הבלוג של אסיה

אסיה

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים... +עוד

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים כשהדגש בשמירת איזון תוך נטרול מחלות ותופעות לוואי. פסיפס רחב של שיטות טיפול עומד לרשותה ובניהם: אבחון ע"פ חכמת הפרצוף והתמונה, תקשור, הילינג קבלי, פתרון חלומות ורפואת הרמב"ם. ה"אני מאמין" שלה בעבודתה הוא היחס האישי והאמיתי לכל אדם כשבעיניה כל אדם הוא עולם ומלואו.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מאפריל 2010

מביטה מהצד על חיי מוצפת ברגשות אהבה ועיניי רטובות בדמעות של אושר. גם אותם רגעים קשים וכואבים והיו כאלה לא מעט. החיים הם סרט קולנוע ואני השחקנית הראשית בתפקיד חיי. הקהל מריע בכפיים סוערות ואני מודה ומכירה באהבה . . .

15/06/2010

וואוו . . . יום הולדת לא יאומן שזה כבר כאן. עוד שנה חלפה ואני כבר לא כתמול שלשום. בגרתי ללא ספק ולא רק בשנים. בגרתי מבפנים כמו שפרי מבשיל לקטיף בעונתו. אז אני קטפתי והשלתי את הבוסר המר והשארתי מאחור, לשם אין לחזור. קראתי ושמעתי לא אחת על משבר גיל הארבעים. אני מול המראה בדו שיח עם עצמי, ושואלת על מה הם מדברים בכלל? מה זה משבר גיל הארבעים? יש חיה כזאת? כן היא קיימת השאלה אצל מי. לא אצלי זה בטוח! ושאלתי שוב את עצמי למה? איך זה יכול להיות? “כולם” הרי מדברים על זה ונכנסים לדיכאון, משבר ומה לא?! חייכתי לאני שלי שהשתקפה ממול, ושמעתי את עצמי אומרת את שונה, זה הכל עניין של גישה וראייה.

כמו שאז בתור ילדה היית שונה, גם היום בתור אישה בוגרת עדיין את שונה. אז אמרו לי את חיה בבועה, אבל הבועה היא רק בעיני המתבונן, ולא בעיני. בעיני אלו הם חיי. חיי שאני עיצבתי לעצמי עם האני מאמין שלי. ואתם יודעים מה? זה כל כך כיף להיות נאמנה לאני שלי, ולא משנה מה אומרים ומה יגידו. הם לא חיים את חיי. הם לא חשים את מה שבתוכי. אני זו שחייה וחווה זאת יום יום וזה שלי. אז באמת למי איכפת מה אומרים? זה כבר שלהם, של כל הדברנים למיניהם ותמיד יהיו כאלה, אז מה זה משנה.

החיים הם סרט קולנוע יומיומי, ואני השחקנית הראשית בתפקיד חיי על במה גדולה ומיוחדת עם פעלולים של עליות וירידות כמו רכבת הרים, כן אלו הם החיים. הקהל מריע בכפיים סוערות, לפעמים שותק ולא מגיב, לפעמים כועס ושואג וגם מתגלגל מצחוק. הופעתי גם מול קהל חם ואוהב, שניגש ברכות ומחבק ויש את הקהל המרוחק כאן ולא כאן, רק מביט ובוחן.

כן ללא ספק החיים יפים ומגוונים, מעניינים מאוד ולפעמים יש רגעים משעממים, אבל בעיקר הם שופעים בצבעים וסוחפים באנרגיה מיוחדת של אהבה עצומה ומיוחדת. כן אלו הם חיי ואני אוהבת כל שבריר שנייה מהם. הכול ממש הכול גם את אותם רגעים קשים וכואבים והיו כאלה לא מעט, אבל הם הכי הכי חשובים בחיי ולמה תשאלו? כי מהם צמחתי וגדלתי. בזכותם נכנסתי פנימה עמוק בתוך תוכי, בחנתי, חיפשתי, חפרתי ומצאתי. מצאתי את היהלום שהיה חבוי, אומנם הוא נצנץ אך למחצה ולא במלוא זוהרו ועוצמתו. כשגיליתי את היהלום, גיליתי בעצם את האני החדשה שבי עם כוחות ועוצמות אדירים. כן ידעתי שזה נמצא, אך לא ידעתי ואולי גם לא מספיק הערכתי עד כמה, עד לאותם רגעים קשים וכואבים שבזכותם למדתי את השיעור לחיים.

לכן אני מכירה ומוקירה תודה על הזכות לעבור את אותם שיעורים, כי מהם צמחתי בידיעה את האני שבי. את האחת שאני ועם זה הלכתי כנגד כל הסיכויים ו . . . הצלחתי. מה שנראה לי ולאחרים בשעתו כבלתי אפשרי, הוכחתי לעצמי ולאחרים שזה אפשרי ועוד איך ויהי מה. וידעתי, הו כן ידעתי בכל הגוף שאני יכולה ומסוגלת, למרות שניסו בסביבתי להניע אותי מלעשות כי: “זה בלתי אפשרי” אבל עשיתי והפכתי את הבלתי אפשרי לאפשרי בהחלט! מאז לא מנסים להזיז אותי במילימטר ממה שרוצה עוד לעשות, כי יודעים כבר שאין דבר כזה אי אפשר, יש לא רוצה.

אז כן, יום הולדת ואני חוגגת קודם כל עם עצמי, עם האני שלי בשמחה גדולה בלב ואני מאושרת וחופשייה בראש, בלב ובנשמה. ואני חייה בנאמנות עם עצמי, בתדר של אהבה אינסופית ליקירי אהובי האיש האחד היחיד והמיוחד שאיתי, אותו קיבלתי במתנה ליום הולדתי תרתי משמע לפני כעשור. לבנותיי נסיכות האור של חיי, שבזכותן אני יודעת רגעי אושר טהור ונקי באהבת אמת. למשפחתי המורחבת, חברי, ידידי ומכרי.

אני מביטה מהצד על חיי, ואני מוצפת ברגשות אהבה חזקים ועיניי רטובות קלות בדמעות של אושר. הלב מתרחב מרוב רגשות שצפים ועולה בגבהים שונים כמו תווים מוסיקליים. אני אוהבת את חיי ומודה עליהם למי שמכוון אותם בצורה כל כך מיוחדת, ומודה על הזכות שניתנה לי להיות כאן ללמוד, לדעת, לעשות, להכיר ולתת באהבה, אהבה שאיננה מובנת מאליה. אהבה שמגיעה ממקום טהור, רך ונקי.

מודה על הזכות להיות מחוברת לשפע האינסופי ועל היכולת להיות כאן לאחרים כצינור המעביר את אותה אהבה שמרפאה, מחזקת בתקווה לחיים טובים, כי לכולם מגיע בזכות. תודה על הזכות, תודה על עוד שנה ועל כל יום שמקבלת במתנה, תודה אבי שבשמיים, תודה, תודה, תודה באהבה.

עוד מהבלוג של אסיה

תצוגה מקדימה

היש דבר כזה ברור ומובן?

שמתי לב כי כל מי שאיבד אדם אהוב, בן משפחה קרוב ולאובדן בכלל בלי יוצא מהכלל יש מכנה משותף והוא המשפט: "לו היה כאן עוד קצת הייתי מלטף אותו, מחבק ומנשק ואומר כמה אוהב\ת", ועוד מילים בזה הסגנון והנוסח. מה אנחנו הנמצאים בין חיים...

תצוגה מקדימה

רבע שעה לפני הבית

מלאו להם חי שנים אך, עודם תינוקות טהורים. הם בעלי מראה מצ'ואיסט, גברברים, זרועות עם שרירים, בלורית שיער מסורקת לאחור ולבוש, שיא ההידור. מאחורי כל אותם בסמלי בגרות הם עדיין הבייבי של האימהות. זהו סיפורו של תינוק, ילד, נער,...

תצוגה מקדימה

חוכמת החיים וטיפשות בארץ התקיעות

אז מה אם קשה מוותרים? זהו מרימים ידיים שוברים את הכלים ולא משחקים? . . . נו באמת, זה היה אז בגן הילדים זוכרים? . . . עכשיו אלו הם החיים האמיתיים לכאורה, וזה כן בידנו אז בואו נרים את הכפפה, כל אחד בחייו שלו, ומספיק שיעשה שינוי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה