חולצה כתומה

חופשת הקיץ לוקחת איתה רבים מאיתנו לאתרי קיט ונופש שונים ברחבי אגן הים -התיכון בהן 'הכל כלול'.בחופשה המשפחתית עליה אני מספרת כאן היו כלולים דברים רבים מאוד. על חלקם לא שילמנו, את חלקם ממש לא תכננו או הזמנו, ועל חלקם היינו שמחים לוותר. אז איך משתלבת בכל ההקדמה הזו החולצה הכתומה? תקראו ותגלו. חופש נעים

זהו סיפור על חולצה כתומה. אצל רבים מאתנו חולצה כתומה מתקשרת בתודעה מידית לדבר אחד, ההתנתקות. אמרת חולצה כתומה, אמרת: "יהודי לא מגרש יהודי!". אבל לחולצה הכתומה שבסיפורי השבוע, אין שום קשר לחולצה הכתומה ההיא, היא קדמה לה והמשיכה, כמו שתראו הרבה אחריה. האסוציאציה שהיא מעלה בנו, בני המשפחה, שונה לחלוטין.

לפני כחמש עשרה שנה לערך נסענו ב'חופש הגדול' , לחופשה משפחתית בכרתים. הגענו לאי בשעת בוקר מוקדמת, לאחר טיסה קצרה, ואחרי סיבוב ארוך של הסעה ופיזור בין המלונות באי למלון שהפך לביתנו למשך השבוע הקרוב. הכל היה גם כלול וגם מושלם. כשהגענו לדוכן הקבלה, הובילו אותנו באדיבות דרך מסדרון ארוך מאוד, מגלגלים את מזוודותינו לשני החדרים הצמודים שלנו, שהיו אי-שם ברחבי המלון הפרוס על כרי דשא נרחבים. החדרים המרווחים היו מעט מרוחקים מחדר האוכל, הבריכה והלובי, מצריכים קצת הליכה, אבל זכינו בחדרים מרווחים גינה מצוידת בשולחן וכיסאות, צמודה לדלתות הזכוכית הרחבות שלהם המאפשרות מעבר קל מחדר לחדר דרכן ודרך הגינה, ואפילו כספת קטנה בתוך הארון שבחדר. שכפי שהבנתם, גם לה מחכה תפקיד בהמשך העלילה.

במלון היו עובדי שירות רבים ומגוונים, אבל כל ה"מגניבים" לבשו חולצות טריקו בכתום בוהק עם לוגו מסוגנן ויפה בלבן. המצילים ועובדי הבריכה הגדולה והקטנה, צוותי ההפעלה והבידור המורכבים מבני נוער יפים ,חטובים ונמרצים מארצות אירופאיות שונות הממהרים לקשור שיחה לבבית ולהיענות לכל צורך של האורחים.

כרתים 2004 111_1024x768

לקח לנו יום שלם ל"הפשיר", להשלים שעות שינה, ולגלות את כל המזנונים, חדרי האוכל, סוגי המנות והסלטים, אולמות ומתקני המשחקים, חנות הנוחות ובריכות השחייה, ולעמוד על טיבו המשובח של המקום, ולהבין שהצלחנו בגדול.

לקראת צהרי היום השני, חל סדק קטן באידיליה. תפרים בניתוח קוסמטי קטן שעברה אחת הבנות לפני הנסיעה , ושהיו צריכים לרדת בארץ רק לאחריה, הראו סימני תזוזה בעקבות הבילוי האינטנסיבי כל אותו בוקר בבריכה. למרות דאגתי המוצדקת, הסתבר שאנחנו במקום מסודר ויש 'שעות ביקור' בהן מגיע למלון רופא למלון מן העיירה הסמוכה. נכנסנו ב'קבלה' לרשימה, בלי 'מסדר חולים' וקבענו שנלך לראותו. לקראת השעה היעודה, הבת השנייה שבילתה אף היא את כל הבוקר בבריכה, ונשבעה לי בשמות כל האלים היוונים, ואולי של עוד כמה דתות  שנמרחה כהלכה ב'קרם הגנה' טרם כניסתה למים, נראתה לי קצת אדמדמה, וכך זה הפך לביקור בנות משפחתי אצל רופא יווני נחמד, שנתן לנו להרגיש כמו שחקניות בעוד פרק של 'ספינת האהבה'. חדר בדיקות מאולתר בחדר מלון, רופא צעיר עם מכנסי ברמודה לבנים וחולצת 'פולו' לבנה אף היא, עם 'תיק רופא' שחור גדול מצחקק איתנו באנגלית יוונית. אחרי ה'סמול טוק' המתבקש שלף במומחיות וביעילות את התפרים הסוררים, כשאני, אמא, משמשת לבקשתו כסייעת שלו, תוך הבטחה שהכל בסדר, וניתן להמשיך את החופשה כרגיל. אך המבט המרפרף ששלח בבת השרופה, שביקשתי שאם לא אכפת לו, יסתכל גם עליה,  היה חורך מאוד. "היא במצב קשה" אמר, והוסיף: "אלמלא הייתם תיירים, הייתי פוקד לאשפז אותה לאלתר בבית החולים!". אני לא יודעת אם התרשם מהכישורים אותם הפגנתי רגע קודם כ'אחות רחמנייה', או כי לא רצה להשבית את שמחת החופשה, אבל אמר שהוא משאיר אותה ברשותנו לעוד 24 שעות, ואז יחליט. בינתיים רשם על גבי 'רצפט' ביוונית קלאסית מינון של משחות כאלו ואחרות, שרקח לנו רוקח מקומי באחד מבתי המרקחת באי, אליו הפנה אותנו, ומריחתן לסירוגין כל שעתיים עם עוד אי אלו כדורים טבליות והרבה מים. יצא כך שיום המחרת, לפחות לגבי אותה בת נמרחת, והאם המורחת, היה בעיקר 'בטן-גב', במובן הרע של 'בטן גב', בעיקר במעברים הכואבים בין זה לזה.

על כל טיולי הג'יפים וחיפוש האטרקציות ברחבי האי כבר ויתרנו, נהנים מהמלון וכל הכלול בו. לקראת הערב הבא, יצאנו יציאה משפחתית אל העיר, מסתובבים בין הסמטאות, מנסים לנשום את ה'בריזה' והחופש. כשסיימנו את ההסתובבות הגענו חזרה למלון עליזים וטובי לב, והחלטנו לבדוק גם את 'בר' המשקאות בלובי, 'הכל כלול', לא? וממילא, אנחנו לא ממש ממהרים לשום מקום.

כרתים 2004 110_1024x768

עליזים מאי פעם צעדנו במסדרונות הארוכים עד לחדרים, כשהראשון מבני המשפחה שהגיע אליהם חזר לעומתנו ובישר בצער שדלתות הזכוכית הפונות אל הגן פתוחות לרווחה, הווילונות הארוכים מתנופפים ברוח, המזוודות הפוכות תכולתם פזורה על הרצפה, והכספת בה איפסנו דולרים לא מעטים, פרוצה.

מנוהל 'צחוקים ושיגועים' עברנו באחת לנוהל 'שוטרים וגנבים'. את הגנבים באופן לא מפתיע לא רק אנחנו לא תפסנו, אלא גם לא כל שלושת השוטרים היוונים שהגיעו עד מהרה לחדר, מצוידים כהלכה במכשיר קשר מטרטר, אזיקים, אלות, ועם מנהל המלון לאחר שהתלוננו ב'קבלה' על הפריצה. אני בעיקר זוכרת מבעד לאדי הקוקטייל הצבעוני עם המטרייה הססגונית שמילא את ראשי, הרבה ריח זיעה גברי זר וחריף ממלא את חלל החדר, ואני מנסה להרגיע את הילד הצעיר במשחקי קלפים על המיטה, מבטיחה לו שהכל בסדר, שהגנבים לא יחזרו, ומקווה ומבטיחה שאבא כן יחזור אחרי שנתבקש להתלוות למנהל המלון לתחנת המשטרה המקומית כדי להגיש תלונה. 'הכל כלול', לא?

כרתים 2004 064_1024x768

הכסף אם שאלתם, מעולם לא חזר, אבל מאותו רגע, הפכנו ל'יקירי המלון'. למחרת עם שחר, הגיעו לחדרינו שתי חדרניות במצוות המנהל, כדי לעזור לנו לעבור למיקומנו החדש והמשודרג. אם אדייק בתיאור, גם מהן נדף ריח זיעה עז, אבל נשי. הועברנו לשני חדרים מרווחים ויפים עוד יותר, במרכז המתחם, בקומה השנייה, בדיוק מעל הבריכה הקטנה והמגניבה, עם נוף יפה של העיר והים שנשקף מבעד לכל החלונות.

כרתים 2004 036_1024x768

בסיום כל ההתמקמות הזו, שלפה בכירת החדרניות לא רק בקבוקוני תמרוקים, מגבות עודפות, גם לבריכה, אלא כתריסר חולצות כתומות כאלו והעניקה לנו אותן כ'פרס תנחומים', מתנה מהמלון. רוב החולצות היו במידות 'אקסטרא לארג' ומעלה, למרות שמרביתנו היינו אז דיי 'פטיט', אבל למה לדקדק בקטנות, 'הכל כלול', לא?

הנופש ההוא שהסתיים אחרי שבוע, נגמר למרות הכל בטעם טוב מאוד בפה, ואני מתעלמת כרגע מהשבלולים שהתעקש לטעום אחד מילדי המשפחה, מבלי להזכיר שמות. הכסף השדוד לא חזר אתנו, אבל החולצות הכתומות כן חזרו אתנו. הן הפכו ל"חולצות שינה ובית", ובכל לבישה כזו, הזכירו לנו את כרתים והחוויה.

כרתים 2004 061_1024x768

לאחר שנתיים או שלוש, בהן שרתו אותנו נאמנה, קצת נמאס לנו מהן. והן מצאו את דרכן לשקית ה'למסור', ועשו את דרכן אל 'מחסן הבגדים' בפנימייה בה עשתה בתי הבכורה את 'שנת-השירות'. אחת מהחניכות קיבלה בשל ממדיה הגדולים את מרבית הכתומות הללו מן המחסנאית, ולבשה אותן מידי יום ביומו כמוצאת שלל רב. כל פעם כזאת, מבלי דעת, הזכירה לבתי את הנופש ההוא. וגם לנו, כאשר באנו לבקר.

שנתיים לאחר מכן, כשבתי הצעירה הגיעה לאותה פנימייה ל'שנת השירות' שלה, כמה שמחה לגלות יום בהיר אחד זיכרון יקר ומוכר מעבר המשפחה, את החולצות מהקולקציה הכתומה והעמידה ההיא, לבושות על אותה החניכה.

Digital Camera

לא מזמן, אגב תכנון חופשה משפחתית מעבר לים, יצא שסיפרנו לאחת התוספות הגבריות היקרות שהמשפחה זכתה בהן בשנים האחרונות את הסיפור על הנופש ההוא, וגם על חולצות הטריקו מהכתום המשובח ומסלולן. בתי סיפרה בחיוך רחב שאותה חניכה אמרה לה בשעתו שכאשר תהיה גדולה, היא רוצה להיות 'בלשית-סמויה'. עלה בשיחה בבית החשש הסביר שמא היא מבצעת את תפקידה עד עצם היום הזה, עם אותה חולצה כתומה, כדי לא להתבלט בשטח.

ראו, הוזהרתם!

ובמחשבה נוספת ושנייה, אולי דווקא היא כ'בלשית סמויה' תצליח להחזיר לנו את הדולרים האבודים. ככה זה, 'הכל כלול', וחופש נעים.

כרתים 2004 116_1024x768

______________________________

את כל התמונות צילמנו במהלך החופש במלון,ואפילו הצלחנו למצוא בתיקיית המחשב.

אחת התמונות ששמתי,  מיועדת לא כדי לחשוף בפניכם את חדר השינה שלנו חלילה, או את תמונות הסבא והסבתא היוונים שלנו, כפי שקראתי להם במהלך השהייה, מתבוננים עליה במבט לא ברור, אלא כדי לתת לקוראי אוהבי האתגרים, את ההזדמנות לחפש על המיטה לא גמלים, אלא את החולצות הכתומות.  הייתי יכולה גם להציע  פרס של חולצה כתומה על זיהוי נכון, אבל לא עשיתי את זה למרות שאני מאמינה שהחולצות הכתומות עדיין בחיים, אבל כבר לא אצלנו.

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.