הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 318

החל מספטמבר 2011

מי מנקה את הבית שלכם? ומה הקשר בין זה לבין הבן של השכנים שלי, הסרט המקסים של שמי זרחין וכרגיל – חינוך?

15/08/2012

באחד הימים בשבוע שעבר נכנס אלינו הבן של השכנים, ילד מתוק בן 8 בערך, בדיוק כשעמדתי במטבח וניקיתי את הגז. למי שלא מכיר אותי – אני לא נקיינית כזו גדולה. אבל כשהלכלוך כבר ממש בולט אז מנקים. הילד היה ה-מום. העיניים שלו נפערו בתימהון: “מה, את עושה את זה?” “מה זאת אומרת,” שאלתי אותו “הגז היה מלוכלך אז אני מנקה אותו. מה מוזר לך בזה?” “אצלנו,” אמר המתוק, “רק המנקה עושה את זה”. “ואתם לא מנקים לפעמים משהו בבית?” שאלתי – “לא.” הוא אמר, ואחרי כמה שניות הרהר והוסיף: “בעצם, האחים הגדולים שלי מנקים לפעמים את החדר שלהם, אבל זה רק בגלל שאמא משלמת להם על זה.”

באותו שבוע ממש, ראיתי בקולנוע את הסרט הנפלא העולם מצחיק של שמי זרחין. אחת הדמויות המרכזיות שם היא של נערה צעירה – אל דאגה, לא יהיו ספויילרים – שמנקה בתים של כל מיני אנשים בטבריה. חשבתי לעצמי: האם יכול להיות שלכל-כך הרבה טבריינים יש מנקה? האנשים שהיא מנקה אצלם בסרט אינם עשירים במיוחד. סתם שכירים ועצמאים בעיר פריפריאלית רגילה. לפני כעשרים שנה, כשאני הייתי הקיבוצניקית שמנקה בתים אחרי הצבא, אפשר היה להתפרנס מזה רק בתל-אביב. מתי נהיינו אומה של אנשים-שיש-להם-מנקה?

מאז אותה שנה שבה ניקיתי בתים בתל-אביב אני מנקה את הבית שלי בעצמי. לא מסוגלת לחשוב על זה שמישהו אחר יעשה את זה. אז נכון, הבית לא מצוחצח במיוחד, והוא לא היה עובר ביקורת של אף דודה פולנייה או מרוקאית. אבל הוא מספיק נקי בשביל שבעת הדיירים והחתול שחיים בו.

חברות אומרות לי לפעמים: אבל בזה שאני מעסיקה מנקה אני עוזרת לאדם נוסף להתפרנס. מה רע בזה? אז זהו, שבעיניי זה רע. נכון, אנחנו עובדים המון שעות ואין לנו זמן, אבל מה אם נדאג שיהיה לנו זמן? מה אם כל אדם-עובד יפנה לעצמו זמן יום אחד בשבוע כדי לנקות את הבית שלו בעצמו? אם חמישה אנשים כאלה יפנו כל אחד יום אחד, האם לא יכול להיות שתיווצר משרה נוספת, שאותה תוכל לנצל אותה צעירה שמנקה את הבתים שלהם?

אבל חשבו רגע על משהו שיש לו משמעות הרבה מעבר לזה:
ילדים שגדלים בבית שבו רק המנקה מנקה,
הולכים לבית ספר שבו רק עובדות-הניקיון מנקות,
ומשחקים בפארק שאותו רק המנקים של העירייה מנקים -
איפה בדיוק הם אמורים לרכוש את החינוך לניקיון שלהם?

אם מעולם הם לא ראו מישהו מהאנשים הקרובים אליהם מנקה – לא הורים, לא מורים, ולא סתם אנשים ברחוב – ואם הדבר הזה שנקרא לנקות נחשב למשהו נחות, שעושים אותו רק אלו שאין להם ברירה, למה שילד ירצה לעשות את זה?

זוכרים את הפרסומת ההיא לסיליט באנג, שבה רואים עקרת בית מטופחת שחומרי הניקיון המודרניים פוטרים אותה מהצורך לשפשף? אז זהו, שהפרסומת הזו כל כך הצליחה, כי היא מתחברת למשהו עמוק באופי הישראלי: לשפשף זה רע. להתאמץ זה רע. להזיע בעצמי כדי שהבית שלי יהיה נקי זה רע. אז למה שלא נקנה חומרי ניקוי יקרים, נעסיק מנקה, ובזמן שהתפנה לנו נלך להזיע קצת בחדר-הכושר?

תקראו לי שמרנית ומיושנת, אבל אני חושבת שמשפחה צריכה לנקות את הבית שלה בעצמה. ילדים צריכים מגיל צעיר לראות את ההורים שלהם מנקים את הבית, כחלק משגרה שבועית, וגם לעזור על פי יכולתם. ילדים מגיל ארבע-חמש יכולים בקלות לשאוב אבק, לנגב עם סמרטוט לח, לסדר את החדר שלהם וכו’. ככל שהם גדלים אפשר לתת להם עוד משימות – לנקות שירותים, לשטוף ריצפה ועוד. ואין גם שום סיבה לשלם להם על כך – זה הבית שלהם והם צריכים להיות שותפים מלאים לדאגה שיהיה נקי.

כי בחינוך יש רק שלושה דברים בעלי משמעות: דוגמא אישית, דוגמא אישית ו- דוגמא אישית.
במעשים, לא במילים. אז קדימה – תתחילו לשפשף!

 

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה