הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 317

החל מספטמבר 2011

על התאהבות בפריז, על ריצה לבד בארץ זרה, וגם על כלבים והומלסים, על חנויות ספרים, ועל צרפתי אחד עצוב שלא יוצא לי מהראש.

27/12/2012

לפני כשלושה שבועות חזרתי מחופשה ראשונה בפריז. תכננתי לשבת בנחת בבית קפה פריזאי, או בדירת הסטודיו הזעירה ששכרנו לחמישה ימים, ולכתוב פוסט נרגש מעיר האורות. אבל תכניות לחוד ומעשים לחוד.

כל הסיפורים, כל הצילומים, כל מדריכי הטיולים שקראתי לא הכינו אותי ליופי הזה. לכל מקום שלא תכוונו את הראש במקרה, תתקלו בבניין משגע, בפסל רחוב מרשים, בכיכר קטנה ומקסימה, במעדנייה מפתה, בסמטה ציורית, בגשר נהדר על גדות הנהר. איך אפשר בכלל להתחיל לתאר את כל זה?

פריז אייפל בוקר

אני לא טיילת כל כך גדולה, אבל בכל זאת ביקרתי בשנים האחרונות בפראג ובברלין. בשתיהן הרגשתי שהנה, הייתי באחת מהערים המפורסמות בעולם, ראיתי אותה, היא אכן מקסימה ומיוחדת, ועכשיו אפשר להמשיך הלאה. אבל בפריז ההרגשה הייתה שונה: מהרגע הראשון רק חשבתי מתי אבוא לכאן שוב.

מאז שחזרנו עוד לא התאוששתי. במקום ספר קריאה, אני קוראת עכשיו את הספר הנפלא של יאיר גרבוז, פריז-תל אביב. משום מה לא גיליתי אותו לפני הנסיעה, אבל נדמה שגם זו לטובה – רבים מהמסלולים ומהאתרים שהוא מספר עליהם כבר מוכרים לי עכשיו (סטרט-אפ חדש: קראו את מדריכי הטיולים רק אחרי שחזרתם מחו”ל!). ומכיוון שאין לי מילים מספיקות, הנה מה שגרבוז אומר על פריז:

“לאהוב עיר זה לא רק להתפעל ממנה ולא רק ליהנות מהשהייה בה, זה גם להתגעגע אליה כשאתה רחוק ממנה. ואולי בעיקר להתגעגע בכאב כשאתה שוהה בה…”

פריז עוגות

ובאמת, מרגע שהגעתי אליה, כבר התחלתי להתגעגע לפריז. חמישה ימים של טיולים רגליים במזג אוויר מקפיא וקסום; פטיסרי, ברסרי, בולנז’רי ועוד מילים שמשמעותן מקומות-שמדיפים-ריח-נפלא וגורמים לך רק לרצות לאכול כל היום; מוזיאונים, אתרים היסטוריים וסתם שוטטות.

ואפילו ריצה אחת של 10 ק”מ לאורך נהר הסן – הפעם הראשונה שהעזתי לרוץ לבדי בארץ זרה.

פריז סיטה

אז כמו שאמרתי כבר, אין לי מספיק מילים לספר לכם באמת על פריז. אבל בכל זאת, הנה שלושה דברים שלא בטוח שכתוב עליהם במדריכי התיירים:

- להומלסים הצרפתים יש מנהג משונה: כל אחד מהם מטופל בלפחות גור כלבים אחד או שניים. בהתחלה חשבתי שהם שם למטרת קיבוץ נדבות (יו, איזה כלב חמוד, אמא, תני לאיש מטבע, בבקשה…), אבל לא – הם פשוט משמשים כגופי חימום טבעיים. בקור של 0 מעלות, אין ספק שהמשפט “הכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם” מקבל משמעות חדשה.

- בפריז יש המון חנויות ספרים. החל מדוכני הספרים המשומשים לאורך הסן (שמשום מה חלקם נפתחים אפילו בגשם), דרך חנויות ענק נוצצות לספרים חדשים, חנויות קטנות ונעימות, חנויות נישה (כגון חנות שלמה לספרי קומיקס או חנות שכולה מוקדשת לספרי מד”ב ופנטזיה), ועד למוסדות מיתולוגיים כמו החנות המפורסמת Shakespeare & Company- מקום קסום באמת לאוהבי ספר רציניים. לא רשתות של 4 ב-100 שכולן נראות בדיוק אותו הדבר – חנויות שכל אחת מהן שונה וחד פעמית.

-  אבל גם: טיול בוקר. שוקו חם בקפה דה-פלור, הקפה שבו ישבו סימון דה-בובואר וז’אן פול סארטר. משלמים סכום מוגזם להחריד, רק כדי להרגיש פריזאים ובוהמיינים כנדרש, ויוצאים. ליד כנסיית סאן ז’רמן דה-פרה, לצד דוכני הכריסמס שכבר החלו להבנות במקום – מקבץ נדבות. סתם צרפתי רגיל. הוא לא נראה שיכור או מסומם. בגדיו נקיים. לצדו, בעגלת טיולון, ישן ילד בן שנתיים. על חתיכת קרטון בצדו השני ישן ילד בן ארבע. 5 מעלות. השעה 9 בבוקר. הילדים ישנים. לצדם שתיים-שלוש מזוודות עמוסות שנראות כמו כל רכושם עלי אדמות. ואני חושבת: משהו נורא בוודאי קרה לו. הוא שם, בקור, עם שני ילדים, ברחוב. ואף אחד לא ממש מתרגש מזה.

בפעם הראשונה ראיתי איש שנראה ממש כמוני, עם ילדים שנראים ממש כמו הילדים שלי, נטוש ברחוב. חזרנו מפריז כבר לפני יותר משבועיים. אין ספק שאחזור אליה בעוד שנתיים או שלוש. רק האיש עם הילדים ברחוב לא יוצא לי מהראש.

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה