הבלוג של אסיה

אסיה

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים... +עוד

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים כשהדגש בשמירת איזון תוך נטרול מחלות ותופעות לוואי. פסיפס רחב של שיטות טיפול עומד לרשותה ובניהם: אבחון ע"פ חכמת הפרצוף והתמונה, תקשור, הילינג קבלי, פתרון חלומות ורפואת הרמב"ם. ה"אני מאמין" שלה בעבודתה הוא היחס האישי והאמיתי לכל אדם כשבעיניה כל אדם הוא עולם ומלואו.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מאפריל 2010

אמא את בוכה? אני מתרגשת לחשתי מנגבת דמעה. זהו, נגמר החופש הגדול הקטנה שלי עולה לכיתה א’, וזה נראה פתאום כל כך מהר.

01/09/2010

לילה טוב מסדר שינה, נשיקה, חיבוק והופ למיטה. אמא כואבת לי הבטן. אמא אני מתרגשת. אמא איזו מורה תהיה לי? החברות שלי מהגן גם יהיו איתי? הם גם יעלו איתי לכיתה א’? מתי תבואי לקחת אותי? אמא … ואמא … וכמה ולמה ואיך ומי ומה . . . כן , כן זו הבת שלי הקטנה שלי שכבר לא כל כך קטנה, ועוד הדגישה זאת עם נפילת שן ראשונה, הקטנה גדולה שלי גודלת וכבר עולה לכיתה א’. אני עוד זוכרת את היום בו נולדה, את היום בו עשתה את צעדיה הראשונים לבד בעצמה בלי יד של אמא, והנה היום היא עושה את צעדיה הראשונים כתלמידה מן המניין ועולה לכיתה א’.

בוקר יום רביעי’ הראשון cספטמבר 2010 השעון מצלצל בוקר טוב, ניגשתי אליה מעירה אותה בחיוך והיא קמה עטפה אותי בזרועותיה בחיבוק חם ואוהב, וחייכה אלי חיוך מתוק ולחשה בקול מתרגש: אמא אני עולה לכיתה א’. הבטתי בה בילדה שלי השבתי לה בחיוך, כן את עולה לכיתה א’ ואני כל כך גאה בך ואוהבת אותך על האושר שאת גורמת לי. אמא את בוכה? אני מתרגשת לחשתי מנגבת דמעה שזלגה על לחיי. תוך מס’ דקות היא ניצבה מולי שואלת איך אני? את יפיפייה חייכתי וחיבקתי ברוך. היא עמדה מולי בתלבושת בית ספר עם סמל על חולצה. בשמחה גדולה ובהפגנתיות ניגשה לילקוט החדש, חיבקה אותו ובדקה שוב אם לא חסר דבר.

את הדרך לבית הספר עשינו בשמחה יד ביד עם חיוך על הפנים ולב קופץ מהתרגשות. קצת שתיקה, קצת שאלות והנה הגענו, שער בית הספר מקושט בבלונים, ליצנים מקבלים את פנינו והמנהלת בכניסה מברכת בברכת שנה טובה והצלחה ומחלקת סוכריות על מקל לתלמידים הטריים.

נכנסו לכיתה איזו הרגשה אני מרגישה מחנק בגרון, כן רוצה לבכות מהתרגשות. בתי מצאה לה מקום ליד חברה מהגן ונשמע קול קורא: בוקר טוב כן זו המורה זה היה כבר ברור, ההורים עדיין בכיתה כאילו ומסרבים לעזוב, ושוב נשמע קול קורא: התלמידים בפנים וההורים בחוץ. כן , כן הבנו אבל רק עוד רגע אחד עוד תמונה עם הילדה ליד התמונה של שלום כיתה א’, עוד נשיקה, עוד חיבוק ו . . . כן צריך לצאת ולתת למורה להתחיל בשיעור. איזה שיעור כבר יכול להיות כאילו רק זה רק כיתה א’, מה היא תלמד עכשיו? ועולות להן כל מיני שאלות והאמת היא, שכן אני הייתי רוצה להיות שם איתה בכיתה ולראות איך היא מתאקלמת, איך היא מסתדרת. הבת שלי בכיתה א’ אני מזכירה לעצמי כמנסה להאמין ולקלוט את השינוי החדש. זהו זה, נגמר עידן הגן. לא יאומן איך שהזמן חומק לו מבין האצבעות. רק אתמול נולדה, רק אתמול איזה מן מושג זה כאילו לא עברו להן 6 שנים. 6 שנים הלו תתעוררי זה ים זמן. אבל אנחנו ההורים שעסוקים בלהוליד ולגדל ועוברים כל כך הרבה חוויות עם הילדים זה נראה לנו פתאום כל כך מהר.

אז זהו זה, נגמר החופש ומוצאת עצמי עם ים זמן לעצמי. פתאום לא יודעת מה לעשות וממה להתחיל ויש לי המון מה לעשות כן, זה לא שאין מה לעשות בכלל. זה האינטנסיביות של חודשיים עם הילדים והם היו העיסוק העיקרי והנה פתאום התפנה לי כל כך הרבה זמן. אני נכנסת הביתה ושומעת שקט. שקט שהוא מוזר לי קצת כי לא שומעת ברקע את הקריאות: אמא תגידי לה, אמא היא לקחה לי, אמא בואי רגע, אמא אני רוצה, אמא תביאי לי, אמא ואמא . . .

אני יושבת עם עצמי לוקחת נשימה עמוקה ומתאפסת, כמו עושה סדר בראש ומארגנת לי את הלו”ז החדש. פותחת יומן שנה חדשה, שנת תשע”א. מחייכת לעצמי ואומרת זו השנה תהיה שנה שונה מקודמותיה. ואז קולטת את ראשי התיבות שקופצות לי בעיניים תשע”א = תהיה שנת עושר ואושר, כן הרגשתי ואף אמרתי שזו השנה תהיה שונה מקודמותיה. שנה של התחלות חדשות ועליות כמו כיתה א’ וגם אני עולה כיתה, אני עולה כיתה בבית הספר של החיים.

עוד מהבלוג של אסיה

תצוגה מקדימה

היש דבר כזה ברור ומובן?

שמתי לב כי כל מי שאיבד אדם אהוב, בן משפחה קרוב ולאובדן בכלל בלי יוצא מהכלל יש מכנה משותף והוא המשפט: "לו היה כאן עוד קצת הייתי מלטף אותו, מחבק ומנשק ואומר כמה אוהב\ת", ועוד מילים בזה הסגנון והנוסח. מה אנחנו הנמצאים בין חיים...

תצוגה מקדימה

רבע שעה לפני הבית

מלאו להם חי שנים אך, עודם תינוקות טהורים. הם בעלי מראה מצ'ואיסט, גברברים, זרועות עם שרירים, בלורית שיער מסורקת לאחור ולבוש, שיא ההידור. מאחורי כל אותם בסמלי בגרות הם עדיין הבייבי של האימהות. זהו סיפורו של תינוק, ילד, נער,...

תצוגה מקדימה

חוכמת החיים וטיפשות בארץ התקיעות

אז מה אם קשה מוותרים? זהו מרימים ידיים שוברים את הכלים ולא משחקים? . . . נו באמת, זה היה אז בגן הילדים זוכרים? . . . עכשיו אלו הם החיים האמיתיים לכאורה, וזה כן בידנו אז בואו נרים את הכפפה, כל אחד בחייו שלו, ומספיק שיעשה שינוי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה