הבלוג של atliart

atliart

עדכונים:

פוסטים: 3

עוקבים: 2

החל מיוני 2018

אחרי הקפה, הפילטיס והביקור בדואר אני עולה לסטודיו שלי, אז מה לעזאזל אני עושה שם למעלה?

26/06/2018

סטודיו

 

 

 

 ציפורים מצייצות, קפה ועיתון, כך מתחיל הבוקר שלי.

בראשון שלישי ולפעמים גם חמישי אני בפילטיס,

בראשון ורביעי צועדת לדואר לשלוח משלוחים שנקנו דרך האתר במהלך השבוע, כבר יודעת בוודאות  שהאמריקאים מאוד אוהבים את המוצרים שלי אבל גם להונג קונג ואפילו לאיסלמבאד שלחתי.

עושה וויש על המטבח מפעילה את סנצ’ס  ה- I robot  שלנו  ועולה לסטודיו.

וואחד סטודיו יש לי, 70 מטר מרובעים של השראה, אהבה,  יצירה  וצבע,  70 מטר מרובעים של צורה וחומר של תשוקה ועשייה ומשמעות.

נזכרת ששכחתי להפשיר את הבשר, יורדת לקומה הראשונה ומוציאה אותו  מהמקפיא,  עולה שוב לסטודיו.

אתמול סיימתי להכין דוגמאות למוצר חדש שלי,  !stay tuned,  את החצי הראשון של היום  מקדישה לצילומי פאקשוטים  מחפשת את הזווית הנכונה, בסוף גם מוצאת.

השבוע הגיעו מהמתפרה הצעיפים החדשים, ממששת, מריחה, מלטפת ממיינת לפי צבעים בדרך בודקת אם נשארו שקיות מבד, כך אני אוהבת לשלוח אותם ללקוחות שלי, מקופלים, נעימים ורכים  בתוך שקית מבד כותנה לבן עם שרוך שעשוי משאריות הבדים שלי, רמז למה שמחכה להם  שם בפנים, רושמת בדף המשימות בקטגורית הקניות, לקנות בד קנווס לבן כי השקיות עומדות להיגמר.

עוברת ליד כן הציור ומעיפה מבט לעברו,   נראה, שהציור  מחכה בסבלנות  שאחזור אליו, מבטיחה לעצמי שזה יקרה אולי  הערב, או מחר בערב או בכל ערב עתידי אחר,  בסוף זה קורה…אני יודעת.

ציור

 

יורדת להכין קפה ובדרך מעבירה כביסה מהמכונה למייבש, את הכביסה היבשה מעבירה לכורסה בסלון ומקווה שאלברטו הנגר, חבר קרוב לא יסמס  וישאל “יש לך זמן לקפה קטן”?, הוא אף פעם לא מבין איך זה שתמיד יש לי כביסה על הכורסה, גם אני לא!

נשארו לי עוד שעתיים עד ארוחת צהריים, וסוף סוף מצליחה לפנות זמן  לארוז ערכות שנגמרו במלאי,

כמעט 14.00 , אני יורדת למטבח , פותחת את המתכון  בבלוג של פני (בלי אלף) המתכון המנצח של כופתאות בקארי מהבלוג  “למה את לא מנצלת את הפוטנציאל שלך?”

 עוקבת אחרי ההוראות ומתפללת שיצא לפחות כמו בפעם הקודמת  וחושבת על זה שלא משנה כמה אני יצירתית שם למעלה , כאן במטבח גם ביצת עין אני עושה עם מתכון.

מעמידה סיר עם אורז, חותכת סלט ובודקת שנשארה מספיק טחינה, כי אין ארוחה בלי טחינה והיא חייבת להיות של היונה הכחולה, נקודה.

התיישבנו לאכול: טאי הקטן (בן 15) אורי הצנחן שקיבל רגילה ואני.

מחסלים את הארוחה ומתפנה לעבודת מחשב: בודקת מיילים, מרגיעה לקוח גרמני שמתלונן על זמן המתנה ארוך מידי מעלה סטטוסים, פוסטים, תמונות לפינטרסט , תמונה לאינסטגרם ועוברת לאתר. משנה  מילות מפתח,  מתקנת, משפצת, משפצרת… מצ’עמם טיכו,  אבל היי מה את מתלוננת הציור על הכן מחכה לך.

ומחר…מחר יום חדש, מחר, לפני הכל,  חייבת  לסדר את הבלאגן של אתמול ואת זה של שלשום ואת זה שלפני  כי מגיע הרגע שאין ברירה וזה קורה בדרך כלל לפני סדנה ,

עדיין נשאר לי לבדוק מלאים, לסדר את הקבלות של החודש האחרון,לצלם המון, לצלם סירטון, להמציא את המוצר הבא, לעבד את התמונות,  לבדוק עם עפרה הצלמת, איילת המדגמנת ונעם החתיך תאריך ליום צילומים, לסגור עם לוקיישן.

וכמובן אם נשאר זמן אז לקפל את הכביסה.

ווידוי קטן:

הכול נכון חוץ מדף המשימות וקטגורית הקניות, כשאהיה גדולה אני רוצה להיות יותר מסודרת ואז יהיה לי דף משימות מחולק לקטגוריות.

זהו הוצאתי…זה  מה שאני עושה שם למעלה.

ליאת

מוזמנים לבקר אותי בחנות שלי.

                           בדף הפייסבוק שלי

                          באינסטוש שלי 

                         ואפילו בערוץ ה youtube שלי

 

 

עוד מהבלוג של atliart

תצוגה מקדימה

כל הדרך עד שהפכתי לדיגיטלית

נולדתי למשפחה דרום אמריקאית תוססת. הסמבה, הקפירינייה והאסדו היו חלק מאוצר המילים שלי ושנות התיכון עברו עלי במקסיקו סיטי. זו היתה ללא ספק אחת המתנות היפות שזימנו לי הורי. לארץ חזרתי לשירות הצבאי ,לטיול הגדול למזרח ולמערב...

תגובות

פורסם לפני 1 month
תצוגה מקדימה

חלום חוצה גבולות.

 כמעט שנתיים עברו מאז אותה חוויה שהשאירה אותי עם חיוך ענק ולב מתפוצץ מגאווה,  הוזמנתי על ידי  שגרירות ישראל בבלגראד להעביר סדנאות  בסוף שבוע של תרבות ישראלית בעיר, כבר אז זה היה נשמע כמו חלום מתוק  והתכוננתי במלוא...

תגובות

פורסם לפני 2 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה