הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 320

החל מספטמבר 2011

סיכום חלקי ואישי מאוד של כנס חיפה לחינוך 2013. על הפער שבין דיבורים למעשים.

26/08/2013

שאלה טורדנית שבה ועלתה בי במהלך כנס חיפה לחינוך שנערך אתמול, 25.8.13, באולם תאטרון חיפה: מי פה באמת בעל הבית?

האם זה שר החינוך החייכן והאופטימי, שופע כולו חזון, אמונה באדם ובערכים, איש חביב ומלא חוש הומור בריא? פירון באמת נראה כמי שבא לעבוד. הוא התחייב לדאוג לכך שלא יהיו יותר עובדי קבלן במערכת החינוך, והצהיר שהוא תומך בהחזרת החינוך המקצועי ושידאג להעביר את הטיפול בנושא לאחריות משרדו (כרגע בתיה”ס המקצועיים נמצאים תחת אחריותו של שר התמ”ת). עם זאת הוא גם שב והדגיש ששינויים בתחום החינוך לוקחים זמן ואין לצפות לפתרונות אינסטנט מהירים, משהו שהחברה שלנו קצת שכחה.

או שמא בעל הבית האמיתי הוא בכלל נציג ארגון המורים הבלתי-נלאה רן ארז, שעלה לבמה לאחר הראיון המצוין שערכו אורלי וגיא עם השר פירון, ובמחי יד ביטל בהתנשאות את “כל החלומות היפים של שר החינוך החדש”, והודיע ש”לא יהיה שום ביטול של בגרויות ומבחנים בלי שיתוף פעולה עם ארגון המורים”, איים בעננים שחורים שמבשרים על סערה (אחר כך עדכן אותנו גיא מרוז שעם יציאתו מהכנס הכריז ארז על סכסוך עבודה), ונתן לכולם הרגשה שאם רק תבוטל כאן בחינה אחת רע ומר יהיה לכולנו. אולי כך הוא שולט בארגון המורים במשך כל כך הרבה שנים – הפחדה, הפחדה, הפחדה.

משמאל: טמירה ירדני, אלון חן, רחל מתוקי, קארן טל, איל רם, רון כתרי, אורלי וילנאי, גיא מרוז

אחרי מר ארז עלה לבמה פאנל מכובד של אנשים רציניים, שלכל אחד מהם היה מעט מדי זמן לדבר:

רון כתרי, מנהל ביה”ס הראלי בחיפה – אם יש מסלול הכשרה למנהלים, אני מקווה שהוא מלמד שם.

אייל רם, מנהל המכון לחינוך דמוקרטי – מפתיע כמה תמיכה הוא קיבל מקהל שרובו נראה לי כמורים ומנהלים חיפאים ותיקים.

קארן טל, מנכ”לית מיזם תובנות בחינוך – אישה שגם מדברת יפה, אבל גם יודעת לעשות ולהזיז דברים.

רחל מתוקי, נציגת המשרד - למה הפקידות הבכירות של משרד החינוך תמיד כל כך חמורות סבר?

ועמם ישבו עוד שניים, שאולי בכלל הם שרי החינוך האמיתיים של הדור שלנו -

טמירה ירדני מערוץ 2, שהגיעה לכנס כדי לקדם איזה פרויקט של קשת-רשת-מאקו-הבל-אחר-כלשהו. הדיבור הגס והמתנשא שלה הבהיר לי הרבה דברים על מה שקורה היום בטלוויזיה.

ואלון חן, סמנכ”ל שיווק של גוגל ויוטיוב בישראל, שלעומת האישה גסת-הרוח הנ”ל שפע עדינות, כבוד, ונחמדות. וזאת באדם שמייצג את הגופים שבחברתם שוהים ילדינו הרבה יותר שעות מאשר בחברת כל אחד מהגופים המיוצגים על ידי שאר חברי הפאנל ביחד. אז אפשר כמובן לומר שהוא עוסק בשיווק ולכן הוא כל כך נחמד, אבל אני מעדיפה לוותר על הציניות בהקשר הזה, ולראות את הצד האופטימי: אם טמירה ירדני היא המייצגת של דור הטלוויזיה, הרי שדור האינטרנט מוצא חן בעיניי הרבה יותר.

המושב האחרון היה מושב בסגנון האופנתי של TED – מרתון של סטארטאפים חינוכיים (הגדרה אופנתית כשלעצמה), שכל אחד קיבל 10 דקות להציג את מרכולתו. אזכיר רק שניים שעשו עליי רושם מיוחד:

יונתן לוי – מורה ומחנך בתיכון אנתרופוסופי בטבעון – גרם לי לרצות לחזור לבית הספר התיכון, רק כדי שהוא יהיה המורה שלי. הוא פתח את דבריו בתמיהה שקלעה בול למחשבותיי שלי השבוע, בנוגע למחאת אנשי הרוח נגד הרעיון לבטל את הבגרויות בתחומם: כיצד יכולים אנשי רוח לתמוך בהוראה שהיא כל כך חסרת שאר-רוח? הוא שאל בחוכמה (באותו עניין: קצת ארוך, אבל ממש כדאי לקרוא את עמדתו של דן לסרי בעניין הבגרויות), ואחר כך הקדיש את הדקות שנותרו לו כדי לבקש דבר פשוט כל כך: להחזיר את האמון למורים. לבטל את הפיקוח מגבוה, ולתת למורים חופש פעולה אמיתי.

מחיאות הכפיים שלהן זכתה שירין נטור חאפי – מנהלת כריזמטית וחדורת מוטיבציה, שהקימה בית ספר למדעים בשכונת הרכבת בלוד – היו הרגע המרגש ביותר של הערב. הלוואי שאף אחד לא יציע לאישה המקסימה הזו קידום, כדי שכמה שיותר ילדים יזכו להיפגש איתה. אל תתפתי שירין – מי שאוהב ילדים כמו שאת אוהבת את “הילדים שלך” מבית הספר צריך להישאר בקשר ישיר איתם, ולא להפוך למדריך שמקים יוזמות דומות במקומות אחרים.

ועוד כמה הערות לא מסודרות על הכנס:

- בין ההרצאות והפאנלים שולבו קטעי תאטרון קצרצרים של קבוצה שנקראת תיאטרון מהחיים. יסלחו לי שלושת השחקנים, אבל לעשות חיקוי מגחיך של מורה מול אולם מלא מורות כאלה בדיוק, חלקן לשעבר וחלקן עדיין מלמדות? זה מה שבחרתם? חוסר טאקט יהיה אנדרסטייטמנט למה שעשיתם שם. חבל.

- חיפאים יקרים: איך בניתם תיאטרון כל כך יפה בלי חנייה גדולה מתחתיו? ומי מארגן כנס במקום שאין בו חניה? וגם: האם לא שמעו עדיין על WiFi בחיפה?

- כבוד גדול לראש עיריית חיפה, יונה יהב, שישב בכנס והקשיב רוב קשב מההתחלה ועד הסוף. שלא כמו ראשי ערים אחרים, שבאים לברך ולהצטלם ואחר כך ממהרים להימלט לדרכם לעוד אירוע שבו יוכלו להיראות ולהצטלם, נראה שתחום החינוך באמת יקר ללבו. יישר כוח.

- ושאלה לסיום: איפה ההורים? ואיפה התלמידים? מלבד כמה נציגים של תנועות הנוער בחיפה, לא ראיתי אנשים צעירים בכנס הזה. אולי רק המלצרים שהגישו את הכיבוד. יכול להיות שהחינוך לא באמת מעניין? ואולי אנשים שבעים מדיבורים-על וצמאים למשהו אחר וחדשני: פחות דיבורים ויותר מעשים.

חיפאים בגינה מחוץ לכנס. עשר בלילה.

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה