הבלוג של אסמא אגבארייה זחאלקה

אנחנו ה99%

הבלוג יספר את סיפורם של אותם 99% של הציבור, אלה שיצאו לרחובות המחאה ואלה שתמכו בה מהבית, אלה שנתקעו באותו צד של חומת ההפרדה המעמדית כשמהעבר השני חי לו בסבבה ה1% על גבם והרבה פעמים גם על דמם. בתוך המכנה המשותף הענק הזה חיים להם... +עוד

הבלוג יספר את סיפורם של אותם 99% של הציבור, אלה שיצאו לרחובות המחאה ואלה שתמכו בה מהבית, אלה שנתקעו באותו צד של חומת ההפרדה המעמדית כשמהעבר השני חי לו בסבבה ה1% על גבם והרבה פעמים גם על דמם. בתוך המכנה המשותף הענק הזה חיים להם השכירים והפרילנסרים, הערבים והיהודים, המהגרים והפליטים, וכולם נלחמים למען לחמם ואינם תמיד מהרהרים בשאלה מדוע צריכים הם גם למות במלחמות של העשירים שמנצלים אותם. אלה שמרוב מלחמות הישרדות אינם שמים לב שהפתרון הוא ממש מעבר לפינה, ושאחדותם היא כוחם היחיד.

עדכונים:

פוסטים: 12

החל מאוקטובר 2012

בעודי יושבת באוטובוס ותוהה אם לענות לטלפון בערבית, או שאולי זה יבהיל את הנוכחים – האלימות הקשה פרצה דווקא במושב האחורי, בין שני יהודים

31/10/2012

בעודי מחכה בתחנת האוטובוס לקו 25 בצפון תל אביב, התלבטתי, האם לשלוף את העיתון בערבית או עדיף לקרוא את הטקסט המודפס בעברית, כדי לצמצם מתיחות? כדי שהאישה הזקנה שישבה לידי לא תיבהל. כי הרי מה יש לערביה לעשות באזורים הרגועים והיפים האלה של תל אביב? קניון אין שם וגם לא סופר פארם. מחשבות קלאסיות שעוברות במוחו של מסיג גבול, המכין את עצמו לרגע בו יתפס, שידע מה להגיד. ולמרות שנורא השתוקקתי לקרוא את המשך הראיון המעצבן שהתפרסם במקומון הערבי, הטקסט העברי ניצח.

מתישהו הגיע האוטובוס. עליתי, התיישבתי ולפני ששלפתי את העיתון מהתיק, עצרתי שוב לשקול, האם זה כדאי? האם זה יגרום לאנשים לזוז בכיסאותיהם? להצמיד את תיקיהם לחיקם? האם הם יודעים ברגע זה שאני ערביה? לא בטוח, היו כבר שאמרו שאני לא נראית, שאני נראית תימנייה דווקא. פתאום עוברת בי המחשבה, מה היה קורה אילו הייתי שחורה אפריקאנית, מה שבטוח הוא שהלבטים האלה היו נחסכים ממני. כי אז זהותי היתה צורחת החוצה ונשפכת ממני, כי זהותו של שחור, מסתכמת בהיותו שחור, ותו לא. מעבר לקליפת הצבע, לא קיים אדם. כך שאין סיכוי שהוא יפתיע אותך. זה טוב, וזה לא מאיים. וראו זה פלא, דווקא המחשבה הזאת היתה משחררת. החלטתי שמעכשיו אני שחורה, ובהיותי כזאת יש לי את כל הזכות להוציא את העיתון של השחורים ולקרוא בו. זה לגיטימי ואף צפוי.

בעודי צוללת לתוך הראיון, נשלפתי שוב החוצה לשמע צעקות, צרחות ממש, בחלק האחורי של האוטובוס. מה קרה? כולם צעקו. איש זקן, בעל חזות מזרחית, נתן סטירה לנער בן 17-18 שנראה מותק וחנון, והזיז אותו בגסות ממקום מושבו. ולא שחסרו כסאות פנויים לשבת. החמוד קם, והגס התיישב במקומו. נורא ריחמתי על הילד, הוא אפילו כמעט בכה. ראו שהתאפק כי הוא גבר. מיד אחר כך התברר לי איזה סוג של גבר הוא מתכנן להיות. כמו יש מאין צצה צעירה ג’ינג’ית יפהפייה, והתחילה לנהל שיחה עם הנער. באנגלית שוטפת היא התנצלה, אמרה שמעולם לא ראתה מקרה כזה, שבישראל זה לא קורה. הרגיעה אותו וקבלה את פני העולה החדש מטקסס. והשיחה זרמה וזרמה, על דא ועל הא, עד שנהיה לי חור בראש, ולא הצלחתי להתרכז בראיון שכמעט הסתכנתי בגללו להקים מהומה באוטובוס ולהבריח את יושביו. ואז הגיעה השאלה המעניינת, איפה אתה רוצה לשרת? ב-Special Forces  הוא עונה לה, ב- Duvdevan.

לא ידעתי מה לעשות עם החמלה שחשתי כלפיו לפני כמה דקות. לאן ללכת איתה, ואיפה למקם אותה. וככל שהבטתי בו יותר, ראיתי פני ילד, תינוק ממש, כל כך מתוק ותמים. שלא יודע שבישראל אנשים הולכים מכות, אם לא למעלה מזה, ושלא כולנו ג’ינג’יות שמדברות אנגלית רהוטה, מנומסת ומתנצלת. היא איחלה לו הצלחה והלכה לה, והוא נבוך וזר יותר מקודם, המשיך לשבת ולהקשיב למוזיקה ולשחק באייפון כמו כל הילדים.

אחרי שתי דקות, קם הגס ממושבו והתכונן לרדת באלנבי, ונעמד ממש מול הפרצוף שלי. בדיוק קבלתי שיחה מבעלי, לענות או לא לענות? זאת, באותו רגע, היתה השאלה.  אם לאמריקאי העולה לארץ כדי למות ולהמית למענה הוא הכניס מכות, מה הוא מסוגל לעשות לי? ולפני שאגלוש ליותר מדי תסריטים מבהילים, קבלתי את השיחה. בערבית רהוטה של שחורה מתולתלת אמרתי: נראה לי שאני מתעכבת בעבודה, יש מצב שאתה מבשל? והאיש הגס, העיף לעברי מבטים, חייך וכמעט צחק. טוב, אני נזכרת, ערבית זה בטח הרבה יותר קל לו.

עוד מהבלוג של אסמא אגבארייה זחאלקה

תצוגה מקדימה

לגמור ת'מלחמה

דז'ה וו - השנה 2009. ירד הרבה דם. אני בבית החולים, ואדם שלי נולד. בחוץ, בקור, יותר מאלף ארבע מאות נהרגו. נבחרו מי שנבחרו, ועוד ארבע שנים עברו. ושוב, מסתובב הגלגל, ושוב כותש תחתיו עוד בשר חי. ולבשר הזה, אין לאום ואין דת, לא צבע ולא...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

על המנון אחד, המונים רבים וסולחה אחת קטנה

האוויר צח, הגשם שטף את החול והאבק, ועדיין קשה לנשום. מה זה העצב הזה? אני תוהה. ולא מצליחה לאתר את התשובה. אז החלטתי לכתוב. היום שמעתי את הניתוח הבא לסכם (או לחסל?) את מהות קיומנו כאן. הוא נאמר בצורה ישירה על ידי איש נאור, עם...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

הערבית שלך לגיטימית, משמע אתה לגיטימי

אדם בן חמש וחצי. הימים הם של צוק איתן. הוא נולד בעופרת יצוקה. באמצע עברנו את עמוד ענן. כך מתגלגלים להם חייו ממלחמה למלחמה, והשלום עוד לא דפק בדלת. הוא גם לא הופיע בחלומות עם אף מלאך. הטלוויזיה לא מפסיקה לייצר עולמות:...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה