הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 320

החל מספטמבר 2011

הספר שנפתלי בנט צריך לקבל מתנה לראש השנה

05/08/2015

IMG_20150721_075433

יאוש. יאוש גדול. לקחתי את הספר הזה ליד בתקווה גדולה. הנה, חשבתי, עכשיו אפשר יהיה סוף סוף להבין איך פינלנד עשתה את זה. איך ממערכת חינוך כושלת הם הפכו למערכת החינוך הטובה בעולם בתוך 30 שנים. והספר באמת עושה את זה בצורה מעולה. פאסי סאלברג מתאר בפשטות אך בפירוט, צעד אחר צעד, את מהפיכת החינוך של פינלנד. כמי שהיה אחד ממובילי התהליך, הוא יודע בדיוק איך עושים את זה.

אבל ככל שהתקדמתי יותר בספר היאוש התגבר. ככל שקראתי יותר הבנתי עד כמה אנחנו רחוקים מהאפשרות ללמוד מפינלנד. למה?

כי בפינלנד יש חשיבה לטווח ארוך. כי יש להם מחויבות חוצת-מגזרים וחוצת-השתייכות-פוליטית לחינוך, ובעיקר שאיפה לצמצום הפערים בחברה באמצעות החינוך. אצלנו, לצערי, אין את כל אלה. אין מחשבה לטווח ארוך. אין מחויבות אמיתית לחינוך, אלא אם כן הוא מגזרי, פוליטי, אינטרסנטי. אין רצון לצמצם פערים ולתת לכל ילד וילדה חינוך שווה ואיכותי.

אז למה בכל זאת לקרוא את הספר הזה?

כדי לראות שזה אפשרי. שזה לא משהו אוטופי לחלום עליו, אלא תהליך מעשי ביותר, שאמנם דורש עבודה קשה מאוד – אבל הוא אפשרי.

קראתי וחשבתי – הלוואי שכל ראשי האגפים ומנהלי המחוזות במשרד החינוך היו קוראים את הספר הזה. הלוואי שכל שרי הממשלה וכל חברי הכנסת היו מקבלים אותו כשי לחג. הלוואי שזה מה שהם היו קוראים כו-לם בפגרה שלהם. הלוואי. גם הם, וגם כל ראשי הערים והמועצות המקומיות. כל המנהלים, המנהלות, המורים והמורות. כל ההורים במדינה הזו, שהיו רוצים לקבל חינוך איכותי יותר עבור הילדים שלהם. אולי אם כולנו נראה שזה אפשרי, מישהו גם יקום ויתחיל לבצע את זה.

אחרי אירועי השבועות האחרונים, אירועים של הסתה ושנאה, מפלס היאוש שלי עלה. כי מסתבר שבאזורים שלמים בחברה שלנו אין בכלל חינוך. משום סוג. אפילו לא חינוך לדרך ארץ בדרגה הבסיסית ביותר. אפילו לא חינוך לסתם אנושיות. סתם להיות בן אדם. אז איך נוכל ללמוד מפינלנד?

איך נוכל ללמוד ממדינה שהבינה שפחות זה יותר, שאין בה מבחנים וציונים כמעט בכלל, שהמורים שלה לא רק מקבלים שכר גבוה, אלא גם יש להם שליטה רחבה ומהותית על מה ילמדו, איך ילמדו, כמה ולמה.

איך נוכל ללמוד ממדינה שבה כל ילד שני יזכה במהלך 9 שנות החינוך היסודי (מגיל 7 עד 16) לסוג כלשהו של תמיכה או תגבור שאצלנו קוראים לו חינוך מיוחד, אבל הוא יקבל את זה בלי צורך באבחונים חיצוניים או בתיוגים. הוא יקבל עזרה על פי מה שהמורה האישי שלו יחשוב שהוא צריך לקבל. העזרה הזו תינתן בתוך בית הספר, על ידי אנשים המוכשרים לכך, בלי שההורים יצטרכו להילחם ולשלם. פשוט כי הילד צריך כרגע עזרה.

איך נוכל ללמוד ממדינה שבה יעוץ קריירה הוא שירות שניתן לכל התלמידים לאורך זמן. מדינה שמלווה את תלמידיה באמת ומאפשרת להם לבחור בגיל 16 בין לימוד עיוני, לימוד מקצועי, או יציאה לעבודה. מדינה שמאפשרת לימודי שוליה במסגרת בית הספר, ושמקצוע ההוראה בה הוא מהנחשבים והנחשקים ביותר.

איך נוכל להציל את עצמנו ואת ילדינו מהיאוש?

פאסי סאלברג, לומדים מפינלנד: תובנות ממערכת חינוכית מוצלחת, תרגום: תמי אילון-אורטל, עורך מדעי: נמרוד אלוני, הקיבוץ המאוחד, 2015.

20150805_105048

(סאלברג ביקר בארץ לא מזמן. מומלץ לקרוא את הראיון המרתק שנתן ל-The Marker, על כך שבעוד 10 שנים בתי הספר יהיו מיותרים)

לחצו על עקבו אחרי (למעלה משמאל) כדי לקבל עדכונים במייל

אהבתם? מוזמנים גם לאתר שלי: מילים שענת

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה