ילדותו חסרת הדאגות של הייני

"כאן אנחנו צעירים, והדאגות המרות של החיים היומיומיים לא נוגעות בנו. כאן אנו בונים בשלווה מוחלטת עולם שיהיה מסוגל בעתיד לשאת את קיומינו."

קאפוט, כ-40 ק"מ מערבית לברלין, נובמבר 2015.

החנינו בקצה השביל, מימיננו יער ומשמאל מספר בתי עץ ואגם. שלט צנוע הסביר שהבית הראשון הוא בית הקיץ של אלברט איינשטיין. אומרים שזה המקום בו אהב להיות, לצד האגם, היער והשקט החודר לעצמות, עד שעזב  ב-32.  בקיץ מגיעים לכאן תיירים מזדמנים לראות את השולחן בו נכתבה גאונות, אבל עכשיו לא נראתה נפש חיה באזור וגם אנחנו התעניינו דווקא בבית הסמוך.

בכניסה לחצר יש שני שלטים קטנים: אחד על היעוד הנוכחי: אכסניה לנשים בסיכון, והשני מרמז שבשנות השלושים של המאה הקודמת הייתה פה פנימיה לילדים יהודים. כשהמבנה היה צר מלהכיל את התלמידים, שוכנו חלק מהילדים בבית השכן המפורסם שעזב. איזה ילד לא ירצה ללמוד במקום פסטורלי כזה ובסוף השעור להשתכשך באגם, ברמות ים שעל ים הרמות.

דפקנו על הדלת והצגנו את עצמנו. באדיבות גרמנית הם הסבירו שפרטיות החוסות חייבת להשמר ולא ניתן להכנס אבל אנחנו יכולים להסתובב בחצר.

בצידו השני של הבניין מצאנו את המדשאה התלולה שזיהינו מיד, כאן צולמה תמונת בר המצווה של הייני.

 FamilyNowThen

את התמונה מצאנו באלבום התמונות של הייני. באלבום מסודר באובססיה ייקית, גדוש שמחת נעורים, הייני מצלם את הפעילויות השונות בבית הספר, את המבנים, את המורים והילדים. כותרות בכתב יד מוקפד, לבן על גבי דף שחור, מתארות את יעוד הבניינים, את הארועים, או סתם אומרות “חדוות נעורים”, או “יום נפלא”. אפשר לחוש בגעגוע של האדם המבוגר שסידר את האלבום לימי ילדותו במקום היפה הזה.

הנה בתמונת בר המצווה יושבים האורחים על כסאות נוח, שלווים, ה"דודים", ה"דודות", הסבתא והאחות שבאו לחגוג את בר המצווה של הייני היתום. עכשיו אני יודעת שפניהם אל האגם. זה לא מפתיע – הפסטורליה משתקפת בפניהם ובתנוחת הגוף הנינוחה.

אם לא היה התאריך מוטבע בכתב ידו המסודר של הייני, אם לא היינו יודעים על היתמות, על המכתבים האחרים, על נסיונות העיריה להפטר ממוסד “העשבים השוטים” הזה ואם לא היינו יודעים על גורלם של המצולמים, היינו רוצים לפתוח כסא נוח ולהיות שם איתם, בכפר השקט שליד האגם.

אבל אנחנו יודעים שבאותו זמן נאני מנסה נואשות למצוא דרך להוציא את נכדיה מהארץ הזאת, אנחנו יודעים שלאחר כל תלונות המורים על מעשי הבריונות של השכנים האצבע המאשימה מסתובבת בחזרה כלפי המתלוננים. אנחנו יודעים שחודשיים לאחר שצולמה התמונה הזה השיגה העיריה את מבוקשה: המקום הוחרב ע”י בריונים כחלק ממה שיקרא מאוחר יותר ליל הבדולח, המורים והילדים נפוצו לכל עבר והייני בן ה-13 הנהיג קבוצה של ילדים דרך שדות ואגמים, נזהרים לא להתקל ביצורים מסוג “בני אדם”, לעבר ברלין שם מתגוררת סבתא נאני.

בכל אופן כך הייני כתב בזכרונותיו ואצל הייני, שהיה בשבילי אוּנְקֶל צבי, אי אפשר לדעת. הוא היה קצת מוזר.

.

.

נאום בר המצווה של הייני (כן, במשפחה המטורפת שלנו נשמרים דברים כאלה):

קאפוט, 1 ביוני 1938.

סבתא נאני היקרה, אחותי היקרה, קרובי המשפחה היקרים, חברים!

רק לעתים רחוקות נחגגת חגיגת בר-מצווה כל כך משפחתית במוסדנו, כמו החגיגה הכפולה שלי יחד עם חברי בן כתתי לות’ר. קשה לי למצוא מילים מתאימות; חגיגה זו מעלה בזכרוני את אותם יקירים שנעדרים מחגיגה זו, ואם היו כאן היו שמחים להשתתף בה. חובה עמוקה היא לזכור ביום זה את הורי האהובים ז"ל, ועלי לשאוף לקיים אורח חיים של מילוי חובות ושל עמלנות, שיתאם  את התנהגותם ואת השקפותיהם. אולם הגורל נתן לי גם סבתא יקרה, שמטפלת בי מזה שנים. סבתא שאוהבת אותי כאילו אני בנה, ודואגת תמיד לנהוג ברות אחותי ובי בצורה אימהית. אני יכול לפנות אליה בכל צרה בה אני ניתקל. היא סבתא שמתאמצת באמת ובתמים להעניק לנו ילדות חסרת דאגות.  

מוסד הילדים בו אני שוהה הוא בית- מולדת- ומעון עבורי (Heimat und Heim). התעריתי כאן היטב בחיי היום יום, ויהיה לי קשה להתנתק ממנו בעתיד. 

בנוסף לכך רות אחותי הייתה כאן איתי בעבר, לתקופת מה יכולנו לחוות חיים יפים משותפים של אח ואחות. את זאת אזכור לעולם. 

אני פונה גם אליכם, דודים ודודות!  הפגנתם נוכחות מרשימה ביום החג שלי. האמינו לי כי אני אוהב אותכם אהבת אמת, ואין צורך להכביר במילים. הפגנתם הכנסת אורחים כלפי, בביקורים הקצרים או הארוכים שלי בברלין, ועתה אני גאה לארח אתכם במעוני שלי. 

הדודים והדודות קטה, הנס, טרודה וולטר הנמצאים בפלסטינה, הביעו את צערם על כך על כך שאינם יכולים להשתתף באירוע. אבל אני יודע בבטחון רב: יבוא גם יבוא היום שבו ניפגש – ואז שימחתנו תהיה כפולה ומכופלת.

חברי לחג, לות'ר, שיבח בדבריו את הקשרים הנאים וההדוקים במעון שלנו. כאן אנחנו צעירים, והדאגות המרות של החיים היומיומיים לא נוגעות בנו. כאן אנו בונים  בשלווה מוחלטת עולם שיהיה מסוגל בעתיד לשאת את קיומינו. 

וכך אני מסיים את דברי, בהזכרת המילים היפות של כבוד הרב, שברך לא רק אותי אלא את הקהילה כולה, ומאחל לכולם יום של שמחה, יום של רוב חסד.

..

FamilyNowThen1

.

.

/הד

בפרק הקודם: הניצחון החלקי של נאני על הבירוקטיה

LINE

מתוך מחברת של הייני המתארת את החיים בקאפוט. נכתבה ב-1939 ועדיין לא תורגמה. מתנדבים?

N2

n1

מתוך האלבום של הייני, תקופת השהות בקאפוט:

  Memorable views of the      beauty surrounding a happy childhood
Memorable views of the beauty surrounding a happy childhood
Those happy carefree days
Those happy carefree days
Album
They sure kept you clean
יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.