד מהבלוג של aunt petunia

תצוגה מקדימה

אני הילדה הלא רצויה

נולדתי בראשיתו של קיץ זוהר במיוחד. לכאורה היו שם כל התנאים לילדות מאושרת. הריון קליל, לידה קצרצרה,בת יחידה, נכדה יחידה, תינוקת עגולה עם פלומת בלונד ענוגה ועיני ים כחול....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

ילדים גנובים

הפוסט הזה בוער בי ימים ארוכים. מהססת אם לכתוב כי אני בצד של החסויים, אבל די. לא שותקת יותר, אז בואו נדבר על ילדים חטופים. פעם אחת יותר מידי קראתי היום פוסט נוגה וקורע לב על...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לראות את סבלו של האחר

ביום חמישי, רגע לפני הסופה, שלחתי שליח עם סיר לגינת לוינסקי. אני שמחתי שנחסכה ממני הנסיעה לדרום הרחוק, השליח שמח לגלות לראשונה את הפינה הזו שבה מתרכזים בני אדם ועושים טוב....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה