הבלוג של atara

atarab

פלנר אסטרטגי. מתמחה בזהות תאגידית ומיתוג. והטמעתו בארגון וסביבתו. או במלים אחרות - למה המקום הזה שקוראים לו 'העולם', צריך אותך ודווקא אותך.

עדכונים:

פוסטים: 69

החל ממרץ 2013

נראה שלא משנה מה תעשה או לא תעשה מייגן, התקשורת כבר איבדה אמון בה ותראה בה מטרה נוחה. לא יעזור כלום, את הביקורת השלילית המופנית כלפיה הרוויחה ביושר ומומלץ לה להימנע מלגלם את תפקיד “הקורבן”

12/11/2019

אותי מעניין לא זה ששמו את מייגן במרפסת אחרת מאשר את המלכה, קייט וקמילה, ביום הזיכרון לחללי מלחמת העולם הראשונה. אותי גם לא ממש מעניין שסטלה מקרטני עיצבה לה את המעיל המרשים שעטתה באירוע הממלכתי. אותי מעניין שלא משנה מה תעשה מייגן, היא נשפטת בחומרה כי משהו נשבר באמון הבסיסי בין העם הבריטי לבינה, וכל מה שקורה סביבה סופח תקשורת שלילית. זה מעניין כי הרבה זמן לא הייתה התקשורת כל כך עקבית וכמרקחה. מייגן היא מטרה נוחה ואותי מעניין מדוע, על אף שגם אני לא טמנתי ידי בצלחת.

נתחיל בכך שההצטרפות של מייגן למשפחת המלוכה חרקה וקרטעה. המסורת הבריטית המלכותית, שמכתיבה לאדם כיצד לנהוג כשהוא חלק מהמלוכה או פוגש במלוכה, איננה מסורת של דיכוי. יש בה מה שהבריטים קוראים A Nod – ניד ראש. סימון סמלי. השתחוות למלכה היא זכר לכבוד הטוטאלי שפעם היה לריבון, המלך או הקיסר.

בגדים צנועים וקצת מיושנים גם הם סמלים של ערש האימפריה, סמלים שהבריטים לא לוקחים ברצינות תהומית אבל מתענגים עליהם. במקום לקבל על עצמה את התרבות העדינה הזו, שאינה שונה מנשיקת אף באף עם בני העם המאורי בניו זילנד או מחצאית ראפיה באפריקה, מתמרדת מייגן בפרוטוקול בכל כוחה כאילו שמישהו מכריח אותה להיכנע וכובל אותה בשלשלאות, והיא תהיה זו שתפרק אותן ותשתחרר מהן.

מייגן והארי באירוע זיכרון צילום Geoff Pugh - WPA Pool/Getty Images

מייגן. צילום Geoff Pugh – WPA Pool/Getty Images

הבריטים שיש להם זיקה לתרבות המלוכה לא רק שנעלבים מזה. הם גם משלמים על זה וזה מכעיס אותם. הם רואים בה “טרמפיסטית נצלנית שמנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה” והנמשל הוא כמובן – להינשא לנסיך שכנראה נעים לה בחברתו, ליהנות מהעושר הפנומנלי שנישואין אלה מביאים אתם, לייצג את הממלכה ברחבי תבל (שזה תוספת שטח אם כבר המחשבון פועל) ולקטר בלי סוף על מר גורלה, תוך שהיא מכינה את כולנו נפשית לבריחה למקום שקט ותובעני פחות כמו קנדה או אפריקה – והניחושים משתוללים.

אז לפני ההגירה הגדולה של משפחת ארצ’י, אנחנו עדיין בתפקיד והבריטים לא מסוגלים לסלוח או לפרגן. אז ביום הזיכרון לחללי מלח”ע הראשונה, יום שבריטניה מציינת מזה כבר 100 שנה, די ברור שעל מרפסת הכבוד יופיעו המלכה ושתי הנשים הכי חשובות אחריה, הלא הן קמילה, אשתו של יורש העצר וקייט, אשתו של הטוען השני לכתר, הלא הוא ויליאם. במרפסת השנייה מוקמה מייגן יחד עם סופי, אשתו של הנסיך אדוארד וסיר טימוטי לורנס, בעלה של הנסיכה אן, ביתה של המלכה. חשוב לציין שהכל בסדר. ככה זה תמיד היה. יש היררכיה מעמדית וזה לגמרי בסדר שבזמן שהנסיכים עצמם משתתפים בטקסי זיכרון, בני הזוג ינכחו בגזוזטרות בסדר ‘הנכון’.

אבל התקשורת נהנית להכפיש את מייגן ולקשר את מיקומה במרפסת ה”שנייה” כהרחקה או כעונש. כיום ההתנהגות ה’רעה’ הכי מדוברת היא הריאיון שנתנה לטלוויזיה ובו היא עומדת על אדמת אפריקה ומייללת על קשייה. מייגן האשימה את הסביבה בעוינות, בחוסר התעניינות בשלומה, ואת העיתונות האשימה בהטרדה ורדיפה. התקשורת, שנהנית לראות במייגן מטרה נוחה, מחברת תיאוריות שאולי אינן עומדות בהכרח במבחן המציאות, ולכן אני טוענת שהמניע לחבוט במייגן יותר מעניין מהעניין עצמו. אם המלכה נהנתה שלא לעמוד לצידה על המרפסת או שלא – אפשר רק לנחש ולעולם לא נדע.

מייגן מרקל והארי אירוע זיכרון Chris Jackson/Getty Images

מייגן מרקל והארי: Chris Jackson/Getty Images

באופן דומה, הפוסט שכתבה סטלה מקרטני שמקדם את המעיל שעיצבה עבור “הוד מלכותה הדוכסית” ליום הזיכרון – קיבל קריאות בוז בהיותו נחשב לפוסט לא מכבד. היא נקראה להסיר אותו אבל מצד אחד, הנזק התדמיתי למייגן כבר נעשה והמכירות של מקרטני נסקו בלי קשר.

מייגן, לא חשוב כמה תנסה להיות בסדר, תמיד תיתפס כסוג של מתחזה שמתנהלת על פי כללים של סלב הוליוודי (למרות שאפילו לא הגיעה לשם), שדואג לקידום עצמי. גם אם היא מבקרת את המשפחות הצבאיות בחיות בשכנות לפרוגמור קוטג’ בווינזדור – אייטם שיחסי הציבור של הדוכסים מסאסקס דחפו בכל מקום – ביקור לכאורה צנוע בגובה העיניים, ל’קפה של בוקר’ – לא מאמינים שבאמת מדובר במחווה של רצון טוב. תמיד זה מתגלגל לתחתית דלי הזוהמה ואת המניע האנוכי לא קשה להלביש. כרגע, איך לומר, אבוד לה, למייגן. גם אם תתרום הכל – יאשימו אותה בניסיון לרצות.

גם אם מייגן תתלבש יפה יאשימו אותה שהיא מקדמת מסחרית איזו מעצבת חברה. העניין פשוט. כשאת בריטית כמו קייט, אף אחד לא יחשוב שהאג’נדה שלך מסחרית גם אם קייט עצמה ניהלה ביזנס משפחתי להפקת אירועים שזה הכי מסחרה שיש. לא. קייט היא אצילה בריטית ומשהו בשפת הגוף ובעיניים שלה משדר סמכות, שיעור קומה ואת העובדה שהיא מעל לממון, מעל לפידבק מהציבור, מעל להתעסקות שלה בדימוי שלה. אז גם אם קייט כל היום עוברת על סקרי שביעות רצון ואהדה כלפיה – הבריטים אוהבים לאהוב אותה וגם אם מייגן באמת רוצה פה ושם לתת, לתרום ולפרגן – כרגע היא בפשיטת רגל וצריך לקרות משהו אחר. משמעותי כדי שכיוון הרוח ישתנה.

עוד מהבלוג של atara

הסיפור כאריזה של מידע

אחרי הרבה מלים, אסטרטגיות ובריפים הנחתי את העט. העט הוירטואלית כי מזמן זו כבר לא עט אלא מקלדת מתקתקת. וחשבתי עד כמה הסיפור הזה שאנחנו קוראים לו "נרטיב" כדי שהוא יישמע יותר מקצועי ופחות אינטואיטיבי, הוא למעשה התרמיל הטוב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

התמכרות לאלימות יש דבר כזה

יש דבר כזה... במאמר מטלטל שפורסם ב ynet בדצמבר האחרון, מדבר פרופ’ זאב מעוז על כך שמדינת ישראל מכורה לאלימות. במאמר שסוקר את הטריגר לכל מערכות ישראל, מראה מעוז כי יותר מכל אומה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

כשהתלמיד מוכן, המורה יופיע

ברור מדי לקבוע עובדה כי ההורים הם אלה שמשפיעים עלינו. השאלה המעניינת היא מיהם האנשים הנוספים שעשו כן, ובזכות מה נקנתה השפעתם עלינו. כשאני מסתכלת על חיי, מתבהרות לי תביעות אצבעותיהם של אנשים שיצרו צריבה משמעותית בליבי....

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה