הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 318

החל מספטמבר 2011

האם לנו, כבלוגריות ובלוגרים בסלונה, יש חלק בנפילת עיתון מעריב? ולמה המדינה לא עושה שום דבר כדי לעזור לעובדים לרכוש מקצוע חדש?

09/03/2014

לפני כמעט שנתיים, בכנס הבלוגרים הראשון של ישראל שארגנו נשות סלונה, ישב אלוף בן – העורך הראשי של עיתון הארץ – ואמר מול אולם מלא בלוגריות שלהערכתו תוך כמה שנים לא יודפסו יותר עיתונים יומיים בישראל. העיתונים הגדולים יעברו לפורמט דיגיטלי, כשמהדורה מודפסת תצא רק בסופי שבוע, ותהיה בעלת אופי מגזיני יותר.

עיתון הארץ נערך, כפי הנראה, לתרחיש הזה. בשנה האחרונה הוא מציע לקוראיו לרכוש מנוי למהדורה הדיגיטלית, ומי שאינו רוכש מנוי כזה יכול לקרוא רק מספר מוגבל של כתבות בחודש. המוספים האיכותיים של העיתון המודפס – מוסף הספרים, גלריה, וסוף שבוע – התעדכנו בגרסה איכותית יותר מבחינת העיצוב וסוג הנייר. נדמה שהכול ערוך ומוכן להודעה על מעבר לדיגיטל במשך השבוע, והיצמדות לפרינט רק בסופי השבוע, שבהם יש לאנשים יותר פנאי לקרוא בביתם. יש לשער שהמעבר הסופי טרם נעשה, בגלל שהעיתון עדיין נאמן לקוראיו המבוגרים יותר, שאינם רגילים לקרוא בפורמט ממוחשב.

שאר העיתונים לא ממהרים להפנים. Ynet ו- Nrg הם אמנם אתרים פופולריים, אבל במקבילות המודפסות שלהם לא נעשה שינוי דרמטי. אם תיסעו ברכבת, שם מחלקים את ידיעות ואת ישראל היום בחינם, תראו שהנוסעים אמנם לוקחים את העיתון, אולם רגע אחרי שהתחילה הנסיעה העיתונים נזנחים על שולחנות הרכבת. בקרונות יש היום WiFi בחינם, וכמעט בכולם יש גם מטענים מעל כל זוג מושבים. הנוסעים – ובעיקר אלו שמתחת לגיל 25 – מעלעלים בחטף בכותרות הראשיות של הנייר וחוזרים חיש מהר למסכים שלהם.

האם אתם מכירים אנשים מתחת לגיל 30 שיש להם מנוי לעיתון מודפס? 

לסבא וסבתא שלי היה מנוי לדבר, ואחר כך להארץ. להורים שלי היה במשך השנים מנוי לדבר, לחדשות, למעריב, לידיעות ולהארץ. לי מעולם לא היה מנוי כזה. בימי שישי אני קונה מדי פעם עיתון מודפס, אבל אז אני מוצאת את עצמי בעיקר מתעצבנת מכל הנייר המיותר הזה, שבסופו של דבר יש בו כל כך מעט דברים מעניינים באמת לקרוא.

את רוב החדשות שלי אני צורכת בפורמט דיגיטלי: בעיקר דרך הפייסבוק, אבל גם דרך כמה מגזינים מקוונים שאני עוקבת אחריהם ומקבלת מהם עדכונים למייל האישי שלי. אין צורך לומר שהסיכוי קלוש ביותר שמי מהילדים שלי, שנולדו לתוך עולם של מידע חופשי וחינמי באינטרנט, יסכים בבוא היום לשלם על נייר מיותר עמוס פרסומות, רק כדי לקרוא את מאיר שלו בסוף המוסף.

במקום להתמקד בהצלת מעריב, ובהעברתו לידי בעלים חדשים שוב ושוב, היה עדיף להעביר את המשאבים להצלתם של עובדי מעריב. לפני כשנתיים הייתי בהרצאה של פוליטיקאי בכיר משבדיה (שר האוצר לשעבר), שהסביר איך זה עובד אצלם: בשבדיה, כאשר יש מפעל כושל – בעיקר כשמדובר בתעשייה שעוברת מהעולם בגלל שינויים טכנולוגיים – המדינה לא עוסקת בניסיון להציל אותו. להיפך. היא מאפשרת לו להתמוטט – כיוון שאין לו כבר זכות קיום בעולם המודרני. במקום להציל את המפעל, הם מתמקדים בהגנה על העובדים. עוד לפני שהמפעל נסגר (ויש לכך בדרך כלל סימנים מוקדמים), הם מכניסים את כל העובדים לתכנית של הכשרה מקצועית ממושכת, שלצדה אבטחת הכנסה גבוהה וארוכת טווח, עד שהעובד יצליח למצוא עבודה חדשה. המדינה תומכת בעובדים, ולא במפעל הקורס.

חלק מהעיתונאים בארץ כבר הבינו שאין עתיד לפרינט. יש כאלה שעברו לגמרי לדיגיטל ומתחזקים בלוגים מצליחים (כגון טל שניידר, עינת פישביין ועוד). אחרים כותבים גם בדפוס וגם בבלוג במקביל (כגון רביב דרוקר ויגאל סרנה למשל). ומה יהיה על פועלי הדפוס, המפיצים, מחלקי העיתונים, ועוד בעלי מקצוע שלא יהיה בהם  צורך עם היעלמות הדפוס? האם לא הגיע הזמן שהמדינה תציע להם הסבה מקצועית טובה ורצינית, במקום לצ’פר איזה איל-הון תורן שייקח על עצמו את החייאת העיתון-המת עד למוות הבלתי נמנע הבא? 

ולסיום, שאלה שנוגעת לאחריות האישית שלנו, הבלוגרים, לנפילת עיתוני הדפוס: האם פלטפורמות בלוגים מוצלחות כמו סלונה, שיש בהן מאות בלוגרים מסורים ומוכשרים שכותבים בחינם מבלי שאיש מתגמל אותם על כך, ישאירו מקום גם לכותבים מקצועיים שמעוניינים להתפרנס מכתיבתם? האם בעצם זה שהרמנו כאן מגזין מוצלח שכזה, שבו אנחנו כותבות מדי שבוע (וחלקנו אף יותר מזה), בהתנדבות ועל חשבון הזמן היקר שלנו בלבד – האם בכך תרמנו במשהו להאצת תהליך הגסיסה של העיתונות המודפסת?

maariv

רוצים לקבל הודעה כשאפרסם את הפוסט הבא? לחצו על עקבו אחרי (למעלה משמאל) והירשמו.

 

 

 

 

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה