הבלוג של אסיה

אסיה

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים... +עוד

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים כשהדגש בשמירת איזון תוך נטרול מחלות ותופעות לוואי. פסיפס רחב של שיטות טיפול עומד לרשותה ובניהם: אבחון ע"פ חכמת הפרצוף והתמונה, תקשור, הילינג קבלי, פתרון חלומות ורפואת הרמב"ם. ה"אני מאמין" שלה בעבודתה הוא היחס האישי והאמיתי לכל אדם כשבעיניה כל אדם הוא עולם ומלואו.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מאפריל 2010

תעשו טובה אחד לשנייה, תעצרו רגע וקחו אוויר. פתאום תגלו אחד את השנייה, הרי לשם מה . . .

16/11/2010

למה נשאר רק להתפעל מתמונה של זוג ברבורים, ואז לחזור מהר למציאות ולשאול את השאלה זוגיות מושלמת, יש דבר כזה? וישנו הרושם כאילו וזה דבר שלא ניתן להשגה בימנו. האומנם כך? מה קרה אנשים או יותר נכון מה קורה לאנשים שמאבדים אמון באהבה? האם עד כדי כך אינכם טובים? אינכם אוהבים? האם זו רק קלישאה להיות מאוהב, אוהב ונאהב? מה קרה לכם, הרי נבראתם באהבה ומאהבה נוצרתם.

מה שקשה להבנה בעבורי זה שאת ואתה גבר ואישה, בחרתם אחד את השנייה מכל הבחורים והבחורות שהכרתם וידעתם בחייכם, ומתוך בחירה חופשית מתוקף היותכם אוהבים ומאוהבים עד מעל הראש, החלטתם למסד את הקשר ולהתקרב יותר ולהתחתן. להקים בית יחד מתוך אהבה גדולה שתביא פרייה. ואט, אט עם השנים לפתע נשמעים קולות זרים ומנוכרים לצד האהבה שהייתה בתחילה. מה קרה לאהבה הגדולה? מה קרה לשיכרון החושים והרומנטיקה? איפה אותו ניצוץ וכיווצי הלב כשאת שומעת את קולו? פעם ייחלת שהטלפון יצלצל ולו רק כדי לשמוע את נשימותיו ולהזכיר לו בפעם המיליון ואחת כמה שאת אוהבת אותו ומטורפת עליו. ואתה שהיית משתגע רק מריח הבושם שלה, היית מוותר על משחקי כדורגל ולשתות בירה עם חברים ולו כדי להיות איתה עוד שעה. כשהיית מלווה אותה לביתה, היו צריכים להפריד אתכם בכוח בכל פעם שהיית אומר לה שלום וחותם בנשיקה, זה לא היה נגמר וכבר היה עדיף שתישאר לישון אצלה. והיום, היום אתה צועק עליה כאילו הייתה שפחה, וזורק לעברה מילים שהאוזניים נצרבות לשמע המילים הנוראיות.

“את האישה של חיי”, “את האמא של ילדיי”, “אני אוהב אותך כל כך שכל הגוף שלי כואב”, “את האושר, את הקמע שלי שמביא לי מזל” . . . אילו הם רק מקצת מילות האהבה שהרעפת עליה, והיום המרת אותן ב”נו מה את לא מבינה בהמה?”, “אין לך שכל?”, “מה אני משרת שלך?!”, וזה עוד עדין לעומת מה שאתה מעיז לצעוק בזלזול לעברה, לעבר אהבת חייך וקמע המזל שלך זוכר? . . .

כן גם את יקירתי, “מאמי שלי, אני מטורפת עליך”, “איזה מזל שיש לי אותך”, “אתה האחד והיחיד”, והיום זה נשמע אחרת לצד שמות “החיבה” שאת מוצאת לקרוא לו בהם: “הדובוני” הוחלף בטיפש, “הגאון שלי” הוחלף בחמור, “הגבר של חיי”, “הוחלף בכושי עשה את שלו” והאמת שהמקלדת לא מצליחה להקיש את האותיות מרוב אי נעימות ואכזבה להמרת מילות אהבה למילות ש נ א ה.

האם באמת אתם שונאים אחד את השנייה? האם באמת נמאס לכם האחד מהשנייה? מה באמת קרה לכם? איפה פספסתם, היכן טעיתם? האם זה היה עד כדי כך ברור ומובן מאליו שאתם שייכים אחד לשנייה, עד כי לא חשבתם שיש צורך להמשיך ולטפח את האהבה והזוגיות? מה זהו הטבעת ששמת על אצבעה פתרה אותך מלהמשיך לומר לה שאתה אוהב אותה? או השינוי של גופה הרזה והחטוב שהפך לאחר הלידות פרי אהבתכם הגדולה כבר לא מדבר אליך? זה כבר לא חושני יותר?

ואת כר לא מחכה בקוצר רוח שרק תגיע השעה שיכנס הביתה ותתנפלי עליו בחיבור ונשיקה, כמו בהתחלה, מה קרה לך? זה לא עושה לך את זה יותר כשהוא פושט חולצתו ופונה לחדר האמבטיה להתקלח אחר העבודה? פעם היית מציעה לסבן לו את הגב זוכרת? היום את עושה טובה כשמביאה לו מגבת כשהוא מבקש כי שכח לקחת. לא מעניין יותר לעשות לו מסז’ כמו פעם? איך שהוא מגיע את פתאום עסוקה מאוד עם הילדים וישר צועקת לו מה חסר ושילך להביא ו . . . הלו גברת חכי רגע! הרגע הוא נכנס הביתה עייף מהעבודה, תני לו לקחת אוויר. הוא חיכה לרגע הזה להגיע הביתה ולהיות אחרי מקלחת טובה ולהתרענן. מה קרה לרגישות שלך, זה הגבר שלך כבר הספקת לשכוח? וכל כך מהר?

למה שלא תיגשי אליו קבלי אותו בחיבוק ונשיקה, תשאלי איך עבר עליו היום, תהיי נחמדה, תהיי האישה שאותה בחר. אז מה אם את עייפה מעבודות הבית וגידול הילדים, לשאול לשלומו לא מצריך מימך הרבה וזו לא עבודה פיזית. מה יש לאן נעלמה האכפתיות, הרגישות והאהבה? כן גם אתה איש יקר, גש אליה התעניין בשלומה. בכל זאת עבודות בית וגידול ילדים זו עבודה קשה ומעייפת לא פחות מהעבודה מחוץ לבית ואולי אף יותר. ויש גם מי שבנוסף עובדת גם מחוץ לבית, אז אדרבה ואדרבה.

אנשים יקרים, הבעיה של רובכם היא לא שהאהבה נגמרה או מתה חלילה, הבעיה טמונה בגישה שלכם לחיים בכלל. יש להפסיק מיידית לקחת ולהתייחס לכל דבר בחיים כברור, ידוע ומובן מאליו. אין דבר כזה מובן מאליו, פשוט אין! אישה היא לא בובה וזה חשוב להזכיר לה מידי פעם שהיא נאהבת על ידי בן זוגה. תן לה להרגיש נחשקת עדיין למרות השינוי הפיזי שעבר גופה לאור הלידות. תעצים אותה, היא תיתן לך את הנשמה ותחזיר לך אהבה כפולה כמו שידעתם פעם ואולי אף יותר, כי עם השנים מנוסים יותר ומעיזים להתפרע. אל תשכח שהיא מכירה אותך טוב מאוד, והיא יודעת איך להסב לך אושר מענג. זו האישה שלך שאיתה אתה חולק את חייך, סודותייך, גופך, את כולך.

נכון את צודקת שפעם הוא היה יוזם, מביא פרחים, מפתיע וכבר מזמן לא שמעת מילה טובה, שלא לחשוב על איזו הושטת יד מחבקת בהפתעה כמו פעם. היום כל אחד מיכם ישן בצד המיטה וכמו ושרטטתם גבול דמיוני שאינכם מעיזים לעבור אותו. מה קרה? תתקרבו קצת אתם לא נושכים, מקסימום תיהנו מזה. אז מה אם רבתם, זה לא סוף העולם. קחו את הדברים אחרת, בנועם. תנסו לדבר על העניין במילים ובלי שמות גנאי וכינויי חיבה, זה אפשרי עשיתם את זה פעם זוכרים? נכון שניכם צודקים שישנם את הטרדות היומיומיות של החיים, ויש ילדים, תינוקות, גן ובית הספר, מחויבויות, עבודה, תשלומים, ואולי גם משכנתא וכל העולם על הראש והכתפיים שלכם, נו באמת!

תעשו טובה אחד לשנייה, תעצרו רגע וקחו אוויר. העולם לא עומד עליכם ובטח שאינכם אחראים על כל האנושות כולה. כן אתם אחראים על עצמכם ועל הבית שהקמת יחד מתוך בחירה חופשית ואהבה. אתם יכולים לפתור כל בעיה ביחד מתוך נכונות לגשת לזה יחד בהבנה, ולא מתוך חוסר סבלנות, בוז וזלזלו אחד בשנייה. רק סבלנות וסובלנות יאירו אתכם ואת המצב בו אתם נמצאים, ועוד תופתעו איך על הדרך גם נפתרות בעיות קטנות שצצו תוך כדי מחוסר הסבלנות והנכונות להכיל. לפתע השינוי בגישתכם יפתח אתכם להרמוניה ויחיה את האהבה שנעלמה לכאורה. פתאום תגלו אחד את השנייה. כן זה אפשרי כמו כל דבר אחר בחיים. רק תאפשרו ותנסו צעד, אחר צעד ותחוללו פלאים בחיי משפחתכם, כי מגיע לכם לחיות באהבה ואושר. הרי לשם מה התחתנתם אם לא לשם כך?! . . .

אהובים יקרים, החיים יפים למרות הפיתולים, העליות והירידות שהם מזמנים בדרך לא אחת. אלה הם חייכם וחיים אותם פעם אחת, קחו את ההזדמנות החד פעמית הזאת ותמצו אותה על הצד הטוב ביותר. ימים שעוברים לא חוזרים, וכל יום של אהבה ונגיעה אחד בשנייה ולאו דווקא מגע פיזי, אלא מגע בנשמה מתוך היחד בזוגיות, במשפחתיות, וההנאה מגידול ילדיכם פרי אהבתכם. אתם חיים את היום ואינכם יודעים מה יביא הרגע הבא והיכן תהיו, אם תהיו. החיים אינם מובנים מאליהם, לכן הניחו לכעסים ולמריבות. שימו בצד את האגו היו חכמים, ולא צודקים ותנו לאהבתכם לדבר בדרכי הנועם והרכות. זה מה שתשאירו אחריכם, זיכרונות של אנשים אהובים ויקרים שידעו לאהוב בטוב וברע, ובלי הרמת ידיים תרתי משמע, אלא כאנשי שלום ואהבה, וזו הירושה שתשאירו לילדיכם פרי אהבתכם, והם יעבירו את מורשתכם זו הלאה לדורות הבאים, כי רק אהבה מביאה אהבה וחיה לנצח.

עוד מהבלוג של אסיה

תצוגה מקדימה

היש דבר כזה ברור ומובן?

שמתי לב כי כל מי שאיבד אדם אהוב, בן משפחה קרוב ולאובדן בכלל בלי יוצא מהכלל יש מכנה משותף והוא המשפט: "לו היה כאן עוד קצת הייתי מלטף אותו, מחבק ומנשק ואומר כמה אוהב\ת", ועוד מילים בזה הסגנון והנוסח. מה אנחנו הנמצאים בין חיים...

תצוגה מקדימה

רבע שעה לפני הבית

מלאו להם חי שנים אך, עודם תינוקות טהורים. הם בעלי מראה מצ'ואיסט, גברברים, זרועות עם שרירים, בלורית שיער מסורקת לאחור ולבוש, שיא ההידור. מאחורי כל אותם בסמלי בגרות הם עדיין הבייבי של האימהות. זהו סיפורו של תינוק, ילד, נער,...

תצוגה מקדימה

חוכמת החיים וטיפשות בארץ התקיעות

אז מה אם קשה מוותרים? זהו מרימים ידיים שוברים את הכלים ולא משחקים? . . . נו באמת, זה היה אז בגן הילדים זוכרים? . . . עכשיו אלו הם החיים האמיתיים לכאורה, וזה כן בידנו אז בואו נרים את הכפפה, כל אחד בחייו שלו, ומספיק שיעשה שינוי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה