הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 321

החל מספטמבר 2011

על שלושה דברים חיוביים שקרו פה בתחום החינוך, בזמן שכולנו היינו עסוקים במלחמת עזה. וגם: שיר אופטימי, על היום שבו הרחובות יהיו לטובתנו ונוכל לחיות בלי פחד, חיים פשוטים.

28/07/2014

לשמחתי, אני לא מבינה שום דבר במלחמות ולכן אין לי כוונה לייגע אתכם בדעתי על המצב. האמת – אני גם לא חושבת שדעתי בנושא מעניינת מישהו. אבל בזמן שהתותחים רועמים, ונדמה לנו שהחיים נעצרו והם מתנהלים אך ורק סביב ריצה למרחבים מוגנים, סיוע למילואימניקים והתלהמות ברשת – ממש בזמן הזה דברים קורים גם בחזית האזרחית, זו שתהיה פה גם הרבה אחרי המלחמה. זו שבה צבע אדום הוא לפעמים סתם צבע אדום.

redcolor

אז הנה שלושה דברים חיוביים שקרו בתחום החינוך בזמן שישנתם בממ”ד:

1. הקייטנות של שי פירון התגלו כהצלחה מסחררת.

ממה שאני מתרשמת מאינספור תגובות וסטטוסים שקראתי בקבוצות שונות ברשתות החברתיות, היוזמה של שר החינוך לפתוח את בתי הספר לפעילות גם בחופש הצליחה בגדול: ההורים מרוצים כיוון שקיבלו קייטנה מסובסדת, שלמעשה ממשיכה את השגרה המוכרת לילדים מבחינת זמן ומרחב, וברוב המקרים גם מבחינת הצוות החינוכי; המורים מרוצים, מכיוון שמי שהיה מעוניין בכך קיבל תוספת למשכורת תמורת העבודה בחופש, ובעיקר מכיוון שהתאפשר להם לפגוש את התלמידים שלהם באווירה פחות לחוצה מאשר במהלך השנה; והילדים מרוצים, כיוון שבסופו של דבר הם אוהבים לבוא לפגוש את החברים שלהם (בעיקר אלה שבכיתות א-ב, שלהם יועדו הקייטנות), ובסך הכול – ביה”ס יכול להיות מקום נחמד מאוד אם לא עסוקים בו כל הזמן בצורך להספיק את החומר. אכן – למידה משמעותית.
האם יתכן שצדקתי בפוסט הזה שנכתב עם פרסום התכנית לפני כמה חודשים? ימים יגידו.

2. סמכות הורית.

בשבוע הראשון לצאת התיכוניסטים לחופשה, עוד היה פה מצב רגיל. חוץ מזה שאני כותבת כאן על ענייני חינוך, אני גם אמא רצה. בריצות הבוקר שלי כבר התחלתי לראות את התופעות המוכרות של החופש הגדול – פארקים מטונפים מבילויי הלילה, קבוצות של נערים ונערות שחוזרים הביתה בחמש וחצי בבוקר כשחיוכים מטופשים מרוחים על פניהם, מתקני כושר שבורים ושאר סימני ונדליזם.
אבל אז פרצה המלחמה והתחילו להישמע אזעקות, ובני הנוער הפסיקו להסתובב ברחובות. הם ביקשו לצאת – אבל ההורים פשוט לא הסכימו. הבילויים הליליים עברו לבתים פרטיים, מן הסתם בקבוצות קטנות יותר. והגינות הציבוריות? הן מעולם לא היו נקיות יותר. מה המסקנה מכל זה? שזה אפשרי. שכשההורים רוצים הם מסוגלים להגיד לא. הם מצליחים להציב גבולות. וגם זה מסר חשוב לעתיד: כשאתם מציבים גבולות ברורים ומנומקים – הילדים ימצאו דרכים לבלות ביחד גם בלי להיות זרוקים ברחובות עד השעות הקטנות של הלילה. מומלץ לנסות גם בעתות שלום.

3. ועדת הכלכלה של הכנסת אישרה תקנות להסדרת השימוש באופניים חשמליות.

הכלי המפתה והמגניב הזה, שהפך לידידו הטוב ביותר של הנער הישראלי (משום מה כמעט ולא ראיתי נערות רוכבות, לפחות לא בסביבת המגורים שלי), הפך בשנים האחרונות גם למפגע בטיחותי. ילדים בני 11 דוהרים ברחובות במהירויות שלא היו מביישות את המכונית של ההורים שלהם, בלי שעברו הכשרה להתנהגות בכביש וללא קסדה. מעתה יוגבל השימוש לגיל 14 בשבילי אופניים מוסדרים ולגיל 16 בכביש, המהירות תוגבל ל- 25 קמ”ש, ובעתיד הקרוב תחויב גם חבישת קסדה (הפרטים המלאים כאן וכאן). אמנם גם בעניין הזה היישום תלוי ברצון הטוב של המשתמשים – ובעיקר של הוריהם – ויידרש מאמץ גדול מבחינת הפרסום והאכיפה, אבל אין ספק שאישור התקנות הוא צעד ראשון בכיוון הנכון.

אז אם אתם כמוני מעדיפים לכתוב על עניינים אזרחיים שלא קשורים דווקא במצב המלחמתי, אתם מוזמנים לתייג אותם בהאשטאג: #אף_מילה_על_מלחמה. ובינתיים – שנזכה כולנו לימים שקטים ופשוטים יותר.

 embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה