הבלוג של atara

atarab

פלנר אסטרטגי. מתמחה בזהות תאגידית ומיתוג. והטמעתו בארגון וסביבתו. או במלים אחרות - למה המקום הזה שקוראים לו 'העולם', צריך אותך ודווקא אותך.

עדכונים:

פוסטים: 64

החל ממרץ 2013

הסדרה ”לא יאומן” (נטפליקס) סוחפת צופים נלהבים מכל העולם ומאירה זרקור חשוב על עבודת הצוות של נשים חוקרות ועל הקשיים שחוות מתלוננות ששרדו תקיפה מינית אבל היא לא חפה מבעיות

19/09/2019

“רציתי to be a sport כשהצטרפתי לבחורים לבר אחרי שעצרנו את הבעל המכה”, מספרת המפקחת קארן דובל (מריט ויבר) למפקחת רסמוסן (טוני קולט). למרות שמשהו אמר לה להישאר בעבודה כדי להגן על האישה המוכה, שהבעל פירק לה את הפרצוף. אבל היא נגררה אחרי צוות המשטרה שהלך לחגוג את ההצלחה. בזמן הזה, בזמן ששתינו, הוא שחרר את עצמו בערבות וחזר הביתה לסיים את מה שהתחיל. הוא שבר לה את הרגל וריסק לה את הגולגולת והותיר אותה עם נזק מוחי בלתי הפיך.

מאז, היא מתוודה, “אני מקשיבה לקול פנימי שאומר לי אל תלכי הביתה, תישארי בעבודה”. זוהי אחת הסנוניות שמעידות על התשתית המוסרית עליה נשענת הסדרה Unbelievable, המשודרת בנטפליקס (8 פרקים – אפשר לעכל בסופ”ש). הסדרה מושתתת על משנה סדורה של ערכים ומגישה אותם על גבי דרמה משטרתית משובחת שלועסת לנו אותה.

בלתי יאומן צילום יחצ

צילום מסך

הסדרה מספרת את סיפורה של מתבגרת שהמשטרה משכנעת אותה להודות כי דיווחה דיווח שקר על אונס לילי שחוותה. מאותו רגע, שמונת פרקי הסדרה פותחים צמצם על עלילה שנסבה סביב אנס סדרתי זהיר ומתוחכם במיוחד, שכל הסימנים והעקבות שהוא משאיר אחריו הם חוסר סימנים וחוסר עקבות. והיעדר והעקבות הם מה שסוגרים עליו בסופו של דבר, כשהאנונימי החמקמק הול וקורם עור וגידים עם התפתחות הסיפור.

אבל הסבטקסט מגמתי ופוליטי לחלוטין. נשים יותר אינטליגנטיות רגשית מגברים ומיעוטים טובים מהרוב. נשים יודעות לשתף פעולה טוב יותר זו, בניגוד לדעה הרווחת שהן תחרותיות וכמו כן, הן סחבקיות זו עם זו יותר מאשר עם גברים, או מאשר גברים עם גברים. הן מגיעות לתוצאות טובות יותר, ובלבד – שהן נשים משוחררות שמרשות לעצמן, למעשה להתנהג כמו שגברים, בסדרות משטרה דומות, מתנהגים.

בלתי יאומן צילום יחצ

צילום מסך

הן מקללות, הן יורדות זו על זו, הן נקשרות זו לזו ומכבדות זו את זו, הן מפרגנות ונותנות מקום זו לזו להצליח ולשגשג, אבל לא בלי מאבק כוחות והפגנת כוח. הן שותות, מפוצצות בהומור טוב, מדברות בקיצורי מלים חינניים שעד כה היו שמורים רק לגיבורים גבריים ושני הדברים היחידים שהן לא עושות זה להשתין בעמידה זו לצד זו אגב שיתוף הרהורים, והן לא מטרידות מינית את הגברים בסביבתן.

לצד הנשים המאד משוחררות, ברור שהחשודים העיקריים הם גברים לבנים חסונים בעוד שכל ה’טובים’ הם כמובן אתניים. האקס של הגיבורה שחור, השוטרים הם אסיאתיים או היספניים, הבן זוג המתמטיקאי של הנאנסת השנייה גם היספאני, והשוטרת האיסאתית, מיה, משחקת ביליארד בלילה עם כל החברות השוטרות שלה שהן כולן לא לבנות – יו ניים איט. אגב, גם השוטרות שמשחקות בבר ומדברות על עבודה, חולקות עדויות והשערות זה קופי פייסט מאינספור סדרות גבריות. המתמחה סייבר של רוזמארי הוא ממוצא הודי – פקיסטאני, אה, וכמובן שהבכיר מה-FBI שמתערב בחקירה הוא שחור אבל לא סתם שחור, אלא כזה עם דיקציה וקול רדיופוני שיושב 1:1 על ברק אובמה (סקוט לורנס).

בלתי יאומן צילום יחצ

צילום מסך

בשורה התחתונה, ברור מאד בשלב מוקדם של הסדרה, שהאנס יהיה גבר לבן ושהגברים שחקרו את הגיבורה בפרק הראשון ושדחפו אותה לשקר בגין לקות בהפגנת אמפטיה – גם. החקירות החוזרות והנשנות שהגיבורה עוברת סוגרות אותה יותר ויותר. היא מנדבת פחות ופחות פרטים, ובעקבות החקירות שהן סוג של הטרדה בפני עצמה, היא מתחילה לחשוד בעצמה שאולי המציאה או שחלמה את הכל. תוסיפו לזה את הפרופיל הנסיבתי שלה, ילדת פנימיות וחוסה במשפחות מאמצות, ותקבלו אישיות רעועה וקלה להיגררות ולהשפעה. בעיקר מצד ‘לבנים חזקים’ שמסמלים את הסטטוס קוו החברתי. משם והלאה היה קלי-קלות להניא את מארי השברירית מהתביעה שלה וכמובן שהדרך שלה להידרדר ולהסתבך נפרצה בזאת.

ברגע שהמפקחת דובאל, בפרק השני, חוקרת את אמבר, הנאנסת השנייה, לנו ברור שמודגמת לנו שיטת חקירה שונה לחלוטין מזו שנחשפנו אליה בפרק הראשון כשכל החוקרים היו גברים לבנים. כבר פה הצופה יודע שהמחזת שתי הדרכים המתפצלות – זו של הנורמה וזו של החתירה תחתיה – נועדה לאלץ אותו לבחור בשניה. כדי לשמור על מתח, שהרי בכל זאת מדובר בביזנס של נטפליקס, מתאמצים החוקרים הנוקשים להפגין רגישות וקורקטיות, והם לא עוברים שום גבול מוסרי, ומאפשרים למארי להתחרט כשזו מציעה להיחקר במכונת אמת. אנחנו עדים לאמריקה המקולקלת שלא יודעת שהיא מקולקלת כי היא כל כך טהורה, תקנית ופועלת על פי פרוטוקול ועל פי קוד אתי. ולכן הסכנה כה גדולה. ההליכה בתלם, על פי הנהלים, חוסמת את דרכה של האמת האנושית הקשה והמבעבעת תחת פני השטחה, לפרוץ.

בלתי יאומן צילום מסך

צילום מסך

הפעם היחידה שהסדרה מצליחה להטל בצופים ולהיות לא צפויה – זהירות ספוילר זהירות ספוילר – זה לחשוד בבעל של המפקחת דובאל שהוא שוטר לבן שמסתובב בלילות עם תרמיל ונשק וזה בשלב שבו השוטרות מאמינות שהתחכום, הדייקנות, הידע בפלילים והזהירות של האנס עשויות לשייך אותו לשורות המשטרה. אבל חוץ מזה העלילה ברורה מהתחלה בגלל המסרים הפמיניסטיים שמרוחים על הקיר. ברור לנו שכל הגברים הלבנים הם או הטפשים, או הצבועים, או המקורנפים או האנסים. ברור לנו שכל השחורים, האסיאתיים, ההיספנים, ההודיים והנשים – ינצחו בגין התבונה הרגשית, רוח הצוות והאמביציה של המיעוט הנדכא. ברור לנו שמדובר במסמך ביקורתי על אמריקה המיסיוגניסטית, שוביניסטית, גזענית ואנורקטית.

כמובן שבין שאר הקבוצות המוחלשות, מפלה הסדרה לטובה גם את השמנים על פני הרזים, שוב, כמסר חברתי נוקב שמוחה על הפולחן האמריקאי לגוף. בין שתי האימהות המאמצות לשעבר של מארי, ברור שג’ודיט’ הרזה היא טייפקאסט של פולנייה נוירוטית ושאפתנית שלא רואה את הילדה על המורכבות שלה (משחק אליפות של אליזבט מארוול הזכורה לנו מהומלנד שם שיחקה את הנשיאה אליזבט קין הקשוחה), בעוד שקולין, האימא המאמצת הקודמת (בריג’יט אברט) האמפטית, המבינה והמכילה היא כמובן אישה מלאה.

בלתי יאומן צילום מסך

צילום מסך

הנאנסות כוללות שתי נשים מלאות, אחת מבוגרת מאד (בכך סימנה הסדרה ‘וי’ על גילנות), אישה אחת שחורה ובחורה בלונדינית שהיא druid כלומר, מאמינה בהתמזגות עם הטבע – ומסמלת את המיעוט הרוחני שמאלני באמריקה. הגיבורות שלנו הן לבנות, אמנם, אבל ההגוונה מחלחלת גם אליהן. דובאל (המגולמת בידי מריט) מלאה במקצת, ורסמוסן (קולט) מבוגרת במקצת ויש הרבה קלוז אפים על סימני הגיל. ואגב סעיף הגילנות, רוזמארי, מהצוות של רסמוסן (דייל ויקלי), היא אישה חרושת קמטים אותם מדגישה ההפקה בכל הזדמנות. מיותר לציין שרסמוסן ובעלה שותפים שווים לתחביב שיפוץ מכוניות עתיקות. רסמוסן נוהגת באל קמינו ישנה ומשחזרת יחד עם בעלה אגב שיוף וקדיחה (לכאורה תחביב גברי) רכב עתיק במוסך הביתי שלהם. שבירת סטראוטיפים כבר אמרנו…?

בסופו של דבר יש לנו סדרה די טובה שבונה מתח ומאפשרת בינג’ חזק שניזון בעיקר ממשחק מצוין של כל השחקנים בלי יוצא מהכלל, ועלילה שבנויה נכון. אך הסבטקסט הוא תעמולה דמוקרטית שמממשת את Yes we can המוכר והטוב של לפני עשר שנים ומי יודע, עוד שניים, שלשה או חמישה תכנים מהסוג הזה ויש לנו, כלומר לאמריקאים, נשיאה שחורה מבוגרת ומלאה.

אופרה?

עוד מהבלוג של atara

הסיפור כאריזה של מידע

אחרי הרבה מלים, אסטרטגיות ובריפים הנחתי את העט. העט הוירטואלית כי מזמן זו כבר לא עט אלא מקלדת מתקתקת. וחשבתי עד כמה הסיפור הזה שאנחנו קוראים לו "נרטיב" כדי שהוא יישמע יותר מקצועי ופחות אינטואיטיבי, הוא למעשה התרמיל הטוב...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

התמכרות לאלימות יש דבר כזה

יש דבר כזה... במאמר מטלטל שפורסם ב ynet בדצמבר האחרון, מדבר פרופ’ זאב מעוז על כך שמדינת ישראל מכורה לאלימות. במאמר שסוקר את הטריגר לכל מערכות ישראל, מראה מעוז כי יותר מכל אומה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

כשהתלמיד מוכן, המורה יופיע

ברור מדי לקבוע עובדה כי ההורים הם אלה שמשפיעים עלינו. השאלה המעניינת היא מיהם האנשים הנוספים שעשו כן, ובזכות מה נקנתה השפעתם עלינו. כשאני מסתכלת על חיי, מתבהרות לי תביעות אצבעותיהם של אנשים שיצרו צריבה משמעותית בליבי....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה