הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 318

החל מספטמבר 2011

יום הולדת שנה לבלוג!!! מבט אחורה וקדימה וחמישה טיפים לבלוגר המתחיל.

20/09/2012

בדיוק לפני שנה נכנסתי לסלונה בפעם הראשונה ופתחתי בלוג. בהתחלה רק רציתי לכתוב על כך שהתחלתי לרוץ. הפוסט זכה לקוראים רבים ואפילו לכמה תגובות, ואני ממש התרגשתי. לפני כן פירסמתי כבר שני ספרים בהוצאות מכובדות – אחד אקדמי ואחד אישי - אבל למרות שהספרים נמכרו בכמה מאות עותקים, כמעט ולא יצא לי לקבל פידבק מהקוראים, בוודאי שלא בסמוך לעצם היצירה.

כשכותבים ספר בעולם הדפוס, התהליך ארוך מאוד. כמעט שנה עברה מאז שסיימתי לכתוב את הספר ועד שיצא לחנויות. בדרך הוא עבר המון ידיים: עורכת, מתקינה לדפוס, מגיהה, מעצבת גרפית, עורכת לשונית, יח”צנית ובטח שכחתי עוד כמה. לעומת זאת, בעולם הדיגיטלי הכול קורה באופן מיידי. מצד אחד – האחריות כולה עליי: אין עריכה משום סוג. מצד שני – האפשרות לקבל תגובה ישירה מהקוראים בזמן אמיתי היא בעיניי הערך המוסף המשמעותי ביותר של עולם הבלוגים.

בהתחלה התפזרתי לא מעט – כתבתי על ריצה, על חתולים, קצת על ענייני היום, ובין לבין הרבה מאוד על הורות וחינוך. ככל שהזמן עבר, ראיתי שהדברים שהכי בוער לי לדבר עליהם קשורים בעצם לצורך לשנות באופן מהותי את מערכת החינוך בישראל.

בעקבות כנס הבלוגרים והבלוגריות הראשון של סלונה, שבו שמעתי אינספור עצות של ‘עשה ואל תעשה’ מפי בלוגרים מנוסים ממני, החלטתי להתמקד: נתתי לבלוג את השם המחייב די לחינוך. פעמים רבות אמרתי לסטודנטים שלי שנדרשו לכתוב עבודות סמינריוניות, שקביעת הכותרת לעבודה היא הדבר החשוב ביותר. כותרת נכונה ממקדת גם את הכותב עצמו, בכך שהיא מזכירה לו מהי מטרתו, וגם יוצרת ציפייה מתאימה אצל הקורא.

המיקוד עשה את שלו. די לחינוך הפך למקום שבו אני כותבת על הורות, בתי ספר, חינוך דמוקרטי ודיאלוגי – כל מה שקשור ליחסים בין מבוגרים לילדים. כשיש לי משהו אחר להגיד אני משתדלת למצוא מקום אחר שבו ניתן לפרסם את הדברים. לאחרונה גם החלטתי לתת לבלוג משבצת משלו בלו”ז השבועי שלי. כי כמו שלימד השועל את הנסיך הקטן: “מוטב אילו באת בשעה שבאת אתמול… אם תבוא כל פעם בשעה אחרת, אף פעם לא אדע באיזו שעה להכין את לבי… אנחנו זקוקים לטקסים.”

אז לכבוד יום ההולדת הראשון לבלוג, הכנתי לכם שקית הפתעות קטנה, כמקובל. הנה כמה דברים שלמדתי השנה:

1. כל בלוגר צריך מקלדת. וגם קצת שקט וזמן פנוי. בעולם של סדרות ריאליטי, הבלוג אולי התחיל בתור תחליף למגירה של פעם, אבל זוהי מגירה שכל העולם יכול להציץ לתוכה. נסו לא לשכוח את זה.

2. כדי להצליח באמת בעולם הבלוגים צריך הרבה סבלנות. סבלנות פנימית כדי למצוא ולחדד את הקול האישי שלנו, וכמובן הרבה אורך רוח כדי לגבש קהל קוראים נאמן. או כמו שאומר שלמה ארצי: “תמשיך כי צריך להמשיך – אם אתה אמיתי, בשבילי אתה המלך!”

3. ביקורת היא חלק מהעניין. אם אתם מצפים רק לליטופים, לחיבוקים ולמחמאות – אל תכתבו בלוג.

4. אם אין לכם מתכון ממש טוב לעוגת משהו-משהו, לא תגיעו כנראה לראש טבלת הרייטינג. זה לא אומר שמה שאתם כותבים לא נגע בליבם של הקוראים. רבים מהם אפילו לא עושים like – הם לא אוהבים להזדהות – אבל הם שם. תחשבו עליהם כשאתם כותבים את עצמכם.

5. פוסטים שבהם יש רשימות של 10 דברים שחשוב לדעת על Y , X דברים שגיליתי בגיל Z, או 5 דברים שלמדתי על איך לכתוב בלוג ולהישאר בחיים – זוכים ליותר תשומת לב. וקצת הומור עצמי הוא תבלין חיוני בכל מצב.

ועדיין תמיד מנקרת בלב שאלת השאלות: Is there anybody out there?
אז אם כבר נכנסתם ליום ההולדת שלי, לא תביאו מתנה?
הפעם אני מזמינה אתכם הקוראים – גם אלו שלא נוהגים להגיב – השמיעו את קולכם!
כתבו משהו, אפילו מילה אחת קטנה – שאדע שאתם שם.

כי כל בלוגר צריך מקלדת, כאמור, אבל לא רק. בלעדיכם – אני בעצם כלום…

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה