הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 320

החל מספטמבר 2011

על 5 ספרי הדרכה להורים שיצא לי לקרוא לאחרונה.

17/07/2015

מדף הספרים שלי התמלא לאחרונה בספרי הדרכה להורים. חלקם עומדים שם כבר זמן רב ומחכים, ואחרים הגיעו טרי-טרי מהדפוס. החלטתי לעשות מבצע ולקרוא את כולם ברצף, וזה יצר אפקט מתבקש של השוואה: 

הורות2

אלדר גלאור, מדריך לגידול ילד, עורכת: מיכל חרותי, אפיק (2015), 327 עמ’.

למרות השם, זה בעצם לא מדריך להורים. הספר כתוב בסגנון תיעודי, ומספר על חייו של מחזאי שמתגורר בישוב אקולוגי בגליל ומגדל שם את בנו בן ה-6, אֶמיל. האם עובדת באשקלון, ולכן לא נמצאת במשך השבוע. החיים בקרבה גדולה לאדמה, לטבע ולנוף מנחים את אורח החיים של אנשי הישוב. מקום מרכזי תופסת ההתלבטות לגבי חינוך הבן – האם לשלוח אותו לביה”ס המקומי (בי”ס דיאלוגי לפי הבנתי), לביה”ס האזורי הממלכתי, או בכלל להשאירו בחינוך ביתי. הייצוג של האופציות השונות על ידי משפחות שבוחרות בכל אחת מהן קצת סטריאוטיפי לטעמי, אבל אני מניחה שזה נעשה למען הבהירות הספרותית. מניסיוני, העניין מורכב יותר. לא כל מי שבוחר בחינוך ביתי או בבי”ס דיאלוגי/דמוקרטי/לא-ממלכתי-אחר עונה לסטריאוטיפ של רוחניות-שאנטי-אקולוגיה-טבעונות.

בהתחלה הספר קצת הרגיז אותי, כי נדמה שהמספר מביע התנשאות כלפי כמעט כל הדמויות האחרות של הורים בסביבתו. דרך העיניים שלו, כולם נראים קצת מגוחכים ואבודים. אולי היתה פה כוונה להציג באופן אירוני את ההורים שכל כך מובלים על ידי אידיאולוגיה (תהיה אשר תהיה), עד שהם שוכחים שיש גם ילד אמיתי לטפל בו בסופו של יום. אבל התוצאה היא תחושה של ריחוק ודחייה מכל אלו שחושבים קצת אחרת על המושג החמקמק טובת הילד. בסופו של דבר, זה ספר מעניין, שמציג נקודת מבט לא שגרתית על חינוך, על הורות ואפילו על זוגיות מודרנית. ובעיקר הוא עשה לי חשק לחפש את ספרו של ז’אן ז’אק רוסו, אמיל, שלמרבה הבושה טרם הספיקותי לעיין בו…

הורות3

הערת עיצוב: הספר מגיע עם מעין “שרוול” נייר שעליו פרטי הספר והכותב, וכשמורידים אותו הכריכה נראית כמו ציור שעומד בפני עצמו. רעיון יפה, אבל לא מאוד פרקטי. מצד אחד, לא נעים לזרוק את שרוול הנייר. מצד שני, מכיוון שהוא לא מחובר לספר הוא זז כל הזמן. ובגלל הקיפולים הוא לא מתאים אפילו לשמש כסימנייה.

הורות4

איימי צ’ואה, הימנון הקרב של אמא נמרה, מאנגלית: דפנה לוי, מודן (2011), 221 עמ’.

הספר הזה הוא תמונת הראי של הקודם. כשיצא לאור בארה”ב הוא עורר סערה גדולה, שכן צ’ואה טוענת בו שמודל ההורות הסיני הקשוח והקפדני עדיף על המודל האמריקאי המתירני והמפנק, שמותיר את ההורים חסרי אונים מול ילדיהם. הכתיבה של צ’ואה מרתקת. גם כאן יש בעצם תיעוד של האופן שבו היא מגדלת את שתי בנותיה, תחת איסורים חמורים ומשטר אימתני ממש. בקטעים מסוימים חשבתי לעצמי – איפה אגף הרווחה כשצריך אותו? היחסים שלה עם בנותיה גובלים לעתים בהתעללות ובהתעמרות, ויש לי הרגשה שאם לא היה מדובר בפרופסורית למשפטים מאוניברסיטת ייל, אלא בקופאית מוולמארט – מישהו כבר היה מזמין משטרה… אבל בכל זאת אני שמחה שקראתי את הספר. גם כי הוא כתוב טוב, וגם כי לפעמים צריך לראות מקרוב שיטות חינוך שמנוגדות לחלוטין לאלו שלך.

הורות5

דרור אורן, הורות במחשבה שנייה, פרדס (2015), 347 עמ’.

אם כבר עכשיו אתם מרגישים מבולבלים, הספר הזה הוא בשבילכם. אורן הוא פסיכולוג קליני, מומחה ומטפל בפסיכותרפיה, שפיתח מודל מקורי בשם ‘טיפול פסיכודינמי בהורות’. החלק הראשון של הספר הוא הטוב ביותר לדעתי, שכן הוא עושה סדר בשאלה מהי הורות בעידן הפוסט-מודרני, מה המחיר שאנחנו משלמים על ההורות המודעת שלנו, מהם השלבים ההתפתחותיים בהורות, ובעיקר – הוא מגדיר סגנונות שונים של הורות. עכשיו אני יודעת להגדיר כמו שצריך את ההורות של אמא-נמרה כסמכותנית, את זו של דמויות שונות בספר של גלאור כהורות-לא-מתערבת וכו’. אהבתי את העובדה שהוא לא מתעלם מכך שגם הוא בעצמו אב לילדים, ומודה שתקופות פחות מוצלחות בהתמודדות ההורית הפרטית שלו משפיעות על היכולת שלו לכתוב ולייעץ להורים אחרים מה לעשות.

לאורך הספר משולבות מעין ‘עצירות’ קטנות להתבוננות אישית, והקורא מוזמן לשאול את עצמו שאלות לגבי ההתמודדות ההורית שלו, בהקשר למה שנכתב בטקסט. בחלק השני יש המון דוגמאות לסיפורי טיפול של משפחות שהגיעו לייעוץ (כולל הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, דילמות של משפחות חד-הוריות ושל הורים גרושים), ולמידה מתוכן. לאורך הספר כולו יש התייחסות מרובה גם להורות לילדים בוגרים, בחירה מוצלחת מאוד, שכן ספרי הורות בדרך כלל נוטים להתמקד בגילים הצעירים. החלק השלישי פונה יותר למטפלים ולאנשי מקצוע שעובדים עם הורים וילדים, ומציג דילמות שונות בנוגע לבחירת הטיפול המתאים וקביעת הקו הטיפולי הנכון לכל משפחה.

הורות1

ז’אן-לואי פורנייה, אבא, לאן הולכים? מצרפתית: מיכל אסייג, מטר (2008), 148 עמ’.

נתקלתי בספר במקרה לגמרי. הוא משך את תשומת לבי בגלל העטיפה היפה (עיצוב: אורית איזנברג), ובגלל כותרת המשנה שלו. פורנייה הוא סופר ובמאי צרפתי ידוע, ויש לו שני ילדים מוגבלים גופנית ושכלית. הספר כתוב בפרקים קצרצרים. לעתים פסקאות בודדות. איך חיים עם ילד מוגבל? ועוד עם שניים? זה ספר מרגש, מטלטל, מצחיק ועצוב במידה בלתי נתפסת. לא לבעלי לב חלש, ורק לאנשים שמעריכים הומור שחור בכמויות. ספר שגורם לך להסתכל על החיים מחדש.

הורות

מרשאל רוזנברג, לגדל ילדים בחמלה, תרגום ועריכה: ארנינה קשתן, חינוך פשוט (2015), 51 עמ’.

זה אפילו לא ספר, אלא ספרון הדרכה קטנטן. אבל לפעמים לא צריך הרבה מילים כדי לומר את המובן מאליו: ילדים צריכים לגדול בסביבה חומלת ואמפטית. אפשר לומר שהדרך של ההורות המקרבת של רוזנברג היא הקרובה ביותר למה שאני חושבת על הורות. הספר יצא בהוצאה עצמית של הבלוגר עידן מלמד מהבלוג חינוך פשוט, ונמכר באתר שלו בשיטה של מחיר גמיש. הוא מתאר בקצרה איך אפשר לפתח תקשורת אחרת עם ילדים, מבלי להשתמש בשיטות קונוונציונליות של מקל וגזר, עונשים ופרסים.

אז מי צודק? זה שממליץ לגדל ילדים ברכות ובאמפטיה? או אולי זו שממליצה לרדות בהם כאחרון השוטרים? מי שמציע טיפול וניתוח רציונלי של תהליכים? או מי שמתאר גישה זורמת ואינטואיטיבית? מבולבלים? גם אני… ואולי הגישה הנכונה היא ללקט מכל שיטת חינוך את הדברים המתאימים לכם. כי בסופו של דבר צריך לזכור שמדובר ביחסים בין אנשים. אידיאולוגיה קשיחה לעולם לא תוכל להכיל את הדינמיות של החיים עצמם.

לחצו על עקבו אחרי (למעלה משמאל) כדי לקבל עדכונים במייל
או הצטרפו לעוקבים אחרי בפייסבוק וב- Pinterest

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה