הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 321

החל מספטמבר 2011

איך חרדה עצומה מכלבים וחתולים נפתרה בזכות חתול אחד קטן ולבן. דו”ח מלא בזמן אמת

07/02/2012

רקע: אמא שלא מוכנה להכניס חיות הביתה. אבא וחמישה ילדים שמתחננים, מפצירים, מבקשים, מבטיחים, מאיימים ושוב מתחננים שאסכים לגדל כלב, או לפחות חתול. אני לא נכנעת: הבית קטן מדי, אני זו שאצטרך לטפל בו בסופו של דבר ואני לא אוהבת חיות, אין לנו חצר, בעלי חיים בבית = לכלוך ובלגן.

בעיה בלתי צפויה: בת ה-4 מפתחת חרדה מפני חתולים, כלבים ובעלי חיים בכלל. רצה לכביש למראה חתול ברחוב, מבקשת לחזור הביתה מהגינה כשמבחינה בכלב, צרחות היסטריות כשכלב או חתול מתקרבים אליה בדרך לגן.

שבת לפני חודש: נשברתי. ננסה טיפול בהלם.

תנו לחיות לחיות, רמלה: בחוץ המון כלבים נובחים. הסיוט הגרוע ביותר של ילדה עם חרדת חיות. נצמדת בכוח לידיים של אחיה הגדול, של אבא, ובסוף נמלטת בחזרה לאוטו. ושלא אפתח את החלון! כמה מתנדבים צדיקים מוציאים את הכלבים לטיולים קצרים לפי התור. חדר קטן מלא חתולים, חלקם בעלי עין אחת, חלקם עיוורים, ואחד לבן שהוא, כמובן, שלנו.

יומיים ראשונים: החתול מרגיש בבית. הילדה יושבת על הספה מכוסה בשמיכה עד מעל לראש. משתדלת לא לזוז. יורדת מהספה רק לשירותים ולאכול, ורצה בחזרה לשמיכה.

אחרי 48 שעות: מתקרבת אל החתול, מעזה ללטף אותו. ואני חושבת: זהו? 48 שעות? זה כל מה שהיית צריכה בשביל להפסיק לפחד? זה לא הגיוני…

אחרי שבוע: רגרסיה. שוב מפחדת מכל תזוזה של החתול בבית. מרבה לשבת על הספה. מצאה דרך לעבור מהספה לשולחן האוכל בלי לדרוך על הרצפה. קריאות בהלה בכל התקרבות של החתול. חזרה לישון במיטת ההורים אחרי שגילתה שהחתול בא לישון במיטתה בלילה. החתול: מרגיש מצוין. כאילו היה כאן תמיד.

אחרי שבועיים: כמעט שכחה שהחתול בבית. מופתעת כשפתאום חולף לידה, אבל כבר לא נבהלת. צוחקת כשהוא משתולל עם הילדים האחרים. משתתפת בוויכוח על שמו הרשמי, וממציאה לו שמות חיבה. כבדהו וחשדהו.

אחרי חודש: מתרפקת על החתול, שרה לו שירי אהבה שהמציאה בעצמה, מתגעגעת אליו כשנוסעים לצפון. לא מפחדת מכלבים וחתולים זרים ברחוב. החרדה חלפה כלא הייתה.

מסקנות: הייתי טיפשה. חתול בבית = שמחה וצהלה. מקור בלתי נדלה לצחוקים. איך בכלל יכולתי לחשוב אחרת?

kemajtree

עקבו אחרי וקבלו את כל הפוסטים לפני כולם למייל שלכם

מוזמנים גם לבלוג הכתיבה שלי, מילים שענת ולבלוג הריצה, אמא רצה

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה