הבלוג של atara

atarab

פלנר אסטרטגי. מתמחה בזהות תאגידית ומיתוג. והטמעתו בארגון וסביבתו. או במלים אחרות - למה המקום הזה שקוראים לו 'העולם', צריך אותך ודווקא אותך.

עדכונים:

פוסטים: 55

החל ממרץ 2013

הנסיך הארי לא מסוגל כנראה להעניק נאום בלי שמייגן תציץ מאחורי הכתף ובאירוע צדקה הוא הזמין אותה לבמה רק כדי שהשניים יוכלו להמשיך להתחבק בדביקות מול כל העולם

09/03/2019

“אני אנסה עכשיו לגרור את אשתי לבמה”, אמר הנסיך הארי אחרי שנאם באירוע WE שמעודד צעירים להיות מעורבים בפעילויות תומכות סביבה וחברה. הנסיך ניגש למדרגות העלייה לבמה ומאותו רגע ציפינו כולנו לפחות למעין הצגה שתקיים את הפועל “לגרור”. נניח, שמייגן תהסס או שייקח קצת זמן עד שתגיע מהכיסא שלה למדרגות או שיהיו אי אילו חילופי מילים או שהעלייה תהיה איטית ומבוישת. אבל זהו, שלא. הדוכסית, שכל רגע ללא קהל מבחינתה הוא רגע מבוזבז, זינקה לבמה ולפני שהזוג הגיע בחזרה לקדמתה, היא הספיקה לנופף את הנפנוף שלא החליט אם הוא מלכותי וינדזורי או אמריקאי מחופף, לערסל ולו לרגע את כרסה ההריונית, תנועה שהפכה לחותמת זיהוי מובהקת מאז שנכנסה להריון והרבה לפני שראינו “בייבי באמפ” וכמובן – סידור עצבני של השיער – תנועה של טיינאייג’רית חסרת בטחון ולבסוף – ואנחנו עדיין לפני קדמתה של הבמה – שפשוף עידוד של גב בעלה הנסיך. כי מי בדיוק צריך לעודד את מי, תזכירו לי?

הפרוטוקול שתואר פה הוא תמצית התמציות של מי זו הדוכסית מסאסקס. אישה שלא מצליחה להיטמע בארמון, כנראה בגלל הרבה תחושות קיפוח לא מודעות, אשר הופכת אותן ל’כאילו’ מרד במוסכמות. מייגן היא הדבר הכי לא וינדזורי שהתחתן לתוך וינדזור וכל ההווייה שלה נשענת על מרדנות קטנונית שאינה קשורה לעיקר, ולרוב מסתכמת בכן או לא תגרוב גרביונים, כן או לא תלבש מכנסיים באירועים פומביים, ועוד פרמטרים חיצוניים שהם מצד אחד חרוטים בפרוטוקול הארמון משיקולי מסורת ועקביות אבל מצד שני הם חסרי משמעות, ולהיכנס בהם זה פאטתי.

מייגן מרקל והארי צילום John Phillips/Getty Images

מייגן מרקל והארי. תני לו לנאום לבד. צילום John Phillips/Getty Images

והנה שוב אנחנו מקבלים את הלוק המייגני שהוא לכאורה מרושל אבל שכמובן עלה לנו, כלומר להם, הבריטים, הרבה מאד כסף ועשה איגוף גדול של חוקי ההליכות, רק כדי לעלות על במה עם ג’ינס ולגפף את הנסיך כנגד מה שהבריטים רגילים לקבל. ושוב אנחנו עדים לדביקות היחסים הרומנטיים המופגנים קבל עם ועדה, נגיעות וגיפופים שמשאירים אותנו באי נוחות כי איך לומר – הם מוציאים ולא מכלילים אותנו, כמו שקורה לנו עם כל זוג שמתנשק נשיקה ארוכה על ספסל בגני טולרי בפריז אלא שבפריז אם אתה לא מתנשק אין לך חיים. בעוד שבאולם של אירוע עידוד צעירים לפעילות קהילתית פילנתרופית, אתם, תסלחו לי, הזוג המלכותי שאמור לשמור על איפוק מינימלי רק כדי לשדר להמוני הצעירים מכל שכבות האוכלוסיה שבקהל, שאתם חזקים מספיק כאינדיבידואלים, שאפשר להתמקד במשהו שונה ממה שאני מרגיש או מרגישה, ולהבליג – נכשלתם. כי מה שמבדיל בין אדם ששולט בחייו לבין מי שחייו שולטים בו, זה בדיוק זה. היכולת להבליג ולדחות סיפוקים. זה לא הולם את תוכן האירוע ששולח צעירים למחוזות, אוכלוסיות ואירועים לא נוחים כדי לדובב ולתרום זמן ודם. ויליאם וקייט מנהלים זוגיות בריאה וחיובית בלי לגעת אחת בשנייה כל דקה. אם הם יכולים, גם הארי ומייגן יכולים.

מייגן מרקל והנסיך הארי באיוע צילום John Phillips/Getty Images

תמיד מחפשת את אור הזרקורים. צילום John Phillips/Getty Images

מייגן לא נראית אחת שתוכל לשים את האימפולסים שלה לרגע בצד, ודי ברור שה”היגררות” לכאורה לבמה הייתה מתוכננת עד בוטה. הארי לא יעמוד לבד על במה אולי כי הוא לא רוצה ואולי כי אישתו הפחות מדי בטוחה בעצמה שמתחפשת להכי בטוחה בעצמה – לא תיתן לו. ואגב, חלק מהמגזינים באנגליה ובראשם מגזין Hello בולעים את צפרדע ה anti-hate שהם אולצו להוביל בעידוד ארמון בקינגהאם, ועל כל פעם שמתחשק להם ללעוג או לגנות התנהגות מייגנית טיפוסית, הם מבליגים ומחמיאים לה, לזוגיות של הדוכסית והנסיך ומוותרים על רוב הדברים שהיו אומרים עד לפני כחודש. וקצת חבל.

עוד מהבלוג של atara

הסיפור כאריזה של מידע

אחרי הרבה מלים, אסטרטגיות ובריפים הנחתי את העט. העט הוירטואלית כי מזמן זו כבר לא עט אלא מקלדת מתקתקת. וחשבתי עד כמה הסיפור הזה שאנחנו קוראים לו "נרטיב" כדי שהוא יישמע יותר מקצועי ופחות אינטואיטיבי, הוא למעשה התרמיל הטוב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

התמכרות לאלימות יש דבר כזה

יש דבר כזה... במאמר מטלטל שפורסם ב ynet בדצמבר האחרון, מדבר פרופ’ זאב מעוז על כך שמדינת ישראל מכורה לאלימות. במאמר שסוקר את הטריגר לכל מערכות ישראל, מראה מעוז כי יותר מכל אומה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

כשהתלמיד מוכן, המורה יופיע

ברור מדי לקבוע עובדה כי ההורים הם אלה שמשפיעים עלינו. השאלה המעניינת היא מיהם האנשים הנוספים שעשו כן, ובזכות מה נקנתה השפעתם עלינו. כשאני מסתכלת על חיי, מתבהרות לי תביעות אצבעותיהם של אנשים שיצרו צריבה משמעותית בליבי....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה