הבלוג של אסיה

אסיה

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים... +עוד

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים כשהדגש בשמירת איזון תוך נטרול מחלות ותופעות לוואי. פסיפס רחב של שיטות טיפול עומד לרשותה ובניהם: אבחון ע"פ חכמת הפרצוף והתמונה, תקשור, הילינג קבלי, פתרון חלומות ורפואת הרמב"ם. ה"אני מאמין" שלה בעבודתה הוא היחס האישי והאמיתי לכל אדם כשבעיניה כל אדם הוא עולם ומלואו.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מאפריל 2010

אלה הם רגעי קסם עמוקים במהותם, במחול השדים המטורף הזה כמו בתפקיד דרמטי נוגע, מרגיש וחש אותה וכל גופו רוטט . . .

05/08/2010

ועל זה נאמר: נשמה באה לבד והולכת לבד . . . לא משנה כמה האדם יהיה מוקף במשפחה, חברים, מכרים ואינסוף אנשים, תמיד יהיו רגעי בדידות שאז לפתע הוא מרגיש שהוא נוגע בדבר האמיתי, באמת שלו עצמו עם עצמו. אלה הם רגעי קסם עמוקים מאוד במהותם בהם האדם מבין כל כך הרבה על עצמו ועל חייו וכל אשר סובב אותו. כמו במטה קסמים הוא מביט על החיים ממעוף הציפור וסופג, קולט, מפנים ויורדות תובנות חדות כתער, ונופלים אסימונים ואז הוא מקבל פרספקטיבה אחרת על כל הדבר הזה שנקרא חיים.

ולפתע, לפתע הוא מבין שהוא שחקן על במה ענקית, ולא משנה מול איזה קהל ישחק, הוא בעצם משחק את תפקיד חייו במופע משחק החיים. ורצוי וכדאי לו שיהיה אמיתי באמת עם עצמו, כי אלו הם חייו שלו. ולא משנה עם הקהל יאהב אותו או לא, זה תפקידו ועליו לשחק אותו הכי טוב שרק יכול, כי את הפרס האמיתי על משחק חייו יקבל תוך כדי מילוי תפקידו כאדם. והפרס העוד יותר משתלם שעליו יש לעמול יומיום על מנת לזכות בו, הוא להיות אדם טוב. זה נשמע פשוט וקל לכאורה, אך זוהי מסתבר משימה מאתגרת בפני עצמה. כן, כן קל לומר להיות אדם פשוט, אך נסו לשבוע אחד או חודש שלם להיות אדם טוב. ומה זה בעצם להיות אדם טוב?! . . . אה כן, זה לאהוב, לכבד, להעריך ולקבל את עצמך כמו שאתה עם המינוסים והפלוסים ובמקביל לעשות כן כלפי יתר בני האדם בדיוק, הלא נאמר: “ואהבת לרעך כמוך”.

כיום כל אדם שני שאשאל אם אוהב הוא את עצמו יאמר לא יודע, אולי. כיום מרבית בני האדם בעולם כולו משחקים את תפקיד הקורבן, המסכן והאומלל. הם רוצים, חולמים ושואפים לקבל את תפקיד החזק, העשיר, המצליחן, אך הם רק רוצים, חולמים ושואפים ולא משילים מעליהם את תלבושת תפקיד הקורבן, המסכן, האומלל והמר גורל כי הם לא יודעים ולא מכירים אחרת. הם כן יודעים שבכדי לזכות בתפקיד רם מעלה וטוב יותר, עליהם לעקור ממקומם מה שנקרא אזור הנינוחות וללכת למחוזות אחרים לא מוכרים וגם בלתי צפויים, זה כמו ללכת אל הלא נודע. ויש גם להתמיד בנחישות ובעקשנות ולהתגבר על כל מה שיפריע להם בדרך.

ואז במחול השדים המטורף הזה של החיים, שוב מוצא עצמו האדם ברגעי בדידות בשתיקה רועמת. וכמו בתפקיד דרמטי טעון רגשות כשברקע קולות תופים רועמים בהדהוד וצלילי כינור רגישים חודרים אל הלב, ובעיניים דומעות למחצה נפתח לפתע הכתר. זהו חלקו העליון של הראש ממנו יורדות הבנות, תובנות וסרט חייו כאילו ורץ לנגד עיניו והוא רואה ומבין, נוגע באמת ומרגיש וחש אותה וכל גופו רוטט מכף רגל ועד ראש. כן זוהי הבדידות שמעמידה אותו מול המראה שמראה לו את האמת הכואבת ישר בפרצוף. זהו הכאב שחודר ללב ומפלח ומרטיט כל תא מתאי גופו.

זוהי הבדידות שמעצימה אותו ומביאה אותו להחלטות הכואבות המביאות לבחירות הטובות ביותר במשחק חייו. האדם מבין שהוא האחד והיחיד שבחייו היכול והמסוגל למלא את תפקידו הכי טוב מכל אחד אחר. זוהי התפנית, זהו המהפך והשינוי של 180 מעלות להם כל כך ציפה, חלם ושאף. כאן הבין האדם שלא משנה מה תפקידו, כשיישאר שוב לבד וירגיש בדידות, ידע כי ממעל אוהבים אותו ונותנים לו מתנה אינסופית של סגירת דלתות של תפקידים בלתי רצויים בחייו, ופותח דלתות חדשות המביאות אושר ושמחה וכל אשר עליו חלם.

בדידות = ב’ ידידות כלומר, האדם צריך להיות בידידות א’ עם עצמו ואז מוכן ובשל יהיה לידידות ב’ עם הבריות.

עוד מהבלוג של אסיה

תצוגה מקדימה

היש דבר כזה ברור ומובן?

שמתי לב כי כל מי שאיבד אדם אהוב, בן משפחה קרוב ולאובדן בכלל בלי יוצא מהכלל יש מכנה משותף והוא המשפט: "לו היה כאן עוד קצת הייתי מלטף אותו, מחבק ומנשק ואומר כמה אוהב\ת", ועוד מילים בזה הסגנון והנוסח. מה אנחנו הנמצאים בין חיים...

תצוגה מקדימה

רבע שעה לפני הבית

מלאו להם חי שנים אך, עודם תינוקות טהורים. הם בעלי מראה מצ'ואיסט, גברברים, זרועות עם שרירים, בלורית שיער מסורקת לאחור ולבוש, שיא ההידור. מאחורי כל אותם בסמלי בגרות הם עדיין הבייבי של האימהות. זהו סיפורו של תינוק, ילד, נער,...

תצוגה מקדימה

חוכמת החיים וטיפשות בארץ התקיעות

אז מה אם קשה מוותרים? זהו מרימים ידיים שוברים את הכלים ולא משחקים? . . . נו באמת, זה היה אז בגן הילדים זוכרים? . . . עכשיו אלו הם החיים האמיתיים לכאורה, וזה כן בידנו אז בואו נרים את הכפפה, כל אחד בחייו שלו, ומספיק שיעשה שינוי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה