הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 318

החל מספטמבר 2011

מי באמת שולט במערכת החינוך בישראל ולמה זה ממש לא משנה על מי יפילו את התיק הזה

28/04/2015

נפתלי בנט רוצה להיות שר החינוך. יש אומרים שהתיק הוצע לו כפיצוי, אחרים אומרים שזו רוח המפד”ל משכבר. מי יודע. רואי שחורות נלחצים מהמינוי הצפוי: נעמה תורן פרסמה כאן בסלונה פוסט קשה נגדו, וזהבה גלאון פרסמה בפייסבוק שלה אזהרה מפניו, והגדירה את הצעד “מסוכן וחסר אחריות“. העניין הוא שזה לא ממש משנה.

מערכת החינוך בישראל תקועה כבר שנים. מדי שנתיים-שלוש מתחלף שר חינוך, רפורמות חדשות נזרקות לחלל האוויר, ובכל זאת – שום דבר מהותי לא באמת משתנה. קבוצת הורים טוענת עכשיו שמה שדרוש למערכת זו יציבות, ופנתה בקריאה לרוה”מ למנות שר מקצועי – “דמות שהחינוך זורם בעורקיה” (שר החינוך האחרון היה בדיוק דמות כזו, אבל גם הוא לא הצליח להזיז כלום).

אז בואו ואגלה לכם משהו: מערכת החינוך דווקא לא סובלת מהעדר יציבות. היא יציבה מאוד. אולי אפילו יציבה מדי. כי האמת היא שלא משנה בכלל מי יהיה שר החינוך הבא. מי ששולט במה שקורה בבתי הספר בישראל הם שני היו”רים של ארגוני המורים: יוסי וסרמן ורן ארז.

יוסי וסרמן נמצא בתפקידו כמזכ”ל הסתדרות המורים מאז שנת 2002. בתקופת כהונתו שירתו תחתיו במשרד החינוך השרים הבאים: לימור לבנת, אהוד אולמרט, מאיר שטרית, יולי תמיר, גדעון סער, שי פירון, והשר הנוכחי: בנימין נתניהו.

רן ארז נמצא בתפקידו כיו”ר ארגון המורים מאז שנת 1997(!!). בתקופת כהונתו שירתו תחתיו במשרד החינוך השרים הבאים: זבולון המר, יצחק לוי, יוסי שריד, אהוד ברק, לימור לבנת, אהוד אולמרט, מאיר שטרית, יולי תמיר, גדעון סער, שי פירון, והשר הנוכחי: בנימין נתניהו.

כל מהלך ששרי החינוך ניסו להעביר בתקופת הזמן הזו, הצליח או לא הצליח להתממש רק בהתאם לרצונם של שני אלה – דו”ח דברת התמסמס מכיוון שהם התנגדו לו ופעלו נגדו; רפורמת אופק חדש עברה בזכות תמיכתו של וסרמן; רפורמת עוז לתמורה בזכות תמיכתו של ארז. על פיהם יישק דבר.

מה שמדהים הוא שהכוח הרב שהם מחזיקים בידיהם לא הוביל בשום צורה לשיפור מעמד המורות שאותן הם אמורים לייצג. אולי זה בגלל סיפורי השחיתות למיניהם שבהם נקשרו שמותיהם של השניים (על וסרמן ועל עוד מעללי בכירים בהסתדרות המורים אפשר לקרוא במאמר הזה של טלי חרותי-סובר בדה-מארקר, ועל מעלליו של ארז בתחקיר המרתק הזה של מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת בישראל היום), ואולי זה פשוט בגלל שאנשים לא אוהבים שמזיזים להם את הגבינה שלהם. אנשים אוהבים יציבות. הם מוכנים לשאת מערכת חינוך כבדה, מסורבלת ובלתי-רלוונטית למאה ה-21, ובלבד שתהיה מוכרת. שתהיה צפויה. כדי שנוכל להגיד לילדים שלנו: “נו, מילא, גם אני שנאתי את בי”ס, אז גם אתם תסתדרו בסוף”.

מה שחסר למערכת החינוך שלנו זו לא יציבות. מה שחסר פה זה אומץ לב לנער את המערכת מהתנומה שלה. שי פירון ניסה לעשות את זה. אולי לא הייתה לו מספיק סבלנות ואולי הוא לא היטיב להבין את הצורך לפתח קשרים אישיים קרובים עם וסרמן וארז. את הזלזול של ארז כלפי “היוזמות היפות של השר החדש” זכיתי לראות במו עיניי בכנס החינוך של חיפה לפני כשנתיים. היה ברור שארז לא סובל את השר התזזיתי הזה, שבא לעבודה עם ניצוץ בעיניים, עם רעיונות מתקדמים של למידה משמעותית ועם חזון חינוכי ברוח חדשה. אולי גם הפריעה לארז העובדה שסוף סוף הגיע למשרד החינוך שר שבאמת היה בעברו מורה ומנהל, ובאמת מכיר את הדברים מהשטח. קל יותר לתחמן את הפוליטיקאים, שההיכרות שלהם עם מערכת החינוך היא רק בתור תלמידים בעצמם, או בתור הורים לילדים.

embedded by Embedded Video

לחצו על עקבו אחרי (למעלה משמאל) כדי לקבל עדכונים במייל

או הצטרפו לעוקבים אחרי בפייסבוק וב- Pinterest

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה