הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 318

החל מספטמבר 2011

גן נעמי

התלבטתי אם לכתוב את הביקורת הזו. בדרך כלל כשספר לא מוצא חן בעיניי אני פשוט מעבירה אותו הלאה ולא כותבת ביקורת. בהיותי כותבת בעצמי, אני יודעת כמה מבאס לקרוא ביקורת שלילית על מה שכתבת. אבל כאן היה משהו אחר. הספר הצליח לעצבן אותי.

הגן של נעמי ברחוב הירקון צריך להיסגר. היא עובדת בגן הזה כבר 25 שנה. אדריכל יהיר קנה את המגרש ומתכנן להקים בו בניין דירות לעשירים ממש מול הים ליד חוף מציצים. אז יש מאבק משפטי, משפחה מפורקת בגלל אירוע טראומטי שקרה לפני המון זמן, קצת זיונים, הרבה בדידות, ידיד הומו שרואה בעצמו משורר, בן צלם שרואה בעצמו אמן, סייעות-גן סטריאוטיפיות להחריד (סימה המבשלת ויוליה הרוסיה הצעירה), גנגסטר-צעצוע, זמר מזדקן, מיליונר חרדי שחולם על בית-המקדש השלישי, עורכי דין מושחתים, שופטים מנותקים, גרוש מוזנח בקיבוץ. שכחתי משהו?

כן. הדבר הבולט ביותר בספר הזה הוא שהמחבר פשוט לא סובל את הדמויות שלו. הוא לא אוהב גננות, הוא בוודאי לא אוהב הורים-לילדי-גן (שהתנהגותם לאורך כל הספר היא אחד הדברים הכי לא אמינים שקראתי), הוא לא אוהב ילדים וחושב משום מה שגם גננות והורים לא ממש אוהבים אותם, בקיצור – הוא לא אוהב אף אחד מהאנשים שהוא כותב עליהם. העלילה אולי בעלת פוטנציאל, אבל הדיבור של הדמויות כל כך לא אמין, ההתנהלות שלהן כל כך מופרכת, שקשה להאמין שמישהו באמת חשב שזה יעבוד.

והבעיה הכי קשה: הספר כתוב בגוף ראשון בקולה של נעמי הגננת. לא חסרים תקדימים לגברים שכתבו ספר בקולה של אישה ועשו את זה בהצלחה גדולה, אבל ישי שריד פשוט קורס כאן בצורה מביכה. הוא לא מצליח לצאת מנקודת המבט הגברית אפילו לשנייה אחת (מעניין שהגברים שכתבו ביקורת על הספר הזה כאן, כאן ו-כאן לא ממש שמו לב לעניין). האישה שאמורה להיות נעמי חושבת מחשבות של גבר שמנוסחות בלשון נקבה, והתוצאה מגוחכת לגמרי. ולמרות כל זה – קראתי עד הסוף. חשבתי שאולי לפחות תהיה איזו משמעות לכל זה בסופו של דבר, אבל אפילו את הנחמה הקטנה הזו הסופר החליט למנוע מאיתנו. כנראה שגם את הקוראים שלו הוא לא מסמפט באופן מיוחד. מעצבן.

גן נעמי, ישי שריד, הוצאת עם עובד, 2013, 260 עמ’.

חוף מציצים, תל אביב

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה