הבלוג של aunt petunia

aunt petunia

Aunt Petunia מצמיחה 5 ילדים ואת אבא שלהם ואת הכלב ו2 עיזים פוטנציאליות (כשנעבור למושב). בינתיים גרה בת"א בבית עם גינה קטנה ופרועה (כראוי לדייריה). שותפה בנקודת השקפה ומשקיעה בתבונה (מפוקפקת) המון כסף במשתלות.

עדכונים:

פוסטים: 103

החל ממרץ 2011

הילד שלי הוא הילד שבגיל שנה וחצי החליטה המדינה להשיבו לחיקה של אמו הביולוגית. הילד שלי נקרע ממני ומאביו ומאחיו ומהכלב שלו רק בגלל שהיה ילד אומנה, רק בגלל שפקידת סעד אחת הייתה עייפה מדי מכדי להלחם על חייו

08/06/2015

אני האמא הזו. צילום: שאטרסטוק

הילד שלי נשאר היום בבית. הוא לא הלך לבית הספר, אמא שלו לא הלכה לעבודה.
הילד שלי לא חולה, הוא גם לא זכה ליום כייף עם אמא שלו. הוא נשאר בבית כי אתמול הוא זרק אבן על חבר שהעליב אותו – התנהגות קיצונית דורשת תגובה קיצונית ולכן עצרתי את החיים שלו ושלי. הילד שלי נשאר בבית ושנינו משלמים את המחיר.

הילד שלי זרק אתמול אבן על חבר, אבל זה לא מתחיל ונגמר בזה. בשבועות האחרונים הוא ניתלה על צנרת החשמל וטיפס לגג אולם הספורט. הוא הפיל את האופנוע של השכן וריסק לו את המראה. הוא גנב עפרונות מהמזכירות וכסף ממני. הוא שיקר שקרים מכל סוג אפשרי, גם כאלו שאין שום סיבה לשקר אותם. הוא… הוא הוציא אותי מדעתי באופנים שאפילו לא דמיינתי שאפשר להוציא מן הדעת. שנינו משלמים את המחיר: אני מבועתת מכל שיחת טלפון, הוא נענש המון ומאבד חברים, שנינו נשפטים כל הזמן ע”י אמהות אחרות – להן זה כמובן לא יקרה. הן מגדלות ילדים מחונכים.

אולי אצליח לחנך אותו יום אחד, אבל קיימת גם האפשרות שלא. קיימת גם האפשרות שלא חשוב מה אעשה, זה פשוט לא יצליח. שמה שאפשר לפטור עכשיו במנוד ראש או להתייחס אליו כאל משובת ילדות, אפשר שכל זה לא יסתדר אף פעם. אפשר גם שזה ילך ויחמיר ושאני ממש אתאמץ ובכל זאת אכשל בחינוך.

כי הילד שלי הוא הילד שבגיל שנה וחצי החליטה המדינה להשיבו לחיקה של אמו הביולוגית. כי הילד שלי נקרע ממני ומאביו ומאחיו ומהכלב שלו רק בגלל שהיה ילד אומנה, רק בגלל שפקידת סעד אחת הייתה עייפה מדי מכדי להלחם על חייו, רק בגלל ששופטת אחת שימשה חותמת גומי ולא עשתה דבר כדי להגן עליו, על הילד שלי.

את הילד שלי החזרתי הביתה בגיל חמש. אחרי שלוש וחצי שנים בהן המדינה הפקירה אותו לגורלו והוא נבעט ממקום למקום כשקית אשפה לא רצויה. אין לי דרך להסביר במילים באיזה מצב הוא היה כשהוא חזר אלי. הדימוי היחידי שיש לי זה “ילד הלום קרב”. הוא חזר כ”כ מופרע, שבשנה הראשונה אי אפשר היה אפילו ללכת איתו לביקורים משפחתיים ושנה אח”כ נקראתי לפנות אותו במיידית מבית הספר על בסיס שבועי ובשנה שלאחר מכן… נו, הבנתם את הפואנטה.

כבר 5 שנים מאז שהוא חזר הביתה. לכאורה, כבר אפשר היה לנוח על איזה זר דפנה, או לפחות ענף או עלה דפנה אחד קטן? אז זהו, שלא. כי בשבועות האחרונים הוא מייצר פורענויות המסיגות לאחור את כל הישגיו.

אני אמא אופטימית, אני אישה אופטימית, אני אופטימית עד טיפשות. אבל בשבועות האחרונים מתגנב לי ללב החשש שזה לא יצליח, שלא חשוב כמה אהבה ודאגה וטיפול אשפוך לתוך החורים השחורים שלו, לא חשוב כמה אנסה וארצה ואשתדל, יכול להיות שזה פשוט לא יצליח. יתכן שהתהומות יבלעו אותו, את הילד שלי המתוק הזה שכולו פורענות ופגיעות.

אז הילד שלי נשאר איתי בבית היום, בדיוק בבוקר בו ראיתי את הכתבה הזו על ילדת האומנה בת השש האמורה לשוב ל”ביולוגית” שממנה נלקחה בגיל חצי שנה. אני לא מכירה את הפרטים כולם ולא מכירה את אמא שלה, אבל אני האמא הזו! אני האמא שיודעת שאם תילקח הילדה מהבית היחיד שיש לה, מהמשפחה האמיתית שלה, זה יהרוס אותה. זה יעשה נזק שאין מי שיתקן אותו. כל אנשי המלך, כל סוסיו, כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים לא יוכלו להדביק את שברי הנפש של הילדה הזו כשהניסוי יכשל.

אני לא מכירה את האמא של הילדה הזו, אז אני כותבת לה מכאן ומקווה שהרשת תדע להביא אותי אליה – הלחמי, אחותי! הלחמי על חיי ילדתך. את האמא שלה, אין לה אמא אחרת. אני לא יודעת מי השופט/ת ומי העובדות הסוציאליות שינהלו את התיק – אבל אני צורחת אליכם – תראו את הילד שלי, תלמדו מזה משהו. אל תעשו ניסויים בבני אדם. אין מחילה על משחק בחיים של ילדים.

עוד מהבלוג של aunt petunia

תצוגה מקדימה

אני הילדה הלא רצויה

נולדתי בראשיתו של קיץ זוהר במיוחד. לכאורה היו שם כל התנאים לילדות מאושרת. הריון קליל, לידה קצרצרה,בת יחידה, נכדה יחידה, תינוקת עגולה עם פלומת בלונד ענוגה ועיני ים כחול....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

ילדים גנובים

הפוסט הזה בוער בי ימים ארוכים. מהססת אם לכתוב כי אני בצד של החסויים, אבל די. לא שותקת יותר, אז בואו נדבר על ילדים חטופים. פעם אחת יותר מידי קראתי היום פוסט נוגה וקורע לב על...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לראות את סבלו של האחר

ביום חמישי, רגע לפני הסופה, שלחתי שליח עם סיר לגינת לוינסקי. אני שמחתי שנחסכה ממני הנסיעה לדרום הרחוק, השליח שמח לגלות לראשונה את הפינה הזו שבה מתרכזים בני אדם ועושים טוב....

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה