פוטנציאל ההשתכרות של האב התחשבות בחלקו של האב בדירת המגורים כבסיס לתשלום מזונות עבור ילדיו הקטינים והמלצות ועדת שיפמן – שוויון בנטל – האם גם בדיני המזונות?

מאמר חדש שלי העוסק ב"פוטנציאל ההשתכרות" של האב. האם ניתן לצפות כי אב גרוש אשר עסק בתפקיד משרדי ואף ניהולי וכעת מובטל יחפש לעצמו תעסוקה כפועל פשוט על מנת לכלכל את ילדיו?
האם ניתן להניח כי האב יממש את חלקו בדירת המגורים על מנת לעמוד בתשלום המזונות? האם גישת הדין היהודי לפיה האב הוא החייב העיקרי בכלכלת ילדיו עדיין רלוונטית בפסיקות בית המשפט לענייני משפחה? זאת ועוד במאמר.

יכולתו של אב לשלם את מזונות ילדיו הקטינים אינה נקבעת רק על פי הכנסתו בפועל מעבודתו, אלא שהיא נגזרת אף ממקורות אחרים העומדים לרשותו, כגון רכוש וחסכונות, וכן היא נגזרת מפוטנציאל ההשתכרות שלו, בהתאם למקצועו ולכישוריו. ר' ע"א 130/93 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(2) 721, 725; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור, פ"ד מ(1) 147, 151-152.

עוד נפסק כי על כל אב חלה החובה להתאמץ עד קצה גבול היכולת, ולעשות כל שביכולתו לשם קיום חובותיו כלפי משפחתו.  על האב אף להשכיר עצמו כפועל פשוט, כדי שיוכל לזון את ילדיו הקטינים ר' ע"א 378/80 יצהר נ' יצהר, פ"ד לה(1) 329, 333; וכן בר"ע (ת"א) 95/97 כדורי נ' כדורי (מאגרים משפטיים).

ראה עוד לעניין התחשבות בפוטנציאל השתכרות: ע"א 364/62 דגני נ' דגני, פ"ד יז 1989, 1962. גם אם עד כה האב לא התאמץ עד קצה יכולתו בכדי למצוא עבודה, מצופה ממנו לעשות כן לעתיד לבוא, ברגע שהוא נתבע בתביעת מזונות. הלכה זו הינה קשה כאשר מדובר בגבר שעסק בתפקיד בכיר, או אף ניהולי, וכעת הינו מובטל, והנה הוא נדרש לעבוד בכל עבודה שהיא, לרבות עבודת כפיים מפרכת.

האם בגדר הנכסים של האב, אשר בית המשפט אמור להתחשב בהם כבסיס לפסיקת מזונות עבור ילדיו הקטינים, נמנית גם דירת המגורים של האב, או דירת המגורים המשותפת לו ולאם? האם ראוי לפסוק סכום גדול יותר של מזונות, מתוך הנחה שהאב ישלם אותם על ידי מימוש או מכירת חלקו בדירה? אם כך יעשה, היכן יתגורר האב? האם יאלץ להסתפק בדירה בשכירות?

בפרקטיקה, בתי המשפט נוטים להשתמש בחלקו של האב בדירה כמקור לתשלום מזונות ילדיו כאשר הדירה המשותפת לו ולאם נמכרה או עומדת להימכר בקרוב, או כאשר מדובר בדירה רק שלו אותה רכש.

בהקשר זה הפסיקה חודדה לאחרונה עת נקבע, כי הלכות בית המשפט העליון לעניין התחשבות ברכוש לצרכי פסיקת מזונות קטינים כוונו למי שמחזיק בידו את תמורת דירת המגורים המשותפת שנמכרה ו/או למי שכבר רכש בכספים שקיבל לידיו דירה אחרת למגוריו, להבדיל ממי שדירת מגוריו המשותפת עם האם טרם נמכרה. עם זאת, נקבע כי אין מניעה להרחיב את ההלכה "גם למצבים בהם ננקטו הליכים מתקדמים למכירת דירת המגורים ותמורתה תעמיד לרשות החייב במזונות סכומים כספיים נוספים מעבר להשתכרותו, גם אם מצריך הדבר השהיית התשלום לעת קבלת התמורה לידיו" (עמ"ש (ת"א) 6564-03-11 ס.ד נ' ב.ד (08/07/2012, פורסם במאגרים)).

בתקדים העוסק באותו עניין עצמו, תמ"ש 14993-02-11 ר.ד. (קטין) ואח' נ' ד.  שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, נפסק: "גם אם יש להתחשב בעובדה, כי לנתבע זכויות קנייניות במחצית הבית המשותף, הרי שאין מדובר כעת בהליך פירוק שיתוף בדירה. כלל אין מדובר כעת במכירת הבית ולא כל שכן בשלבים מתקדמים של המכירה ולבית המשפט לא ברור כלל כיצד תוכרענה התביעות הרכושיות בבית הדין הרבני (הרי שם תבעה האם פיצוי, כתובה, איזון לא שוויוני ברכוש וכיו"ב), כך שקשה ולמעשה בלתי אפשרי מבחינת בית המשפט לדעת מה מהדירה יישאר בידי הנתבע. משכך ובכל הנוגע להתחשבות ברכוש לצרכי פסיקת המזונות, לא יכול בית המשפט לעשות שימוש של ממש בהלכות פרייס ועמיצור לעיל".

האם תפיסת האב כחייב עיקרי במזונות הילדים, שהורתה בדין הדתי, עומדת להשתנות? זה לא מכבר פורסמו המלצות דו"ח הועדה לבחינת נושא מזונות הילדים בישראל (הדו"ח מכונה "דו"ח ועדת שיפמן" מיום 20/9/2012). דו"ח ועדת שיפמן, אמור לחולל, כלשונו, מפנה יסודי בכל הנוגע לחבות הורים במזונות ילדיהם. על פי הצעת חוק זכות הילד לתמיכה כלכלית, התשע"ג-2012, המוצע במסגרתו, שוב לא תהא חבות ההורים מותנית בדין האישי החל עליהם. על פי הוראות סעיפים 2-3 להצעת חוק זו, כל ילד זכאי לתמיכה כלכלית וכל הורה חייב בסיפוקה בכפוף להשתכרותו, לחלוקת ימי ההורות ולפרמטרים אחרים המפורטים בהצעה. זאת ועוד, המלצות הועדה קובעות שיש לקחת בחשבון עובדת הבעלות בדירת מגורים משותפת. האומנם?  האם לפנינו שיווין בנטל בעניין מזונות קטינים?

אלא שכאמור, מדובר בהמלצות דו"ח ועדה חשובה ונכבדה ולא בשינוי המצב המשפטי הנוהג. הפסיקה קובעת בהקשרים דומים, כי כל עוד שלא הפכה "הצעת החוק" לחוק מחייב, מחויב בית המשפט לפעול על פי המצב המשפטי והחקיקתי הנוהג בעת מתן פסק הדין. כך נפסק בהתייחס להמלצות "ועדת שניט" (עמ"ש 55785-02-12, 39526-03-12 ש. ואח' נ' ב. (20/9/12, פורסם בפדאור), פסקה 19 לפסק דינו של כב' השופט שנלר וכן ראה: בג"ץ 2111/11 זר נ' משרד הרווחה (לא פורסם, 18.9.11 בפיסקה 4) ועוד ראה דברי כב' השופט ויצמן בתמ"ש (כ"ס) 31092-08-10 ה. פ. נ' ט.פ. (05/12/2012)). ואם כך נאמר ונפסק לעניין חזקת הגיל הרך, קל וחומר לעניין הצעת החוק שבדו"ח ועדת שיפמן שבה מבוטלת למעשה ההפניה לדין האישי.

לכאורה, לפי שעה לבתי המשפט אין מנוס אלא לפסוק מזונות ילדים על פי הוראות הדין האישי (העברי) החל על הצדדים, כאשר עסקינן ביהודים. אלא, שאף במסגרת פרשנות הדין האישי וקביעת היקף החיוב ו/או מעגל הצרכים ההכרחיים ומעגל צרכים מדין צדקה, ניתן בהחלט, ולפי פסיקה חדישה אף מן הראוי, להתחשב בדו"ח ועדת שיפמן כמקור פרשני (לפחות באשר לאופן הערכת הצרכים של הקטינים וקביעת יכולת תשלום המזונות על ידי ההורים, אך גם באשר לביקורת ביחס להפעלת הדין האישי המפלה).

מעשית, במקרים רבים אחרים, עוד טרם פרסום דו"ח הועדה, פרשנות הדין האישי על ידי מותבים שונים בבתי המשפט לענייני משפחה, מחוזיים ואף בבית המשפט העליון חתרה להחלה שוויונית יותר של מזונות הילדים באמצעות כלים פרשניים שונים (ראה האסמכתאות שהובאו בתמ"ש (טב') 59462-03-11 ר.פ. נ' ח.פ. (18/11/2012)). רוצה לומר, כי גם במסגרת יישום הדין האישי הנוהג ביחס לחיוב מזונות קטינים, ניתן בהחלט להתייחס ליכולת הכלכלית של שני ההורים ולפרמטרים נוספים רלבנטיים, כגון התחשבות ברכוש ובבעלות בדירת מגורים ו/או במידת הטיפול שכל צד מעניק לילדיו (ראה עמ' 56 לדו"ח ועדת שיפמן ועוד לעניין כימותו הכספי של הטיפול של הורה משמורן ראה פסק דינו החשוב של כב' סגן הנשיא, השופט יעקב כהן: בתמ"ש (כ"ס) 16721/07 ע.צ נ' י.ג.ר (ניתן ביום 05/06/2008, פורסם במאגרים) לעניין הקושי בכימות כספי של הטיפול לקטין והדאגה השוטפת לחיי היום-יום שלו).

למידע נוסף:

www.odelia-altman.com

www.odelia-altman.net/

עו"ד אודליה אלטמן
אודליה אלטמן, עורכת דין ובעלת משרד עצמאי כ-28 שנה. עו"ד אודליה אלטמן עוסקת בדיני משפחה, כגירושין וירושה: צוואות, הסכמי ממון, מזונות, משמורת, חלוקת רכוש, אבהות, ידועים בציבור, פונדקאות ועוד. בנוסף לעבודתה משתתפת אודליה אלטמן כדרך קבע בתוכניות הטלויזיה והרדיו השונות ומשתפת את קהל הצופים והמאזינים בסוגיות מתחומי עבודתה.