הבלוג של אנה בבקין

עלילות אנה בעיר הקודש

ירושלמית, נונקונפרמיסטית, סוכרתית, מקועקעת, טבעונית, לוחמת צדק, חובבת תיאוריות קונספירציה, תולעת ספרים. כתבו לי: [email protected] פייסבוק: https://www.facebook.com/anna.a.babkin

עדכונים:

פוסטים: 29

החל מפברואר 2018

אחרי 15 שנים רצופות של אלכוהול – משתפת אתכם בנס הגמילה שלי

29/11/2018

pasted image 0

שנה בלי אלכוהול!!!  חיכיתי ליום שבו אוכל להגיד את זה, ובכן – שנה שלמה.

 

כשאני מספרת לאנשים שהפסקתי לשתות הם נוטים לבטל את דבריי: “נהה, לא באמת היית שותה”. לא באמת? אז איך תגדיר לצאת עם חברות, לסיים 2 שישיות של צ’ייסרים וויסקי [כי זה במבצע], לרצות עוד אבל להידחות על ידי הברמן, לזגזג הביתה, ושם לחסל עוד בקבוק גראנטס לבדי? איך תגדיר לשתות עד אבדון בערב נובי גוד, ליפול ולשבור 2 צלעות, לקום בכאבים בלי לזכור מה קרה, ולמחרת – לשתות שוב? איך תקרא ללסיים שני בקבוקי יין בערב לבד בבית, ולא לשתות בקבוק שלישי פשוט כי הגיעה השעה המקוללת 23:00 ולא מוכרים כבר אלכוהול והבחור מהמכולת ליד מסרב לתחנוניי השיכורים?

שלום, אני אנה, ואני אלכוהוליסטית נקיה.

הייתי מה שקוראים לו בעגה המקצועית ‘אלכוהוליסטית מתפקדת’. הולכת ללימודים, עובדת בשתי עבודות, אבל בבלקאאוט שלוש פעמים בשבוע. האלכוהול זרע הרס בכל חלקה בריאה בחיים שלי, אבל אני לא עצרתי את המרדף אחר השתיה. לא עצרתי כשהשתיה הרסה לי את מערכות היחסים. חיסלה את החברויות. נגעה בזוגיות. לא עצרתי גם כשהעבודה שלי נפגמה. כשלא הצלחתי לקום ללימודים. לא עצרתי כשהגעתי למצבים מפחידים. לתחנות משטרה. לבתי חולים.

תמיד כשמישהו הגיש לי כוס שתיה ושאל “רוצה?” התשובה האוטומטית היתה כן.

כשבן-זוגי הציג בפניי לראשונה את רעיון הגמילה – נחרדתי. התחלחלתי. נבהלתי ושלשלתי (לא באמת). לא הבנתי איך אפשר לצאת עם חברים ו… מה, להזמין זירו? סודה? “אם אני כבר מוציאה כסף, שילך על הנאה!” הייתי אומרת. לא הבנתי אז שאני לא נהנית באמת, שאני עבד לחומר מדכא ומסוכן. לא העליתי בדעתי שאני לא לבד, שיש כמוני עוד אנשים רבים שנלחמים בשדים שלהם.

השינוי המחשבתי החל כשנתקלתי בפוסט עם תמונות של אלכוהוליסטים לפני ואחרי הגמילה, מבית היוצר של Ranker. רק אז הבנתי ש-היי, גם לי יש תמונות כאלה, של אנה מעוכה ועצובה. הפלאפון שלי היה עמוס בסלפים עצובים שצולמו תחת השפעה, רמזים ועקבות שהשאירה אנה המסכנה לאנה הפיכחת מהיום אחרי, ורק בדיעבד הצלחתי לפרש כקריאה לעזרה.

לצאת משם היה סיפור לא קל. אבל מאיפה הכל התחיל?

סיפור הגמילה שלי

סיפור הגמילה שלי

הפעם הראשונה שהבנתי שיש לי בעיה

בחברה המערבית המודרנית האלכוהול, לעומת חומרים אחרים, נחשב מקובל חברתית ונטול טאבו ואיסורים. עבדתי בפאב בגיל 20, ברמנתי לצד כל החברים שלי באותה התקופה. כל משמרת היתה טובה מקודמותיה. עד היום אני נזכרת בחיוך בצ’ייסר צוות! *גלינג גלינג גלינג בפעמון* צ’ייסר צוות!

היינו מתעוררים לפנות ערב ומגיעים למקום בסביבות 6, והעבודה הייתה נמשכת עד שעות הבוקר המוקדמות. אף פעם לא היינו מסיימים את המשמרת והולכים הביתה, היינו ממשיכים לשבת בפאב הסגור או יוצאים הלאה לשבת בעוד מקום, לשתות ולעשן. יציאות שהיו נגמרות בסביבות 8 בבוקר, או במקרים אחרים, בצהרי היום.

ערב אחד לא קראו לי לעבוד, ובמקרה נדיר נשארתי בבית. צ’וטטתי עם חברים בפייסבוק ובמסנג’ר תוך כדי שתיית בירה, למה לא. אחרי שנהיה לי מעניין יותר, החלטתי לפתוח יין יבש שהיה לי, כמה שלוקים, מה אכפת לי. שתיתי אותו ישירות מהבקבוק. קלאסה. הייתי במסנג’ר עם כמה אנשים, והעובדה שסיגלתי לעצמי יכולת-הקלדה-ללא-שגיאות-תחת-השפעה, עזרה לי להסוות את ההיי שהייתי בו. בנקודה מסוימת הרמתי את הבקבוק וגיליתי שנשאר בו שלוק אחרון- הייתי בהלם. איך? אויייי. אוי לא. לאלאלאלאלא. הרגשתי נורא. רק פה הכתה בי ההבנה, שאני אלכוהוליסטית בעצם.

לכאורה, לא הייתי לבד בסיפור, והחברים כולם נהגו באותה צורה. ההבדל הוא שאחרים ידעו איך לעצור את עצמם, ואילו מבחינתי הייתי בור ללא תחתית, מפלצת שלא יודעת שובע. לא הצלחתי מעולם לעצור בכוס אחת, גם לא שניה, שלישית או רביעית.

בשבוע הראשון לגמילה, שאלתי יום-יום “ואולי כוס יין אחת? קטנה? נו!…” הייתי צריכה לדכא בכוח את הדחף הראשוני לפנות לשתיה בכל צרה קטנה שעלתה בחיי. הייתי צריכה להשתיק את קול השטנה שקרא למשקה המר כל פעם שסולו מטאל התנגן, התניה פבלובית מימים ימימה.

אנה2_sanitized

עם ההחלטה להפסיק לצרוך אלכוהול הגיעו תובנות נוספות;

הרבה דברים השתנו בלי לשים לב. כך קרה שב’שנת הגמילה’ שלי גם הפסקתי לעשן. הפסקתי לאכול בשר, ביצים ומוצרי חלב. הפסקתי עם הגלולות, גם עם כל הכדורים ומשככי הכאבים שבעבר לא התנעתי את הבוקר בלעדיהם. הפסקתי להתרועע עם חברים רעילים. נגמלתי ממשקאות מוגזים וממותקים. הפסקתי עם הסקס. סתם, שמתי את זה כדי לבדוק את הערנות שלכם (:

וכנגד כל ההפסקות, גם התחילו המון דברים חדשים וחיוביים; התחלתי להתנדב בעמותה לסוכרת נעורים. לכתוב, ואפילו להרוויח מהכתיבה שלי. מצאתי חברים חדשים ותומכים שמאירים לי כל יום מחדש. התחלתי עבודה חדשה. התחלתי לבשל בריא. ללכת לחוגים וסדנאות. לטוס להופעות, לנפוש עם חברים. התחלתי לחיות! להתפתח. לזחול החוצה מהחשיכה ולצאת אל אור השמש והאהבה.

כאילו היה בתוכי עולם שלם שחיכה להתפרץ החוצה – וכל מה שהיה צריך זה רק להחליט. לקחת החלטה בלב שלם.

עכשיו אני מבינה שתמיד כשמישהו יציע לי כוס אלכוהול, אני ארצה אותה. אבל השלב הבא – הוא להגיד לא. “רוצה? כן. יכולה – פחות. מעדיפה לשמור על עצמי. רוצה להשאר צלולה”. מותר להגיד את כל זה. וגיליתי שאנשים לא מסתכלים עליי בעין עקומה אלא להפך, הם המשיכו להעריך אותי, ואולי אפילו יותר. אחרי ההחלטה – דברים כמו התחילו לקרות מעצמם, כי ככה החיים עובדים. הם לא משאירים רווחים ריקים. ניקוי הרעל פינה מקום בחיים שלי, ואל תוך המקום הריק נכנס אור.

למי שנמצא במצב דומה אני ממליצה מכל הלב להיעזר בחברים ובמשפחה. לדבר. להוציא החוצה את מה שכואב.

להיעזר בספרים, סרטים, משפטי מוטיבציה, אפליקציות, מדבקות, בובות, הפתעות. כל מה שאפשר להחשיב כחיובי, כל דבר שיעזור לך לא ליפול שוב.

חשוב לדעת שיש דברים בעולם שהם לא שלך. להבין שזה לא התפקיד שלך לקחת על הכתפיים את הצרות של הקרובים והאהובים שלך, במיוחד לא כשאתה עומד בפני משברים. תוריד קצת מהעומס. זה מותר.

תאמין קצת בחלקיק הטוב שבך. אפשר לרפא את הפצעים, הדכאונות, החרדות. מותר לצאת ממקומות שכואב לך להשאר בהם. מה שיש מהצד השני של הדכאון- הוא חופש, שחרור ואושר. פשוט צריך לעבור את נקודת הסף, השיא של השיאים.

 

אם אני הצלחתי – כל אחד יכול.

אנה3


אל תשכחו לעקוב אחריי בפייסבוק לעוד תכנים, סקירות ועניינים (:

עוד מהבלוג של אנה בבקין

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

סקירת ספר: החיים ה(לא כל-כך) מושלמים שלי - סופי קינסלה

החיים ה(לא כל-כך) מושלמים שלי סופי קינסלה מאנגלית: דנה טל הוצאת הכורסא 390 עמודים   תקציר: לכל מקום שאליו קייטי ברנר מביטה, מישהו אחר חי את החיים שהיא הייתה רוצה לחיות. חייה של קייטי, לעומת זאת, הם מאבק יומיומי; היא גרה...

תצוגה מקדימה

סקירת ספר: תקלה בקצה הגלקסיה - אתגר קרת

תקלה בקצה הגלקסיה - אתגר קרת כנרת זמורה-ביתן דביר מאי 2018 109 עמודים ספר חדש לאתגר קרת! קולולו! כמה מרגש! אני ועוד מעריצים נלהבים חיכינו לו, לא בערך אלא בדיוק, 8 שנים. קרת התבדח על הנושא ואמר שהוא "מוציא ספר פעם ב-8 שנים, כמו...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה