הבלוג של angelil

angelil

בבלוג שלי אכתוב על התמודדות עם אבדן של בן זוג ושל הורה בגיל צעיר. אכתוב גם מהפן האישי, כאלמנת צה"ל מזה 11 שנים וכאמא לשני ילדיי המקסימים שאיבדו את אביהם. אכתוב גם כפסיכותרפיסטית שמטפלת באנשים שאיבדו את יקיריהם וככותבת... +עוד

בבלוג שלי אכתוב על התמודדות עם אבדן של בן זוג ושל הורה בגיל צעיר. אכתוב גם מהפן האישי, כאלמנת צה"ל מזה 11 שנים וכאמא לשני ילדיי המקסימים שאיבדו את אביהם. אכתוב גם כפסיכותרפיסטית שמטפלת באנשים שאיבדו את יקיריהם וככותבת וחוקרת בתחום האבדן והשכול. אביא פה גם קטעים מספרי "לאבד ולמצוא- יומנה של אלמנת צה"ל וגם אביע את דעותיי הלא תמיד פשוטות על מה שקורה בסביבתנו. בעיקר אשמח אם הבלוג שלי יעזור למי שחווה אבדן של אדם קרוב וגם יעזור לאחרים להבין ולו משהו ממה שעובר על אנשים שאיבדו את יקיריהם ככה באמצע החיים.

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מאוקטובר 2014

937246למחרת התקיימה הלוויה. מאות אנשים פקדו את הקבר ונורו מטחי ירי, כיאה לך ולסיבת נפילתך. אני הייתי כשבר כלי, ורבים ניגשו לנחם. הפרדוקס הוא שתמיד שמחתי על מזלי הטוב ועל העובדה שמעולם לא השתתפתי בלוויה פרט לזו של סבתי, שנפטרה בשיבה טובה שנה קודם לכן. ועכשיו המוות חדר לביתי בשיא עוצמתו, מפלח את נשמתי. בזמן הלוויה נקראו הספדים יפים מפי בני המשפחה, חברים שלנו וחבריך למילואים. ובאמת הכול היה נכון, היית אדם נפלא בכל רמ”ח איבריך. אני הייתי חנוקה מדמעות, ולכן החלטתי שאכתוב הספד לקראת השלושים. לפני שנפרדתי מהקבר, לקחתי חופן של גרגירים מהחול שכיסה את גופך ופתאום הרגשתי זרם חזק המוקרן מהחול אל כף ידי. אינני יכולה להסביר את זה, אבל חשתי כאילו נשמתך בידי וקיבלתי ממך מסר שאלד את בתנו בשלום והכול יהיה בסדר. הזרם שנבע מהחול נדם לאחר דקות אחדות, כשהמסר נקלט. שמרתי את גרגירי החול בקופסה מעוטרת שאחותי שרון הביאה לי, ולימים הנחתי בה גם את טבעת הנישואין שלנו.

ישבנו עליך שבעה בבית הוריך. המוני אנשים באו מדי יום. מצאתי שהחיבוקים והנשיקות מבני משפחה וחברים אכן מנחמים אותי וכמו מפיחים בי כוח. מצב הרוח שלי בימי השבעה השתנה מן הקצה אל הקצה, נע בין תחושה שאני מפורקת לגמרי לתחושה שאינני אלא צופה מהצד, מחויכת, לא מבינה, מדחיקה. נראה שלנפש האדם הגנות חזקות מפני השיגעון במצבי דחק, כמו אבדן גדול, פתאומי ובלתי נתפס. פעמים רבות חשתי נתק ביני לבין הנפש שלי. הייתי כצופה אל תוכי ולא מבינה מה קורה. הכול עבד על הילוך אוטומטי. כשיכולתי הרגשתי את הכאב במנות קטנות, ובזמן אחר לא הרגשתי דבר, רק רִיק מוזר כזה שלא חשתי מעולם. לעתים אפילו התגנבה ללבי תחושת הקלה. הרי זמן רב אני חוששת שמשהו יקרה לך או לאיתמר. המוות רובץ בפתח בכל יום ובכל שעה. קשה להתחמק מהמחשבות על מוות ואבדן במצב שבו מדי יום נהרגים אנשים –  בתאונות דרכים, בפיגועים ובפעולות צבאיות. כבר מזמן הפסקתי לקרוא עיתונים וניסיתי להתעלם מכל המוות הסובב אותנו. אבל במדינה שבה בכל חצי שעה משדרים מבזק חדשות, גם אם משתדלים אי אפשר להתחמק מזה. ועכשיו הנורא מכול קרה ולא יכול להיות גרוע מזה, ולכן אולי אין כבר ממה לפחוד.

אתה תמיד העדפת להתעלם מחרדת המוות והתכחשת לקיומה. כשדיברתי על כך שאני מפחדת שיקרה משהו, אמרת לי שאתה בכלל לא חושב על זה. לעתים קרובות הרגשתי שאתה לא נזהר מספיק ולא שומר על עצמך, וכאילו לקחתי על עצמי תפקיד – לשמור עליך. כשנהגת ברכב בחוסר מנוחה, ביקשתי ממך להאט ולהיזהר. כשתיקנת מתג חשמלי, ביקשתי ממך לנתק את זרם החשמל. כשצבעת קיר חיצוני בגג, החזקתי את הסולם כדי שלא תיפול. כשהיינו בים או בבריכה, מרחתי עליך קרם הגנה וביקשתי ממך להגן על עורך הבהיר ולהרבות בשתיית מים. כינית אותי “משטרת מים”.

אבל במוצב לא הייתי. לא הייתי במוצב, אבל אני יודעת ששם פחדת מפני המוות. לאחר פגישתנו האחרונה ביום שבת, בדרכך למוצב דיברת בנייד עם רפי ומיכל, חברים שלנו. הם היו האחרונים שזכו לדבר איתך פרט לחבריך במילואים. אמרת להם שמפחיד מאוד במקום שאתה משרת בו, שיש יריות, זורקים רימונים והכוננות בשיאה. אמרת, “זה לא צחוק.” וגם ביקשת שלא יספרו לי דבר. פחדת, אבל האם גם נזהרת?

נסיבות מותך הביאוני לחשוב לא אחת על הסרט “דלתות מסתובבות”. איך בשבריר שנייה החיים יכולים לשנות צורה באופן קיצוני. בליל התקרית היית בסיור מחוץ למוצב עם ארבעה חיילים נוספים מהפלוגה. הסיור היה אמור להימשך עד השעה 06:00, אבל היו בעיות עם הג’יפ. כיוון שהיית הנדסאי רכב במקצועך ועבדת במוסך, ידעת שאם תעצרו את הג’יפ הוא לא ייסע ותצטרכו לתקן אותו בשטח הפתוח. לכן הצעת לחבריך לחזור למוצב כדי לתקן את הרכב. “במוצב בטוח יותר,” אמרת.

   הגעתם למוצב לפני עלות השחר. ערפל כבד שרר באזור. הרמת את מכסה המנוע כדי לתקן את התקלה, אף שאין זה תפקידך במילואים. אתה וארבעת החיילים הייתם מחוץ לג’יפ כשנשמעו היריות. שלושה מחבלים חדרו למוצב. מחבל אחד חדר מעמדת הש.ג והרג מיד שלושה חיילים שהיו באזור. עוד שני מחבלים נכנסו מפתח צדדי למוצב וירו לכל עבר. שלושה חיילים שהיו לצדך רצו לכיוון אחר, משם נשמעה קריאה, ואילו אתה ואופיר נשארתם במקומכם. אתה היחיד שזיהית את מיקומו של המחבל היורה. ביקשת מאופיר שיזרוק לך רימון וזרקת לעבר המחבל. אופיר תפש מחסה, ואילו אתה ירית לעבר המחבל. כיוון שירית, משכת אליך אש. שני כדורים שהגיעו בצרור נורו לעבר מכסה המנוע וממנו ניתזו בזווית מדויקת היישר לעורק הראשי שבצווארך. בתוך דקה וחצי נותרת בלא רוח חיים.

בזכות התושייה שלך ואומץ לבך וכיוון שהיית הראשון שהשיב אש לעבר המחבלים, עזרת לשאר חבריך במוצב להתעשת ולהיכנס לפעולה. ואכן כמה חיילים חיסלו את שלושת המחבלים ואף חייל נוסף לא קיפח את חייו בקרב זה. ואילו אתה, למרבה האירוניה, הפכת בן רגע “גיבור ישראל”.

כשפוגשים מוות פתאומי ולא צפוי שמכה בחוזקה, חושבים כל מיני מחשבות לא מציאותיות. אחת המחשבות שלי היתה מחשבת גדלות: אילו היית משתף אותי בגודל הסכנה, אולי הייתי יכולה לשמור עליך מהבית באמצעות תפילה או בקיום פעולות שמקורן באמונות תפלות. אולי הייתי יכולה להדריך אותך ולבקש שאם יקרה משהו, תסתתר. אבל הרי במצב שנתקלת בו, מצב חייתי שבו מישהו קם להורגך, כל אחד פועל לפי האינסטינקטים שלו. יש חיילים במוצב שהאינסטינקטים שלהם אמרו להם להסתתר, ואילו אתה השבת אש בגבורה ונלחמת. אתה הראשון במוצב שהשיב אש לעבר המחבלים. בזכותך, כנראה, ניצלו חייהם של רבים, אבל אתה עצמך לא נותרת בין החיים.

תחילה, בשל צירופי המקרים שהביאו למותך נצמדתי לאמונה בגורל. האמנתי שזה הגורל שלך ושלנו, ושאי אפשר היה לעשות דבר כדי לשנותו. אפילו הגדלתי וחשבתי שאם כך, מוטב שנהרגת בשעת קרב ולא במצב אחר. כך אתה זוכה להערכה ולאות גבורה, איתמר ויעל יוכלו להתגאות בך, ולנו יש משפחה חדשה שדואגת לנו, משפחת השכול של משרד הביטחון.

אבל לאט לאט התגנבו ללבי שאלות: למה דווקא לנו? ומה היה קורה לולא שירַתָ במקום זה? ואילו הג’יפ לא היה מתקלקל? ומה אם לא היית משיב אש, כמו ארבעת החיילים שהיו לצדך ואפילו לא נשרטו? ואילו בדיוק ביום זה היית בחופשה מהמילואים? ועוד כהנה וכהנה תהיות המטרידות את מנוחתי.

לאלוהים פתרונים.

עוד מהבלוג של angelil

תצוגה מקדימה

לאבד ולמצוא - יומנה של אלמנת צה"ל

הי, כחלק מההתמודדות האישית שלי עם מות בעלי נשאבתי לכתיבה כפורקן לביטוי מה שעבר עליי בתקופה הכי קשה, בשנה הראשונה לאחר האבדן. התוצאה של זה היא שלאחר כשבע שנים הוצאתי את הספר "לאבד ולמצוא - יומנה של אלמנת צה"ל" ובו בחלק הראשון...

תגובות

פורסם לפני 5 years

הסכסוך הישראלי-פלסטיני בראי הנשי

שלום לכם, תכננתי לכתוב בבלוג פעם בשבוע ובכל שבוע לשלוח פרק אחר מהספר שלי, אבל אני מאוד מתרגשת מכך שיש התעניינות כלשהי בבלוג ואני מרגישה צורך לשתף אתכם כבר עכשיו , אחרי...

רבין נרצח, השלום נרצח ובעלי נרצח

אתמול למדתי מצאת החמה עד צאת הנשמה ולכן לא יכולתי לכתוב ביום החשוב הזה. רבין בשבילי הוא אחד מעמודי התווך החשובים במדינה שלנו. איש שהקדיש את כל חייו למען המדינה במישור הצבאי ובמישור הפוליטי. איש בעל ערכים. מנהיג. מה שכל כך...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה