הבלוג של atara

atarab

פלנר אסטרטגי. מתמחה בזהות תאגידית ומיתוג. והטמעתו בארגון וסביבתו. או במלים אחרות - למה המקום הזה שקוראים לו 'העולם', צריך אותך ודווקא אותך.

עדכונים:

פוסטים: 76

החל ממרץ 2013

אמנם המלכה אליזבת לא שלטה על בני משפחתה השנה ומצאה את עצמה מתמודדת עם יותר מדי משברים אך בנאום הכריסמס היא הזכירה לכולם למה היא הפכה לדמות כל כך אהובה ואופטימית

31/12/2019

לפני הכל, וידוי אישי. אני מתה עליה. על המלכה. על אליזבת. כמה תעצומות נפש למשול 66 שנים בלי לאבד שליטה, להישאר סטואית ובכל זאת מאד מעורבת והכי בעניינים. מעורבת שאינה מתערבת. אליזבת היא דוגמא להורה שרואה את הילד שלו, אבל איננו מנסה לנשוא חן בעיניו. או לשנות אותו. רק לשמש דוגמא אישית. הורה שעלול להיתפס קר ומנוכר אלא שאיננו כזה כלל וכלל. אליזבת מכירה כל רגע בחיי הממלכה, ולפעמים נדמה שיותר קשה לשמור על איפוק מאשר להשתלח, ובעיני זהו ההישג העיקרי והנערץ שלה. פמיניסטית אמיתית שאינה עושה עניין מזה שהיא אשה. היא פשוט אשה והיא אחת הנשים החזקות בעולם כשמה שאנחנו רואים זה את המגבלות שהיא מטילה על עצמה ועל משפחתה.

למשל, אסור בתכלית האיסור להתבטא פוליטית. איך ישראלי ישרוד יותר מעשר דקות בלי להביע דעה? ואסור להחזיק בשמות חיבה. קייט, למשל, חייבת להיקרא קתרין. אנחנו קוראים לה קייט ולבעלה ‘וילס’ אבל להם אסור. אה, כן, ואסור לבני משפחת המלוכה לשחק מונופול. כנראה בגלל שמדובר במשחק שערכיו רדודים ורומזים על התעשרות פתע בעוד שערכי וינזדור מעודדים הקרבה, סיפוק דחוי וחיזוקים פנימיים ולא חיצוניים כמו כסף. המשפחה עובדת קשה להוכיח שהיא שווה את המיליארדים שבבעלותה, וכל עוד אליזבת מנהלת אותה, אנחנו רואים לנגד עינינו חבורה של אנשים מנומסים, לבושים בייצוגיות מרגשת כשפניהם אל העם והאומה תוך הקרבת הנוחות שלהם. וזה כלל לא חשוב, כשהם לוחצים ידיים ומקשיבים לאורחים שלהם, בין אם מדובר במיילדות, גננות, כבאים או כורי פחם, שהם חולשים על ארמונות ושטחים ונכסים לאורכה ולרוחבה של הממלכה.

המלכה אליזבת

המלכה אליזבת בנאום הכריסמס החגיגי. צילום מסך

מדי שנה היא נושאת נאום חג המולד שיש אומרים כי היא זו שמחברת אותו, בפני האומה. פעם זה היה ברדיו כיום זה בטלוויזיה, אך מאז ומעולם היה זה ב-BBC – רשות השידור הממלכתית. הנאום השנה, כבכל שנה, מדבר בשני קולות. הקול הגלוי, הנושאים בהם היא נוגעת והמילים אותן היא אומרת. מאידך, יש קול סמוי, סבטקסט, שמגיש את העמדה הפנימית, הרגשית אותה היא לעולם לא תבטא במלים אך תדאג שנדע.

כילדה, מתחילה המלכה, לא תיארתי לעצמי שיבוא יום שאדם ילך על הירח, אך השנה אנו מציינים חמישים שנה למשימה של אפולו 11. כשהתמונות ההיסטוריות ההן שוגרו אל עבר כדור הארץ, מיליונים מאתנו ישבו דבוקים למסך הטלוויזיה עת ראינו את ניל ארמסטרונג עושה צעד קטן לאדם וזינוק ענק לאנושות. באנגלית מדגישה המלכה – giant leap for mankind and indeed womankind. כשהיא מקפידה להכליל את ה’מין הנשי’ לצד המין האנושי שבאנגלית יש לו גוון זכרי. זוהי תזכורת לכולנו שזינוקי ענק מתחילים לעיתים בצעדים קטנים.

מייגן והארי וקייט צילום: Chris Jackson/Getty Images

מייגן והארי וקייט צילום: Chris Jackson/Getty Images

תמת הצעדים הקטנים תלווה את המלכה לאורך הנאום שלה כולו וכשהיא תסיים אותו נשאר עם היגון והניצחון על היגון, הקשיים וההכלה של הקשיים שהמלכה עוברת כאדם רגיל בן 93 שראה הכל וחווה הכל אך לא יכול לזעוק. הצעדים הקטנים הם רגעים בהם אומרת לעצמה הריבון החזק בממלכה שיהיה בסדר למרות שכרגע הכל נראה חשוך. הדמיון משוטט לבעלה, הנסיך פיליפ, בן ה 97, שלעולם לא נדע באמת מתי התחיל הקרע בין השניים ומה באמת היה שם. תמיד נזכור שהוא היה שם לצידה בכרכרה או בטקסים האינסופיים, עד שהכריז על בריאות לקויה ופשוט פרש לחיות בבית אחר כמו נער שעוזב את הבית לנסות להיות קצת לבד.

המחשבות נודדות לימי דיאנה וצ’ארלס, הפרעות האכילה של דיאנה, הבגידות של צ’ארלס. הפאדיחה של שרה פרגוסון, אשתו לשעבר של אנדרו, שנתפסה בפוזה מביכה עם גבר על שפת הים, החיים הסוערים של אחותה מרגרט, הגירושין שלה, הגירושין של בתה אן. ההתפרעויות של הארי במסיבות. וכעת, מייגן שאין ממנה נחת והארי שאיבד את עצמו לגמרי, ואנדרו שנגעה בו הטינופת של ג’פרי אפשטיין. אין רגע דל בחייה של אליזבת שאין בו מהמורות. אתגרים. מבחנים. אני רואה אותה עומדת מול חלון, בוהה בנוף אנגלי אפרורי ערפילי ושואלת את עצמה למה אני. והתשובה תמיד תקועה בגרון. במקרה. כי הדוד שלך נטש את הכתר, שעבר לאביך, שנפטר כשהיית כולה בת 25. נערה. ולפני שהספקת לטעום מהחופש – התגייסת לשורות הארמון והממלכה. ויחד עם השאלה למה אני יש קול שאומר לה – פרה פרה. צעד צעד. כי אין דרך אחרת. כי בסופו של יום דברים גדולים הם פרס על סבלנות ועל ההתחייבות לתת לדברים לקרות.

בנאומה מדברת המלכה על 75 שנה לפלישה של בעלות הברית לצפון צרפת, לנורמנדי, הפלישה הימית הגדולה בהיסטוריה, שהייתה קשה ומדממת אך הביאה בסופו של דבר לפיוס בין בריטניה וצרפת, משני צדי התעלה, והשאירו מאחור את כעסי העבר. פיוס מסוג כזה, אומרת לנו המלכה, לא יכול לקרות בן לילה. הוא תובע סבלנות וזמן לבנות אמון, וההתקדמות מופיעה בצעדים קטנים. מאז מלחמת העולם השנייה, מספרת המלכה, קמו קבוצות וארגונים שעבדו לקדם את השלום והאחדות בעולם, תוך הפגנת מאמצים לקרב צדדים שביניהם היו עימות ועוינות, ולדובב אותם להניח בצד את הניגודים והבדלי הגישות. יש לכבד את הדמוקרטיה והחופש שהשגנו במחיר גדול כל כך היא אומרת.

דיאנה וצ'ארלס צילום: Express Newspapers/Getty Images

דיאנה וצ’ארלס צילום: Express Newspapers/Getty Images

ואני תוהה עד כמה מדברת המלכה על עוד משהו, לא רק על הפלישה לנורמנדי ועל סכסוכים בעולם ועל הדמוקרטיה הבריטית, אלא על גישתה לכל קונפליקט ודרמה. שאם ניתן להם לקרות בלי לרדת מהפסים – נשמור על שלמות. שלמות המשפחה, שלמות הממלכה, שלמות האנושות, שלמות פנימית. בתוך הנאום היא משחילה את המהמורות והחתחתים של אותה דרך עליה כדאי לנו ללכת בצעדים קטנים. הדרך לא תמיד חלקה אבל הצעידה המדודה, וההתקדמות ההדרגתית, עשויות לעשות שינוי משמעותי. יחד עם הדרך הלא חלקה מזכירה המלכה את סיפור חג המולד שבמרכזו יש הולדת של תינוק, והיא מספרת באותה נשימה על לידת ניניה השמיני, ארצ’י (ששמנו לב שאין תמונות שלו או של הוריו על השולחן). המלכה מזכירה את לידתו אגב 200 השנה שחלפו מאז לידת הסבתא רבא – רבתא שלה, המלכה ויקטוריה.. שמנו לב שכן נוכחים במסגרות על השולחן הקיימבריג’ים, אביה המלך ג’ורג’ וצ’ארלס. יורש העצר.

ואני תוהה – מהו הסבטקסט. כי הלאקוניות והפרגמטיות של דברי המלכה רק שולחים אותי לשאול מה עוד התקפל בתוך דבריה. וכשאני צופה בקליפ בפעם השנייה אני רואה שהתמונות שהן ב”מקרה” על שולחנה מייצגות את ציר המלוכה. המצקצקים אולי ירצו לחשוב שמדובר במידורה של מייגן אך זה באמת לא העיקר. שושלת של יורשי הכתר היא העיקר. אביה, המלך ג’ורג’, בנה צ’ארלס יורש העצר, בנו ויליאם שמיועד לרשת אותו. כל השאר אינם קשורים למלכות והנרטיב שהמלכה מגישה הוא על ריבונות ומלכות. מנהיגות אם תרצו. נאום הצעדים הקטנים הוא הכרזה על מנהיגות גמישה, קשובה, מקבלת ורואה. כזו שאינה דומה בשום דבר למלכות האכזרית והרודנית של ימי הביניים. אם נעמיק את הפרשנות, המלכה מדברת על הרלוונטיות של המלוכה בבריטניה. ארץ שמצויה בצרות, שמתריסה נגד הבזבזנות של הכתר ומנתבת את הכעסים כלפי מייגן והארי כי באמת שככה הכי נוח. יותר קל להתלונן על שיפוץ הקוטג’ ועל טיסה במטוסים פרטיים לחופשות אקזוטיות מאשר על האורוות המסוריות של המלכה. אז אם נחזור לתמונות שעל השולחן – הנאום מדבר על שלטון ומלכות וריבונות – ומציע גישה חומלת, סלחנית וסובלנית, ומזכיר לנו מה היה ומי יהיה בראשינו. מי יוביל את הממלכה.

תעזבו, מבקשת המלכה. מוסד המלוכה זה ממש לא מה שחשבתם. זהו מוסד סלחן, מקבל, משתנה ולומד. זהו מוסד שלפעמים הוא כמו חומר בידיים שלכם. ככל שתבואו יותר לידי ביטוי – תקבלו בסופו של יום מה שרציתם. זה יהיה בצעדים קטנים אבל האסימון ייפול והזינוק יקרה. דברים משתנים מקצה לקצה. מה שנראה כיום בלתי אפשרי, אם נותנים לו זמן ומגדירים אותו מחדש כצעד קטן שחייב לקרות, כזה שאחריו יגיעו עוד צעד ועוד צעד קטן – יהפוך אפשרי.

אליזבת צילום Samir Hussein/WireImage)

צילום Samir Hussein/WireImage

תזכרו, מסכמת המלכה, אגב עוד דוגמאות, שלעיתים קרובות דווקא הצעדים הקטנים, לא הקפיצות הענקיות, הם אלה שמביאים בסופו של דבר את השינוי שמחזיק מעמד. המלכה משתמשת בביטוי the most lasting change. מאז אנגלי להגיד lasting. כי אילו אמריקאי היה מנסח זאת הוא וודאי היה אומר sustainable? בר קיימא. שהרי על זה כולנו מדברים לאחרונה. מה יחזיק מעמד – מה יישאר ולא ייכחד. ומה אפשר לעשות כדי להביא את זה.

בשורה התחתונה, אישה בת 93, שכפי הנראה לא טיגנה בחיים שלה חביתה, וקרוב לוודאי שמעולם לא רכסה את שמלתה, שמעבר לנכסיה והונה, מוקפת במערכת תמיכה, תגבור, ותיחזוק שאין דומות לה בעולם, מציעה נקודת מבט חומלת, גמישה, מפשרת, מתגברת, משלבת, מגשרת ומחברת, כנגד הדימוי שלה ושל בית המלוכה כאליטיסטי, ממדר ומפלה, וכנגד האינסטינקט המידי של כולנו לקבוע דעה, לחרוץ, לקבוע ולקטלג.

לקח לי זמן להכיר את אליזבת, הוד מלכותה, ולקלוט שמדובר באדם שחי את חייו על מגדלור. רם ונישא מעם אך צופה בו יומם ולילה, ובפרספקטיבת הזמן והעיתים קובע שהצעד הקטן מנצח הכל. ומייגן? אולי היא יושבת אי שם באחת החווילות המפוארות שלה בקנדה או בקליפורניה, מרחמת על עצמה ומקווה מאד שהיעדרותה של תמונתה ותמונת משפחתה משולחן המלכה מחרחר ריב ומדון. לצערה היא תגלה אט אט, כנראה בצעדים קטנים ומייגעים, שלא. היא לא עד כדי כך חשובה.

שנה אזרחית טובה לכולנו. ושנבין שגם אם השלום והפיוס עוד לא פה, כל צעד שעשינו לא הלך לאיבוד. הוא נערם לכדי זינוק גדול שיגיע, אינשאללה, בבוא העת.

עוד מהבלוג של atara

הסיפור כאריזה של מידע

אחרי הרבה מלים, אסטרטגיות ובריפים הנחתי את העט. העט הוירטואלית כי מזמן זו כבר לא עט אלא מקלדת מתקתקת. וחשבתי עד כמה הסיפור הזה שאנחנו קוראים לו "נרטיב" כדי שהוא יישמע יותר מקצועי ופחות אינטואיטיבי, הוא למעשה התרמיל הטוב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

התמכרות לאלימות יש דבר כזה

יש דבר כזה... במאמר מטלטל שפורסם ב ynet בדצמבר האחרון, מדבר פרופ’ זאב מעוז על כך שמדינת ישראל מכורה לאלימות. במאמר שסוקר את הטריגר לכל מערכות ישראל, מראה מעוז כי יותר מכל אומה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

כשהתלמיד מוכן, המורה יופיע

ברור מדי לקבוע עובדה כי ההורים הם אלה שמשפיעים עלינו. השאלה המעניינת היא מיהם האנשים הנוספים שעשו כן, ובזכות מה נקנתה השפעתם עלינו. כשאני מסתכלת על חיי, מתבהרות לי תביעות אצבעותיהם של אנשים שיצרו צריבה משמעותית בליבי....

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה