הבלוג של אסיה

אסיה

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים... +עוד

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים כשהדגש בשמירת איזון תוך נטרול מחלות ותופעות לוואי. פסיפס רחב של שיטות טיפול עומד לרשותה ובניהם: אבחון ע"פ חכמת הפרצוף והתמונה, תקשור, הילינג קבלי, פתרון חלומות ורפואת הרמב"ם. ה"אני מאמין" שלה בעבודתה הוא היחס האישי והאמיתי לכל אדם כשבעיניה כל אדם הוא עולם ומלואו.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מאפריל 2010

“מה? בית חולים? איזה, איפה? טוב, בסדר נפגש שם.” דממה שררה ברכב למס’ שניות, ואז אמא אמרה: “שינוי בתוכנית . . .”

22/12/2011

יום שלישי נר ראשון של חנוכה 3 רכבים ובהם כל בני המשפחה, כולם פניהם בשמחה לביקור הדודה שחולה, קרטון סופגניות ממולאות ריבה ושוקולד כבר בתא המטען, בדיחות נזרקות לאוויר וקולי צחוק מסתלסלים להם ברקע עד שצלצול טלפון השתיק את השמחה כדי לשמוע את מי שמעבר לקו.

“מה? בית חולים? איזה, איפה? טוב, בסדר נפגש שם.” דממה שררה ברכב למס’ שניות, ואז אמא אמרה: “שינוי בתוכנית, נוסעים להדסה עין כרם ולא לבית של דודה.” בציות מופתי הוסטו הרכבים לכיוון בית החולים, החבר’ה המשיכו “להרעיש” בבדיחות ואני ריחפתי למחוזות אחרים עם מחשבות והרהורים, ואיך שהחיים מפתיעים בכל רגע ורגע ודבר איננו ברור ומובן מאליו.

הגענו להדסה הולכים והולכים, עוברים דרך קניון כן יש דבר כזה בבית חולים. עולים במדרגות הנעות פונים שמאלה וימינה נכנסים למעלית עולים ועולים ושוב נפתחות הדלתות פונים ימינה ושוב שמאלה ו . . . החבר’ה שלפני נבלעו לחדר, ואני ניצבתי שם שעד לפני רגע הצעידה עד לכאן נראתה כמו מסע כומתות והנה אני בפתח חדרה של דודתי שומעת את קולה המעיד על ההפתעה שראתה את כולם…

נשמתי עמוק ובצעדים קטנים נכנסתי לחדר והיא הייתה שם צנומה ורזה עד מאוד שוכבת במיטה ובני המשפחה סביבה וחלקם פניהם שמחים וצוחקים וחלקם הפחד מהדבר הנורא מדבר מעניהם. נכנסתי אליה התקרבתי אל מיטתה רציתי לחבק אותה חזק ולומר לה את חזקה, אך הושיטה לי את ידה כי אסור לחבק ולנשק כמו תמיד שהיינו נפגשות, כן עכשיו זה אחרת, אחרת לגמרי והפריחה לי נשיקה באוויר.

אחזתי בידה והיא אחזה בידי בחוזקה כמו ולא רוצה לעזוב, מבטינו יושרו זו בעיני זו “חג שמח”, אמרתי בקול רגוע בחיוך והחזירה לי בחיוך עם אנקת כאב ששחררה כשניסתה לתפוס תנוחה נוחה יותר. “איזה כיף לראות את כולכם, תודה שבאתם” אמרה ואושר אמיתי נראה בעיניה.

אישי היקר בינתיים רץ בין המסדרונות להשיג חנוכייה כדי לזכות את כולם בהדלקת נר ראשון, כשלפתע נכנס לחדר עם שולחן ועליו חנוכייה עם נרות ואמר: “חג שמח” והחל מברך. הבטתי על דודתי והשמחה ניכרה על פניה, את החנוכה הזה לא אשכח. בזווית העין ראיתי אותו שר מעוז צור ישועתי בכוונה גדולה ועיניו עצומות שיהיה נס, נס חנוכה וכמו במטה קסמים כולנו בהינף יד נהיה בביתה כמתוכנן, ולא בבית חולים.

“איזה סופגנייה את רוצה, עם שוקולד או ריבה?” שאלה אותה אחותי והושיטה לה סופגנייה עם שוקולד. היא לא יכלה לנגוס בסופגנייה כהרגה והיא ידועה כאכלנית, חתכתי לה חתיכות קטנות ואכלה אט, אט כמו תינוק. המתוק עשה לה טוב וטעמה מהסופגנייה עם הריבה, כשהנאה רבה על פניה.

תוך כדי אני מחליפה איתם מיליות חיזוק, והיא לחשה: “שאלוקים ייתן לי לאריכות ימים”, זה הפחד מהמוות שמדבר מגרונה, היא רוצה לחיות. במיוחד שרואה ומבינה כמה יקרה וחשובה היא לבני המשפחה, מה שלא חשבה כן ועכשיו כן. יש משהו חזק ומיוחד בתפאורת המוות, שהאדם פתאום קולט ומבין שכל מה שחשב, הרגיש וידע עד לאותו רגע מקבל זווית ראיה, הרגשה וידיעה אחרים לגמרי. קוראים לזה: אמת!

האמת פתאום באה ויוצאת באומץ למרות הפחד, חבל שלא עשתה זאת לפני שעוד הכל היה בסדר לכאורה, אבל זוהי בחירת האדם. לו יכולתי להחזיר את גלגל החיים אחורנית כשעוד אמרתי ורמזתי לה שדי מספיק, שחררי והשתחררי כדי למנוע תשלום כואב, אבל היא רק שמעה ולא הקשיבה למרות שאמרה לי, כן וכן אך בפועל המשיכה בעקשנותה והנה, היום היא מוכנה לעשות הכל כדי לשחרר אך כנראה שזה מאוחר, יכולה לשחרר את נשמתה כן , אך הגוף כבר אכול ורקוב וזה רק עניין של זמן.

ישנם ניסים וקורים ניסים כל יום, בין אם גלויים ובין שנסתרים ואסור לאבד תקווה ולהאמין. כל נשמה ומסלול חייה אותם בחרה, גם אם זה גובל בכאב וייסורים הכל לטובה למרות שבאותם רגעים זה לא נראה ומרגיש כך, והכל עניין של זמן.

כל הזכויות שמורות לאסיה ©

עוד מהבלוג של אסיה

תצוגה מקדימה

היש דבר כזה ברור ומובן?

שמתי לב כי כל מי שאיבד אדם אהוב, בן משפחה קרוב ולאובדן בכלל בלי יוצא מהכלל יש מכנה משותף והוא המשפט: "לו היה כאן עוד קצת הייתי מלטף אותו, מחבק ומנשק ואומר כמה אוהב\ת", ועוד מילים בזה הסגנון והנוסח. מה אנחנו הנמצאים בין חיים...

תצוגה מקדימה

רבע שעה לפני הבית

מלאו להם חי שנים אך, עודם תינוקות טהורים. הם בעלי מראה מצ'ואיסט, גברברים, זרועות עם שרירים, בלורית שיער מסורקת לאחור ולבוש, שיא ההידור. מאחורי כל אותם בסמלי בגרות הם עדיין הבייבי של האימהות. זהו סיפורו של תינוק, ילד, נער,...

תצוגה מקדימה

חוכמת החיים וטיפשות בארץ התקיעות

אז מה אם קשה מוותרים? זהו מרימים ידיים שוברים את הכלים ולא משחקים? . . . נו באמת, זה היה אז בגן הילדים זוכרים? . . . עכשיו אלו הם החיים האמיתיים לכאורה, וזה כן בידנו אז בואו נרים את הכפפה, כל אחד בחייו שלו, ומספיק שיעשה שינוי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה