הבלוג של אסיה

אסיה

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים... +עוד

אסיה מפתחת שיטת "חדר כושר רוחני" לשדרוג החיים ממצב של אכזבה ותסכול, למימוש הפוטנציאל בליווי ליצירת חופש ושמחה. אחת מאבני היסוד של אסיה בכל שנות עבודתה בתחום זה, אבחון שורש בעיות, טיפול נקודתי המשחרר חסמים נפשיים כשהדגש בשמירת איזון תוך נטרול מחלות ותופעות לוואי. פסיפס רחב של שיטות טיפול עומד לרשותה ובניהם: אבחון ע"פ חכמת הפרצוף והתמונה, תקשור, הילינג קבלי, פתרון חלומות ורפואת הרמב"ם. ה"אני מאמין" שלה בעבודתה הוא היחס האישי והאמיתי לכל אדם כשבעיניה כל אדם הוא עולם ומלואו.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מאפריל 2010

או אלוקים כמה שאת רוצה אותו חי . . . איבדת כיוון, יצאת מאיזון מול המראה עומדת ומביטה בדמותך המשתקפת, ומבטך חודרני ועמוק אל תוך עינייך המתמלאות דמעות מהולות . . .

12/11/2010

לך אחותי,

מכתב עידוד בשבילך נשמה גדולה ואהובה. המילים ירדו ממעל במלוא מובן המילה, לך המאוהבת באהבה. רוצה שתדעי שאינך לבד בזה העולם, ושתמיד יש לך למי לפנות בכל עת ובכל שעה. ממני אלייך כאחות וחברה, תודה לך על מי שאת נשמה יקרה.

את אוהבת ומאוהבת מכל הלב, נותנת את כל כולך הלב נפתח וכן גם נשמתך באהבה גדולה. בשבילך זה העולם כולו ואין אחר, אלה הם חייך ואין מאושרת ממך עם אהבה גדולה שכזו. אבל לחיים יש תכניות אחרות והם מלאי הפתעות, בחלקן חיוביות וחלקן היית מעדיפה לוותר ולחסוך את הכאב שחותך בבשר החי. או אלוקים כמה שאת רוצה אותו חי. אבל האמת כואבת והמציאות עולה על כל דמיון, ואת כמו בובה זרוקה על המיטה כסמרטוט שנסחט מדמעות של כאב וצער. איבדת כיוון, יצאת מאיזון . . . אהבה כן אהבה, כמה קשה איתה אבל עוד יותר קשה בלעדיה . . . אהבה.

נוטרלת לחלוטין מתפקוד יומיומי, עשית את הצעד הקשה אבל ההכרחי. לאבד זה לא דבר פשוט, אבל החיים ממשיכים למרות שאת עצרת עצמך מלחיות ועל תקן בובה עם סוללות תפקדת, ולא ידעת ימים כלילות. נשמתך זעקה, צרחה עד כלות הנשמה ובא האור אט, אט מתוך החשיכה. לפתע גילית כי יש בך כוח, יכולת ואפשרות להיטען מחדש. לכל סוף ישנה התחלה שאף יכולה להיות טובה הרבה יותר ממה שידעת והכרת. את מול המראה עומדת ומביטה בדמותך המשתקפת ומבטך חודרני ועמוק אל תוך עינייך המתמלאות דמעות מהולות בשמחה, כאב, ייאוש, עצבות ותקווה. כן את יודעת שהמחר בריא עבורך והאתמול רק מחליש אותך ומוריד אותך מטה, ללא כל מטרה מלבד אבדון.

את חיה ואוהבת את החיים, לא קל לך אבל זה מתבקש כי את אוהבת ומאוהבת באהבה ובתוך תוכך את יודעת ומרגישה כי לך היא מחכה, מחכה לך מעבר לפינה שתעשי את הצעד המשמעותי הבא, והוא יבוא. קחי עצמך בידיים, אם היית צריכה להמשיך כשהיה כבעבר החיים לא היו גורמים לכך שתעברי את שעברת. את יודעת, כשאדם לא עושה את אשר הוא צריך לעשות, הטבע בדרכו שלו נכנס לתמונה ומתערב וגורם להתפתחויות שלאדם אינן מובנות ואף כואבות עד אובדן חושים. אבל לאחר מעשה בדיעבד כשכמעט הכל מאחור, זה נראה על פניו כדבר טוב אם אפשר לומר כך.

מה שאני מנסה לומר לך יקירתי, זה שהחיים יפים למרות הכל וכל עוד נשמה באפך, חיי את חייך כפי שאת רוצה ואיך שאת רוצה וטוב לך. אלו הם חייך שלך ואת חייה אותם פעם אחת, וכבר טעמת מן הכאב וההפתעות שלהם אז עכשיו עשי זאת בדרכך שלך, ואת יכולה! את יכולה להתאהב שוב אהבת אמת ממעמקי ליבך, יש לך את זה וכולך שופעת אהבה ונתינה. ליבך רחב וגדול, את יפה מבפנים ומבחוץ. נגבי דמעותייך אישה יפה, אל לך לבכות היי שמחה. האושר עושה דרכו אלייך, מחכה לך הוא מעבר לפינה שתעשי צעד נוסף לעברו . . .

הרימי ראש, זקפי קומה, חייכי לדמותך שנשקפת במראה. הביטי היטב וראי כמה שאת יפה, שיערך גולש על כתפייך ועיניך כעיני שקד. חיוכך ממיס ושובה בקסמו עם גומות החן העדינות. הישירי מבט אל העתיד שלך פותח שערים ודלתות, יש לך מה לעשות ואת תעשי זאת בגדול. מכאן ואילך את מחייכת לעולם והוא יחייך אלייך בחזרה, רק אושר ושמחה בליבך ובחייך בלי פחד מהרגע הבא.

שלך באהבה, אחותך.

עוד מהבלוג של אסיה

תצוגה מקדימה

היש דבר כזה ברור ומובן?

שמתי לב כי כל מי שאיבד אדם אהוב, בן משפחה קרוב ולאובדן בכלל בלי יוצא מהכלל יש מכנה משותף והוא המשפט: "לו היה כאן עוד קצת הייתי מלטף אותו, מחבק ומנשק ואומר כמה אוהב\ת", ועוד מילים בזה הסגנון והנוסח. מה אנחנו הנמצאים בין חיים...

תצוגה מקדימה

רבע שעה לפני הבית

מלאו להם חי שנים אך, עודם תינוקות טהורים. הם בעלי מראה מצ'ואיסט, גברברים, זרועות עם שרירים, בלורית שיער מסורקת לאחור ולבוש, שיא ההידור. מאחורי כל אותם בסמלי בגרות הם עדיין הבייבי של האימהות. זהו סיפורו של תינוק, ילד, נער,...

תצוגה מקדימה

חוכמת החיים וטיפשות בארץ התקיעות

אז מה אם קשה מוותרים? זהו מרימים ידיים שוברים את הכלים ולא משחקים? . . . נו באמת, זה היה אז בגן הילדים זוכרים? . . . עכשיו אלו הם החיים האמיתיים לכאורה, וזה כן בידנו אז בואו נרים את הכפפה, כל אחד בחייו שלו, ומספיק שיעשה שינוי...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה