הבלוג של aunt petunia

aunt petunia

Aunt Petunia מצמיחה 5 ילדים ואת אבא שלהם ואת הכלב ו2 עיזים פוטנציאליות (כשנעבור למושב). בינתיים גרה בת"א בבית עם גינה קטנה ופרועה (כראוי לדייריה). שותפה בנקודת השקפה ומשקיעה בתבונה (מפוקפקת) המון כסף במשתלות.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2011

המוריץ שלי מסיים כיתה ח’ היום. כבר הייתי שם 3 פעמים לפני, זה לא זכור לי כאירוע מכונן בחיי או בחייהם של שלושת אלו שקדמו לו. אבל אצל מוריץ זה אחרת

20/06/2016

צילום: שאטרסטוק

צילום: שאטרסטוק

המוריץ שלי מסיים כיתה ח’ היום.
כבר הייתי שם 3 פעמים לפני, זה לא זכור לי כאירוע מכונן בחיי או בחייהם של שלושת אלו שקדמו לו. אבל אצל מוריץ זה אחרת. הילד הזה שהגיע אלי בן כמעט 4, בא לא יודע כלום. לא מזהה צבעים (חוץ משחור ואדום), לא מכיר חיות (חוץ מכלב, חתול ונמלה). בא בלי מילים, בלי הבנה בסיסית של רצף, לא יודע לספור עד 3, לא מבין איך להסביר את עצמו אפילו לעצמו. הוא בא פרוע ומזיק ואבוד וחסר אונים כמו גור מוזנח ושנה אחרי שנה הוא ניסה להשתלב ונכשל ובכל פעם מחדש עטפה אותו ידיעת האחרות ואי היכולת והביצה הטובענית של הכישלון. כי ככה זה עם כישלון – הוא מכביד על הרגליים ועל הנפש.

היו שם לאורך הדרך גננת שלא ידעה מה לעשות עם הגור הזה הפרוע  ובגן אחר הייתה סייעת שפיזרה מלכודות וצהלה מול הילדים האחרים כשהוא כשל ונפל לתוכן ומנהלת בי”ס אחת שעשתה הכל, אבל הכל, כדי שהוא יעלם מנוף ילדי המחמד המרופדים כל טוב שסביבו. ומנהלת אחרת שהשאירה אותו בחוץ לעשות לא כלום, העיקר שלא יעשה נזקים. ומנהלת שלישית שבאומץ וכנות אמרה שיופי, אבל לא בבית ספרנו. והיו שם עוגמות נפש וקשיים הגדולים בהרבה מכפי מידותיו של גור ילדים מוזנח שהחיים השליכו הצידה.

הקושי עם ילדים אחרים הוא תמהיל בלתי אפשרי של מצוקות; אלו שלו, אלו של סביבתו שנכפה עליה להתמודד עם האחרות הזו והמצוקה הקיומית של הוריו המכונה “מה יהיה?” כי ילד, גם כשקשה לו, יש לו רגעים של שמחה נטולת דאגות והסביבה, היא מדחיקה את הקושי ברגע שהוא נעלם מהפריים אבל אני לא מצאתי שקט בהמולת הדאגה הבלתי פוסקת.

המוריץ שלי בן 13 וחצי. בחייו הקצרים הוא נעקר שוב ושוב מערוגות שהיו אמורות להשקות ולהצמיח והותירו בו צריבות כישלון ועוד כישלון ועוד כישלון. ואז הוא הגיע למקום הנכון. כמעט במקרה גילינו את המקום הנכון. זה לא כאילו מישהו פתח לנו את הדלת לשם. היינו צריכים להילחם ולריב ולצעוק ולהתחנן, אבל זה קרה. ביה”ס הזה המופלא הזה שמתאים בול.

לרגע נדמה היה שזהו, שהכל טוב, שזה בול מתאים והנה באים ימים של שקט. אבל ילד שנמעך ונרמס שוב ושוב, אי אפשר לו שיתיישר ויזדקף ככה פתאום רק כי הערוגה נכונה לו. מים ודשן ושמש טובה לא תמיד מספיקים למי ששורשיו חלשים ועלי הכותרת שלו נתלשו פעם אחר פעם. לא עזרו השיחות וההבטחות והאיומים. מוריץ התבצר במאורת הכישלונות המוכרת. ככה זה, כשאתה נכשל שוב ושוב ושוב, אתה מעדיף להישאר שם בזירה המוכרת. זה לא כיף גדול, אבל זה מוכר ומוכר הוא בטוח. סוג של.

ואז נשברתי. לא נמצאו לי הכוחות לעשות בו את השינוי. נשברתי ובשיחה אחת קשה מנשוא העברתי אליו את האחריות. נתתי לו את זכות הבחירה לקבוע את מהלך חייו. ציירתי לו את המציאות בדיוק כמו שהיא. בלי איומים, בלי תחנונים, בלי רחמים. רק תמונת מצב צלולה. ומוריץ שלי שכב במיטה עם שמיכה על הראש ובכה את עצמו לדעת. את הכשלונות והפחדים והצלקות והפצעים המדממים. הוא לא נתן לי לחבק או להרגיע. ישבתי שם על קצה המיטה שעות. נוכחת שותקת את כל אוקיינוס הצער הזה.

בבוקר הוא קם אחר. מוריץ שלי, גור האריות האמיץ היפה הזה, לקח אחריות. הוא הגיש לי דף חלק וביקש שאכתוב את רשימת היעדים שלו בבית הספר. מקצוע אחרי מקצוע, ציון אחרי ציון, הוא סימן מטרות. אח”כ ביקש שאשלח צילום למורה שלו. היא, אישה חכמה המורה הזו, הציעה התערבות. הבטיחה לו מה שירצה אם יעמוד במשימה.

יום אחרי יום בעבודה סיזיפית הוא קם בבוקר נחוש לנצח בהתערבות. לזוז קדימה. להצמיח בבפנים שלו יכולות חדשות ואמונה. המוריץ שלי מסיים כיתה ח’ היום והמורה שלו תביא פיצה לכל הכיתה. זה מה שהוא ביקש ממנה אם יזכה בהתערבות.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של aunt petunia

תצוגה מקדימה

אני הילדה הלא רצויה

נולדתי בראשיתו של קיץ זוהר במיוחד. לכאורה היו שם כל התנאים לילדות מאושרת. הריון קליל, לידה קצרצרה,בת יחידה, נכדה יחידה, תינוקת עגולה עם פלומת בלונד ענוגה ועיני ים כחול....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ילדים גנובים

הפוסט הזה בוער בי ימים ארוכים. מהססת אם לכתוב כי אני בצד של החסויים, אבל די. לא שותקת יותר, אז בואו נדבר על ילדים חטופים. פעם אחת יותר מידי קראתי היום פוסט נוגה וקורע לב על...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לראות את סבלו של האחר

ביום חמישי, רגע לפני הסופה, שלחתי שליח עם סיר לגינת לוינסקי. אני שמחתי שנחסכה ממני הנסיעה לדרום הרחוק, השליח שמח לגלות לראשונה את הפינה הזו שבה מתרכזים בני אדם ועושים טוב....

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה