הבלוג של ענת

מחול שדיים

שמי ענת, בת 43 נשואה + 3 בנות, גרה בארצות הברית (קליפורניה) כבר 12 שנה, ובבוקר אחד, לפני 3 שבועות נכנסתי גם אני לסטטיסטיקה של אחת מ-8... אני אוהבת לכתוב, וחשבתי אם אכתוב על מה שעובר עלי, אולי, קצת, ארגיש כמו פעם, רגילה כזו

עדכונים:

פוסטים: 7

עוקבים: 0

החל מנובמבר 2018

נוסעת באוטו, הרדיו מנגנן, בחוץ כבר מרגישים אווירת חג, אמריקאית, עוד מעט חג ההודייה וקצת אחריו מגיע אחיו הגדול, הכריסטמס, חנויות מוכרות קישוטים לחג בין אם ירוק-אדום-לבן-זהב או צבעים של סתיו עם Turkey מחייך בכל פינה (או לצערי כבר קפוא בסופר), אנשים מדברים על חופשת החורף שמגיעה עוד מעט (שאותה הזמינו מראש כבר לפני כמעט שנה) מדברים על הוואי וקוסטה ריקה ומקסיקו וארובה…

Black Friday אוטוטו באופק וזה הכי חשוב בעולם לקנות דווקא עכשיו את כל המלאי שנשאר בחנויות כדי שהרווחים שלהם יראו טוב יותר בסוף השנה.

והרדיו מנגן לי באוטו שירי אהבה, ופרסומת ואז שומעת את השיר הקבוע של החגים:  It’s the most wonderful time of the year

ואני חושבת לעצמי שלא ממש מרגישה ככה, מרגישה שזה לא וונדרפול טיים, לפחות לא בשבילי, כמות הדמעות שהורדתי בחודש האחרון אפשר היה למלא אמבטיה אם לא ג’קוזי, לפעמים לא רציתי לבכות אבל זה פשוט יוצא, ושוטף אותי כל פעם מחדש, במיוחד אם אני מדברת עם מישהו אהוב, או מישהו שרחוק ממני או אפילו גם אם אני סתם לבד ומרחמת על עצמי, זה מנגנון לא רע האמת, הדמעות האלו, כי אני בוכה ובוכה ובוכה ואז זה נגמר ויחסית יותר טוב לי…עד הפעם הבאה…

אני גם סופר רגישה, הלכתי השבוע לפילטיס מכשירים, אני אף פעם לא מזמינה שיעור אוונליין, פשוט נכנסת ותמיד יש מקום, הפעם אני מגיעה והבחורה בקבלה שואלת אותי “הזמנת מקום?” “לא” אני עונה, “הפעם לא” (אף פעם לא אבל מי סופר), “אז אין מקומות היום, הכל מלא, ויש פה מישהי שהגיעה לפניייך וגם כן לא הזמינה, אז את תהיי אחריה כי יש 2 בנות שנרשמו אונליין ועדיין לא הגיעו אז תמתיני” ואני יושבת שם והשיעור מתחיל, ואני ממתינה בסבלנות לסיכוי שמישהי הזמינה באונליין אבל החליטה לא לבוא, איתי ביחד זו שהגיעה לפני ומחכה גם כן לאותו חסד…ואז 3 דקות אחרי תחילת השיעור נכנסת גברת אונליין ותופסת את המקום הלפני אחרון!  הבחורה בקבלה פונה לבחורה שלידי ואומרת לה “את יכולה להכנס, 5 דקות אחרי תחילת השיעור אנחנו לא שומרים מקום” ואלי הוא פונה: “אני מצטערת Ma’am (שונאת שפונים אלי ככה!!!) השיעור מלא” ומחייכת באמריקאיות: “פעם הבאה תזמיני מקום”.

oh yes!

הדמעות פשוט פרצו ברגע אחד, הרגשתי ששום דבר לא פייר, ברחתי מהסטודיו, מגיעה בעיניים עיוורות מדמעות לאוטו, סוגרת את הדלת ומייבבת לעצמי בקולי קולות, כולל רחמים עצמיים וכל החרטה מסביב…

שעה לאחר מכן, כל הסיטואציה הזו נראתה לי קצת כמו דרמה קווין, כולה לא היה לך מקום והלכת כמו גדולה ביום למחרת, אבל הרגישות הזו, שבאה לי עם המחלה מנתקת לי כל קשר להגיון פשוט, ושמה עוצמות ודציבלים מטורפים לכל סיטואציה שבכל מצב נתון הייתי במקרה הכי גרוע קצת מתבאסת לעצמי.

לפי כל מה שאמרו לי, הרכבת הרים (או שדים) הזו תגיע לסיומה מחר, ותקופה חדשה תתחיל במקומה.

היום רק נשאר לי לנשום עמוק ולחשוב עד כמה אני אוהבת את המשפחה שלי והחברים שלי שעושים לי כל כך טוב.

 

שמעתי היום ברדיו שצריך 4 חיבוקים ביום בשביל לשרוד, 8 חיבוקים ביום בשביל תחזוקה ו12 חיבוקים ביום בשביל לגדול…

We need 4 hugs a day for survival. We need 8 hugs a day for maintenance. We need 12 hugs a day for growth”

אז לכו תחבקו מישהו היום, בשבילי.

עוד מהבלוג של ענת

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks

שם המשחק: אופטימיות

אז אילן, חבר שלי מישראל, שאל אותי "מה שלומך ענת? יש כאבים? עניתי לו: "ברור, גם בגוף וגם בנפש. אבל הגוף יסתדר, לנפש יקח יותר זמן" The body heals quicker than the mind זה לא שלגוף קל, ממש לא, אבל לגוף יש פרוטוקול טיפול והבראה שהרופאים אחראים...

תגובות

פורסם לפני 2 weeks

כרעם ביום בהיר

חושבת על ה3 וחצי שבועות האחרונים, וזה בכלל לא מתקשר לי לחיים שלי, של ענת. אני לא חרדתית, אף פעם לא הייתי, אז ללכת למרפאה לעשות ממוגרפיה שיגרתית זה מבחינתי כמו לצחצח שיניים. אז בבוקר יום שני הלכתי 'לצחצח שיניים' במרפאה, חזרתי...

תגובות

פורסם לפני 4 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה