הבלוג של atara

atarab

פלנר אסטרטגי. מתמחה בזהות תאגידית ומיתוג. והטמעתו בארגון וסביבתו. או במלים אחרות - למה המקום הזה שקוראים לו 'העולם', צריך אותך ודווקא אותך.

עדכונים:

פוסטים: 39

עוקבים: 5

החל ממרץ 2013

סדרת המופת “בית הנייר” (נטפליקס) היא הרבה יותר מדרמה מותחת העוסקת בשודדים, חטופים וכחולי המדים. היא מלאכת מחשבת המבטאת מאבקי כוחות חברתיים-כלכליים ועוסקת במהותם של בני אדם

25/09/2018

זהירות: ספויילרים!

בית הנייר” (“Money Heist”) היא אחת הסדרות הכי חמות בנטפליקס ואחת היצירות הכי אייקוניות בחיינו וזה לא רק בזכות אקשן משובח של שוטרים וגנבים, אלא בעיקר כי היא נושאת מניפסט חברתי-כלכלי עמוק שאי אפשר להגיש אותו שלא על מגש מדמם ומעשן. המניע לשדוד את בית הנייר הלא הוא המטבעה הלאומית של ספרד אינו אלא מניע פוליטי חברתי. העניין הזה, שכולנו חגים סביבו בעשרות השנים האחרונות, של תאגידים נצלניים, של הון שלטון ושל החוב הפדרלי – מפורק בסדרה הזו לגורמים, שנראים בכל רגע ורגע כמו סדרת פשע רגילה, אבל למעשה מרכיבים פסיפס אידיאולוגי שהופך את היוצרות, את הסדר הציבורי ובעיקר – את הבטן.

אז למרות שאנחנו מתומרנים להזדהות עם המשטרה, הסדרה לוקחת אותנו לטיול ארוך ופתלתל שגורם לנו בסופו של דבר להזדהות עם השודדים.

בית הנייר צילום יחצ

טוקיו. בלתי ניתנת לעצירה. צילום מסך

אבל לא לפני שניכנס לקונפליקט ונהיה אובדי עצות, כי משני צדי המתרס הפיתויים קשים מנשוא. מצד המשטרה, החבר’ה הטובים,  יש לנו את המפקחת ראקל מוריליו (איציאר איטוניה) שמביאה משחק שאין דברים כאלה. הסימן הראשון לשחרור האמיתי של האישה, שרק ילך ויגבר במהלך הסדרה, בא לידי ביטוי בדיאלוג חסר התסביכים שהיא מצליחה לנהל עם החוטף המכונה “הפרופסור” (אלבארו מורטה המעולה). כשהוא שואל אותה מה היא לובשת, מתי חוותה אורגזמה והאם אי פעם זייפה אחת, במקום להתקפל ולהיכנס לפינה, היא עונה לו כפי שגבר היה עונה לאישה שהייתה שואלת אותו אותה שאלה. במסווה של להרוויח זמן היא נכנסת לפרטים ארוטיים בלי למצמץ. ובלי לייבב או לחוש “מוחפצת”…

בית הנייר צילום יחצ

“הפרופסור”. המוח המבריק מאחורי התוכנית שלא מפסיק להפתיע

ראקל מספרת לו מה היא לובשת והיא מסבירה לו שגברים מתוכנתים לגמור לפני נשים כי ככה זה בטבע, ומוסיפה שנשים מתוכנתות להגיע לאורגזמה אחרי הגבר כדי להבטיח את ההפריה. כבר שם נדלקתי על ראקל אבל זה כלום לעומת טוקיו (אורסולה קורברו) וניירובי (אלבה פלורס), הנשים שבחבורת השודדים/ חוטפים. הדיכוטומיה בין נשים אימהיות ואמפטיות לבין נשים לוחמות ותוקפניות התרסקה כלא הייתה. הן אהבו, כאבו, נלחמו, בגדו וליכדו. הן עברו את כל מה שאדם מפחד לעבור בחייו והגיעו, בסופו של דבר, למקום הכי טוב ונכון מבחינת תפקידן בסדרה או בכנופיה. בסופו של יום, דווקא הנשים סימלו את האינטגריטי ואת הרעות – תפקיד שלרוב שמור לגברים בחבורה, בעוד שנשים הן תמיד העזר שכנגד. אגב גם מוניקה (אחת החטופות) שעברה לצד של החוטפים והתחברה לדנוור (חיימה לורנטה) התחילה כנמושה רוטטת וסיימה באקורד עוצמתי כשהיא מעדיפה את האהבה והחברות על פני הכוח.

בית הנייר צילום יחצ

כנופיית השוד הטובה בעולם. צילום מסך

לאט לאט מתחיל הצופה להיכנע לקסמם של השודדים, איש איש והסיפור הכואב שלו, הצומת אל חזור בה הוא נמצא בחייו, והבחירה הקשה שהוא עושה. כל אחד מהם עבר שינוי ויצא אדם יותר טוב מהאירוע, והערכים המוסריים והממסדיים שכולנו מחזיקים בהם מתפוררים לנו נגד העיניים. הפיתוי לדפוק את המערכת המסואבת והמושחתת הופך ממשי, וערכי הצוות והיושרה מתממשים רק בצד שאנחנו לא רגילים אליו – הצד של החוטפים. מזמן לא התמסרתי כל כך לנרטיב שהוביל אותי לתעב את החטופים תאבי החופש והביטחון האישי שלהם. מזמן לא קרה שלא היה בי גרם של סימפטיה לקרבנות התמימים ובכלל לא שמחתי כשאליסון פארקר (בת השגריר) ומורתה הטהרנית השתחררו מהשבי. הסדרה מדגימה כיצד אזור הנוחות רקוב, והעולם יהיה מקום טוב יותר אם ניחלץ ממנו…

בית הנייר צילום יחצ

ראקל. עוצמתית ושברירית כאחד. צילום מסך

לסדרה שתי סצנות סיום חזקות: סיום עונה ראשונה וסיום השוד

בסיום העונה הראשונה, אנחנו רואים את הפרופסור ואת ברלין (פדרו אלונסו האדיר), ערב היציאה למבצע, סועדים אל שולחן עמוס בכל טוב, שרים את המנון המבצע הלא הוא המנון המחתרת האיטלקית ”Bella Ciao” והסצנה נחתכת, לסירוגין, לנסיעה של סלבה עם ראקל אל תוך הבית בטולדו ששימש את השודדים לאימון ותכנון השוד. המעברים על רקע השיר מפאזה רומנטית לאור נרות לאקשן טראגי של אוטוטו התמוטטות החלום,  מצליחים לעורר אמוציה והזדהות ברמה שמזכירה לי את ”עלובי החיים” ערב המהפכה. קונספט ההתנגדות והמחתרת מצליח לצקת משמעות ואידיאולוגיה לשוד – שלכאורה מושתת – בתודעה הקולקטיבית – כאקט של חזירות עבריינית. אנחנו נתקלים בשודדים ערכיים ושוטרים תחרותיים והישגיים, ובכך חרב עלינו, ולו לרגע, עולמנו כפי שאנחנו מכירים אותו.

בית הנייר צילום יחצ

נאירובי ואליסון, בת השגריר. תדעי מתי להיות חזקה. צילום מסך

סצנת הסיום הממשית של הסדרה מורכבת מגורלו של ברלין, שעד הרגע האחרון לא ידענו אם הוא צורר רשע וסאדיסט או קדוש שיקריב את עצמו למען חבריו. בכך מצליחה הסדרה לתעתע בנו עד הרגע האחרון. כמו כן, לא ברור לנו מי בסופו של דבר ינצח – המשטרה או השודדים ואיזה צד תבחר בסופו של דבר ראקל, אבל ברור לנו שמדובר בשוד הכי יצירתי, ערכי, מתוכנן ואידיאליסטי שראינו אי פעם.

בית הנייר צילום יחצ

דנוור ונאירובי. הכוח הנשי ממריא. צילום מסך

המשפט של ניירובי “מעתה מתחילה המטריארכליות” נאמר כתגובה להתגרות של ברלין שההצהרה שלו “זוהי פטריארכיה” נועדה לבסס את מעמדו כמנהיג. השימוש במושג הפטריארכליות נועדה כדי לנגח את הנשים ולהקטין אותן. כאשר שולטות הנשים בכנופיה (המנהיגות מחליפה ידיים מדי פעם) מצליחות גם טוקיו וגם ניירובי להכתיב אג’נדה נשית חזקה וחסרת רפיון ובכך הן מערערות על כל מה שחשבו הגברים בכנופיה ואולי גם הצופים בבית. כשניירובי מנפנפת בתרופות שברלין תלוי בהן היא מזכירה לו את ההערות הסקסיסטיות שלו (“האם את וטוקיו מסנכרנות את המחזור שלכן?”) וצוחקת לו בפרצוף. כן. כאלו אנחנו הנשים, מסנכרנות את המחזורים שלנו. נצחון האסטרוגן על הטסטוסטרון.

paper2_634

ברלין. מהפנט, מרתק ובלתי צפוי בעליל. צילום: מסך

בשורה התחתונה, אפילו את ברלין לא נשנא אבל זה ייקח לנו עד הפרק האחרון. את הפרופסור נתחיל לחבב בשלבים מאוחרים ולא יישאר לנו גרם של מוטיבציה להיות אזרחים שומרי חוק. מדובר בתרגיל חכם שמחזיר אותי לסיפורי גוליבר ועוד קלסיקות שהופכות בכישרון רב סדרי עולם ומציעות לנו לפשפש במוטיבציה שלנו, במשנותינו הסדורות, ואיך לומר, לחשב מסלול מחדש. “בית הנייר” גרם לי לרצות לקנות טי שירט עם מסכת סלבדור דאלי, אוברול אדום ונעלי דוקטור מרטינז שחורות ואולי אפילו לעשות תסרוקת מנגה כמו של טוקיו.

אני שמחה על המסע הזה שלכאורה מסתיים באי אקזוטי אבל בעיקרו מתנהל בבטן. קריביים מול  קרביים.  ואם עוד לא ברור – רוצו לראות. עכשיו.

עוד מהבלוג של atara

הסיפור כאריזה של מידע

אחרי הרבה מלים, אסטרטגיות ובריפים הנחתי את העט. העט הוירטואלית כי מזמן זו כבר לא עט אלא מקלדת מתקתקת. וחשבתי עד כמה הסיפור הזה שאנחנו קוראים לו "נרטיב" כדי שהוא יישמע יותר מקצועי ופחות אינטואיטיבי, הוא למעשה התרמיל הטוב...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

התמכרות לאלימות יש דבר כזה

יש דבר כזה... במאמר מטלטל שפורסם ב ynet בדצמבר האחרון, מדבר פרופ’ זאב מעוז על כך שמדינת ישראל מכורה לאלימות. במאמר שסוקר את הטריגר לכל מערכות ישראל, מראה מעוז כי יותר מכל אומה...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

כשהתלמיד מוכן, המורה יופיע

ברור מדי לקבוע עובדה כי ההורים הם אלה שמשפיעים עלינו. השאלה המעניינת היא מיהם האנשים הנוספים שעשו כן, ובזכות מה נקנתה השפעתם עלינו. כשאני מסתכלת על חיי, מתבהרות לי תביעות אצבעותיהם של אנשים שיצרו צריבה משמעותית בליבי....

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה