הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 319

החל מספטמבר 2011

ספר חדש מאפשר הצצה אותנטית לחייהם של עולי אתיופיה בישראל ומכריח אותנו להסתכל למציאות השחורה ישר בעיניים.

31/08/2013

בימים טרופים אלה, שבהם השֶד העדתי עושה קאמבק בעזרתו האדיבה של אמנון לוי, נשמעים קולותיהם של המקופחים העכשוויים – העולים מאתיופיה – כואבים מתמיד (היטיב לנסח את הדברים דני אדינו אבבה בטור שלו ב-Ynet: מזרחי לאתיופי זאב).

מי שרוצה להציץ מקרוב אל עולמם של העולים מאתיופיה במרכזי הקליטה ובשיכונים, מתוך עיניה של ילדה-נערה בת העדה, כדאי שיקרא את ספרה של דליה ביטאולין-שרמן. הספר כתוב כמו שבעה סיפורים קצרים, המסופרים בקולן של ילדות בגילאים שונים, או שמא זו אותה ילדה עצמה? מכל מקום, הם מתארים את עולמם השבור של ההורים, שהמעבר לארץ החדשה הפך אותם לתלויים בילדיהם לצרכים טריוויאליים כמו למלא טופסי הנחה בארנונה, להתקשר למודעות-דרושים וכדומה; את עולמם של הילדים, שמצד אחד מכבדים את ההורים על המאמצים האדירים שהם עושים בשבילם, ומצד שני קצת מרחמים עליהם כי הם מבינים שחוסר האונים הזה לא ייפתר; את עולמם של גברים שמתקשים להפנים את יחסי הכוחות החדשים בין המינים, ואת עולמן של נשים חזקות ושאפתניות, שמוכנות לעשות הכול כדי שלילדות שלהן יחכה עתיד טוב משלהן.

כמו הסדרה הטלוויזיונית של לוי, גם הספר של ביטאולין-שרמן הוא לא רק ספר על גזענות ועל צבע עור. במובנים רבים הוא ספר על פריפריה עזובה ועל ניכור בין חלקים שונים בחברה, שחוסר התקשורת ביניהם כל כך עמוק, עד ששום צד לא מנסה אפילו להבין את הצד השני. באחד הסיפורים יש סצנה קטנה שבה מגיעה מדריכה של הרווחה להסביר לאמה של המספרת איך לחתל את התינוקת החדשה בטיטולים חד-פעמיים. האם מתנהגת בנימוס ומקשיבה רוב קשב, אבל ברגע שהמדריכה עוזבת היא מבקשת מהבת להביא לה את חיתול הבד המוכר שלה, ופונה לחשוב על הנושא שבאמת מעסיק אותה: איך לצנן מעט את הקרוואן הלוהט שלהן בימות הקיץ.

המדריכה באה לתת את המידע שלדעתה חסר, בעוד מה שמטריד את המודרכת הם דברים אחרים לחלוטין. אין כל דיאלוג ביניהן. הסצנה הקטנה הזו מקפלת בתוכה אמת מכאיבה, שעלתה – למשל – גם מתחקיר הדפו-פרוברה של גל גבאי: מערך הקליטה שלנו מלא כוונות טובות, אבל לא בטוח שהוא באמת מקשיב. והעולים עצמם לא תמיד מודעים בכלל לזכותם להישמע.

התמונה שעולה מהספר ריאליסטית כמו מראה. אין כאן עלילות סבוכות, אין כמעט רגש. אבל משהו בתיאור הדקדקני כל כך של פרטי הפרטים של המציאות בכל זאת תופס את הקורא ולא נותן לו להסיר את המבט. האם דליה ביטאולין-שרמן תהיה האמנון-לוי החדש בעוד ארבעים שנה? יש מצב שזה תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו.

איך שהעולם נהיה לבן, דליה ביטאולין-שרמן, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2013, 141 עמ’.

איך שהעולם

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה