הבלוג של aunt petunia

aunt petunia

Aunt Petunia מצמיחה 5 ילדים ואת אבא שלהם ואת הכלב ו2 עיזים פוטנציאליות (כשנעבור למושב). בינתיים גרה בת"א בבית עם גינה קטנה ופרועה (כראוי לדייריה). שותפה בנקודת השקפה ומשקיעה בתבונה (מפוקפקת) המון כסף במשתלות.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2011

אושר איננו מטרה. אושר הוא תוצאה של הצלחותינו וגם של כשלונות שעמדנו בהם ויכולנו להם

28/06/2016

בדרך אל האושר

 2# התגייס לפני כמה חודשים. את הדרך ללשכת הגיוס הוא העביר בדרך האופיינית לו; בהתחלה לא התחשק לו כלום, אח”כ השתכנע ללכת לגיבוש כזה או אחר, ואז הוא היה חייב לעבור את הגיבוש (הזה והאחר) כי יש לו פאסון להחזיק וכשהצליח, שוב לא התחשק לו.

בסופו של דבר הימים נקפו, המועד התקרב, עוד גיבוש למשהו כזה שכל ילד חושק בו וכל אמא מעודדת ותומכת בקול, אבל בלבב פנימה מקווה שאולי בכל זאת יומיות בקרייה.
על כל פנים 2 התגייס מלא רוח קרב וגאוות יחידה. אבל בטירונות התגלתה איזו בעיה רפואית ו2 הבין שזה כבר לא יקרה. מפח נפש קטן ובחירה באלטרנטיבה הרואית אחרת, הסיטו אותו לאיזה קורס קרבי אחר. קצת פחות יוקרתי, אבל לכל הדעות נכנס לקטגוריית “שירות משמעותי” + ת”ש חרא.

אבל אז נהיה שהבעיה הרפואית סירבה להיעלם ו2 האקטיבי נהיה פאסיבי תחת פקודה. זה לא שמדובר חלילה בבעיה אקוטית (הילד יחיה עד 120. טפו, חמסה), אבל קרבי הוא לא יהיה. מפח נפש 2#. ניסיונות כושלים לשנות את רוע הגזרה ושבועות ארוכים מאד שהילד חי בלימבו אי הוודאות.
כולם סביבו רצים וקופצים ועושים את כל הדברים הטיפשיים האלו שעושים נערים ישראליים בדרכם להפוך מהילדים שלנו לרכוש צה”ל והוא מטפס על הקירות, שוטף את החדר, מכין מאפרות מפחיות שתיה ריקות ומחכה שמישהו יחליט עליו.

היום מסתיים הקורס. בערב יעמדו כל חבריו על מגרש המסדרים וההורים שלהם ייללו מהתרגשות כשבניהם במדים מגוהצים ישבעו להקריב עצמם למען המולדת. 2 לא יעמוד שם. הוא ישב בקצה מגרש המסדרים או אולי לבד בחדר וימשיך לחכות.

במטוטלת הרגשית הזו, אני עצובה ודואגת ושמחה ורגועה ומהרהרת בדרך אל האושר. כי ככה אנחנו, האמהות של עכשיו; התרגלנו למלמל לעצמנו את המנטרה הטיפשית “העיקר שהילד יהיה מאושר”. אבל האמת היא שהאושר הוא לא מטרה. האושר הוא תוצאה.

לכאורה במבחן התוצאה הילד שלי 2 לא הצליח. הוא רצה ורצה ובכל זאת כשל. אבל בשבועות האין סופיים האלו הוא הוכיח את היכולת שלו לעשות כמיטב יכולתו. וחבריו, אלו שקרעו את התחת בעודו סגור בחדר שעות, מנגן בגיטרה וגולש בניד, לא הפסיקו לרגע לתת לו את התחושה שהוא חלק מהם. ומפקדיו שמרו עליו מכל משמר והזכירו לו בכל פעם מחדש שהם רואים אותו, את יכולותיו, את כוחותיו, את ערכו האמיתי. ואמא ואבא שלו שמרו עליו מרחוק, אבל בדיוק במידה הנדרשת. ובבית חיכתה לו נערתו שאוהבת אותו כמו שמעט מאד נערים בגילו זוכים להאהב.

הערב הוא לא יעמוד על מגרש המסדרים וזה יהיה מבאס ועגום, אבל זה בסדר. הילדים שלנו לא מוכרחים להיות שמחים כל הזמן. צער ואכזבה הם חלק בלתי נפרד ממלאות הקיום שלנו. כי אושר איננו מטרה. אושר הוא תוצאה של הצלחותינו וגם של כשלונות שעמדנו בהם ויכולנו להם.
ואתה ילד – אתה כל כך יכול!

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של aunt petunia

תצוגה מקדימה

אני הילדה הלא רצויה

נולדתי בראשיתו של קיץ זוהר במיוחד. לכאורה היו שם כל התנאים לילדות מאושרת. הריון קליל, לידה קצרצרה,בת יחידה, נכדה יחידה, תינוקת עגולה עם פלומת בלונד ענוגה ועיני ים כחול....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ילדים גנובים

הפוסט הזה בוער בי ימים ארוכים. מהססת אם לכתוב כי אני בצד של החסויים, אבל די. לא שותקת יותר, אז בואו נדבר על ילדים חטופים. פעם אחת יותר מידי קראתי היום פוסט נוגה וקורע לב על...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לראות את סבלו של האחר

ביום חמישי, רגע לפני הסופה, שלחתי שליח עם סיר לגינת לוינסקי. אני שמחתי שנחסכה ממני הנסיעה לדרום הרחוק, השליח שמח לגלות לראשונה את הפינה הזו שבה מתרכזים בני אדם ועושים טוב....

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה