הבלוג של אסיה

אסיה

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים... +עוד

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים כשהדגש בשמירת איזון תוך נטרול מחלות ותופעות לוואי. פסיפס רחב של שיטות טיפול עומד לרשותה ובניהם: אבחון ע"פ חכמת הפרצוף והתמונה, תקשור, הילינג קבלי, פתרון חלומות ורפואת הרמב"ם. ה"אני מאמין" שלה בעבודתה הוא היחס האישי והאמיתי לכל אדם כשבעיניה כל אדם הוא עולם ומלואו.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מאפריל 2010

החיים שחיינו עד היום הם לא החיים האמיתיים, אתם קולטים את זה? אתם מנסים בכלל להבין את זה? לא כי אני עוד טרם הפנמתי, טרם הבנתי ועיכלתי. כאילו מה שהיה לנו עד עכשיו, זאת אשליה!

07/12/2010

מוות, אובדן, פרידה, אבל, כאב, סבל, בכי, דמעות, דמעות שזולגות ללא כל התראה מוקדמת. תמונות, פלאשים הכול חוזר ועובר מול העיניים במהירות הבזק. הרגע היה כאן, הרגע צחקנו, הרגע דיברנו ופוף… היה כלא היה פתאום הלך ונעלם. מה? מי? איך? למה? שאלות, שאלות, כל כך הרבה שאלות שמישהו יגיד משהו, שמישהו יענה, למי יש תשובה? יש בכלל תשובה לזה לדבר הזה הכול כך נורא שנקרא מוות?

מה זה ולמה זה? איך זה? מי זה? מה? מי? כאילו דייייייייייייייייייי הראש מסתובב, הראש מתפוצץ והלב תכווץ מכאב והעיניים נפוחות ואדומות ולא רואים כלום, כלום מלבד התמונות הטריות שבשנייה הפכו לזיכרונות. האם לירושה הזאת התכוונו כשאמרו שזה דבר שאף אחד לא יוכל לקחת? לא רוצה ירושה לא צריכה אותה רוצה אותך, אותך רק אותך תחזור, תחזור אלי אבא אתה חסר, כל כך חסר למרות שרק הרגע נגעתי בידך. למרות שרק הרגע החלפתנו מילה, חיבוק ונשיקה. הרגע ממש הרגע אמרת לי משהו עם חיוך קטן למרות הכאב שפילח ועכשיו, עכשיו פתאום אני לבד. מה איפה אתה? לאן נעלמת אני הבת לך אבא לאן הלכת, כאילו מה קורה פה לכל הרוחות! שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה ויגיד לי שזה רק חלום, שזה רק חלום ואז תלטף את ראשי ותרגיע כשתאמר אני כאן ילדה שלי, אני כאן חזרי לישון זה רק חלום רע. אבא כאן בבית הכול בסדר.

אבל האמת מהר מאוד מתפוצצת לי בפרצוף, רואה את האנשים עם החלוקים הלבנים יוצאים נכנסים ממלמלים כל מיני דברים והם נראים לי לפתע כמו חייזרים מהסרטים. גדולים כאלה מעוותים משהו ואתה שוכב שם חסר אונים כמו קורבן בידיים שלהם מתחת לכל אותם המכשירים, אלוקים…………. שהדף הזה בסיפור חיי יקרע וימחק, שמישהו ידלג על החלק הזה כי זה מוקדם מדי, זה לא נכון זה לא אמיתי ואסור שזה יקרה, לא אתה, לא אותך אבא שלי לא! . . . . בבקשה לא, שזה לא יקרה לא בחיים שלי תגידו לי שזה לא אמיתי שזה רק סיפור דמיוני ואני רק חולמת, בבקשה . . .

מה יהיה עכשיו? מה אני עושה? מה אני בכלל אמרוה לעשות? מה אומרים? איך ממשיכים? מה זה שגרה בכלל? ומה זה חיים? כאילו מה היה לי עד עכשיו? ומה עכשיו יהיה לי? איך חיתי קודם ואיך אחיה עכשיו? שום דבר לא בטוח, הכול הבל הבלים? מה האמת? יש כזאת בכלל?! . . .לא ברור, שום דבר לא ברור אני כבר לא יודעת מה אני יודעת, אני לא יודעת כלום, לא יודעת כלום. הראש מתפוצץ הרבה מחשבות רצות ומתרוצצות, די כבר לא יכולה, שקט, שקט, שקטטטטטט! אין יציבות בחיים, אין ביטחון, אני כאן עכשיו אבל מה מבטיח לי שעוד שנייה אמשיך להיות כאן עוד? איזה אבסורד, ועוד לחשוב שדקה קודם לכן נלחמנו ורצנו על עוד קידום, עוד עבודה עוד תוספת שכר. לקנות רכב ובית עם גינה, בלי גינה ואיזה ריהוט תוצרת הארץ או תוצרת חו”ל. עוד חוג לילד עוד בגד לצאת לטיול ולנופש, ללכת לסרט, משחק כדורגל, יום כיף בקניון, בילוי עם החבר’ה כאלו מה זה? מה פה קורה פה על מה נחנו מדברים? על מה אנחנו חושבים אנחנו כולנו חיים בסרט אחד גדול. כולנו ישנים בעמידה, כולנו חיים בתרדמת. אנחנו כאן ולא כאן ורק שהאמת מתפוצצת לנו בפרצוף, אז רק אז אנחנו חוטפים את שוק החיים ומסרבים לקבל, מסרבים לעכל, מסרבים להאמין. אז מה זאת פקיחת עיניים להבין, זאת פקיחת עיניים לעכל ולדעת שהחיים שחיינו עד לרגע זה הם בעצם הבל הבלים אחד גדול? ואז בא הכאב הזה שמפלח את כל הגוף לשניים, ומשאיר אותנו פעורי פה, ללא יכולת תזוזה כמו וקפאנו במקום ולא יכולים להאמין.

החיים שחיינו עד היום הם לא החיים האמיתיים, אתם קולטים את זה? אתם מנסים בכלל להבין את זה? לא כי אני עוד טרם הפנמתי, טרם הבנתי ועיכלתי. כאילו מה שהיה לנו עד עכשיו, עד לרגע זה זאת אשליה! אשליה אחת גדולה ואנחנו בעצם אם אפשר לומר עבדנו על עצמנו ועוד נהנינו מזה, איזה אבסורד! אז מהי האמת בכלל לגבי המוות והאם יש אחת כזאת? סביר להניח שכן אבל מהי, מישהו יודע? למישהו יש תשובה? ושתבינו אנחנו עדיין ממשיכים לעבוד על עצמנו למרות שהבנו שהכול תוך שניות יכול להתפוצץ לנו בפרצוף’ אנחנו באמת חיים בסרט.

חיפשתי להבין ולדעת מה משמעות המילה מוות, לנסות להבין ולו במעט שבמעט מה זה הדבר המפחיד והנוראי הזה. כהגדרת המילון מוות הוא מצב שבו גוף חי חדל לחיות, כלומר חדל לשמר את הסביבה הפנימית שמאפיינת אותו. העובדה שאין הגדרה חד משמעית למושג חיים, מקשה על הגדרת המושג מוות. עם זאת, אפשר להגדיר תהליכים מסוימים שמאפיינים יצורים חיים, ואשר הפסקתם מוגדרת לפיכך כמוות.

בתנ”ך וביהדות המוות נתפס כרצון האל, וכדבר שיש לקבלו בהשלמה. כשבורא עולם מגרש את אדם וחווה מגן עדן הוא אומר: “מעפר באת ואל עפר תשוב”, ויש בכך ביטוי לאמונה כי המוות הוא מעין עונש על חטא קדום, עונש שיש לקבלו בהשלמה. גם איוב מקבל את מותם הבלתי צפוי של קרוביו בלי תרעומת. הוא איננו אינו חוקר אם המוות נגזר על קרוביו בשל חטאיהם או חטאיו שלו עצמו. חלק מביטויי האבל המוכרים ביהדות מתוארים בספר איוב, ובו גם מופיעה האמרה שנוהגים לומר בעת הבשורה על מותו של אדם: “ה’ נתן, ה’ לקח, יהי שם ה’ מבורך”. ע”פ ההלכה מחויבים קרוביו של המנוח לברך את האל אף בשעתם הקשה ולומר: “ברוך דיין אמת” וככתוב: “הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל-מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ.” (קהלת, פרק ג)

* נכתב לזכרם של יעקב אלתר שרפסקי ז”ל, יונה בני ז”ל – תהי נשמתם צרורה בצרור החיים

כל הזכויות שמורות לאסיה ©

עוד מהבלוג של אסיה

תצוגה מקדימה

היש דבר כזה ברור ומובן?

שמתי לב כי כל מי שאיבד אדם אהוב, בן משפחה קרוב ולאובדן בכלל בלי יוצא מהכלל יש מכנה משותף והוא המשפט: "לו היה כאן עוד קצת הייתי מלטף אותו, מחבק ומנשק ואומר כמה אוהב\ת", ועוד מילים בזה הסגנון והנוסח. מה אנחנו הנמצאים בין חיים...

תצוגה מקדימה

רבע שעה לפני הבית

מלאו להם חי שנים אך, עודם תינוקות טהורים. הם בעלי מראה מצ'ואיסט, גברברים, זרועות עם שרירים, בלורית שיער מסורקת לאחור ולבוש, שיא ההידור. מאחורי כל אותם בסמלי בגרות הם עדיין הבייבי של האימהות. זהו סיפורו של תינוק, ילד, נער,...

תצוגה מקדימה

חוכמת החיים וטיפשות בארץ התקיעות

אז מה אם קשה מוותרים? זהו מרימים ידיים שוברים את הכלים ולא משחקים? . . . נו באמת, זה היה אז בגן הילדים זוכרים? . . . עכשיו אלו הם החיים האמיתיים לכאורה, וזה כן בידנו אז בואו נרים את הכפפה, כל אחד בחייו שלו, ומספיק שיעשה שינוי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה